ארכיון הקטגוריה: מאפים

עוגת שוקולד-ריקוטה מהממת

האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות.

אבל…

קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע שעבר.
והתיאורים.
על העוגה הנימוחה.
עם השוקולד.
והריקוטה.
גמרו אותי.
סופית.

title

אני בדרך כלל מצלמת פוסטים כשהקטנה שלי בגן, קצת קשה כשהיא בסביבה.
אבל איפה אני ואיפה דחיית סיפוקים?
כך יצא שהיום הגברת הקטנה השתתפה גם היא בצילום המתכון, כי שבועות ממש מעבר לפינה ולא יכולתי לחכות עוד.

המתכון שאמא שלי שלחה לי עבר מעט אדפטציות,
ולאחר מטבח אחד הפוך, 2 חולצות מלוכלכות בשוקולד, המון כלים וילדה אחת מרוצה,
התוצאה- לפניכם.

עוגת שוקולד-גבינה
פשוט מושלמת (העוגה? הילדה?)

curious

היא יותר עוגת שוקולד מעוגת גבינה.
נימוחה, לא מתוקה מדי, שוקולדית, חמצמצה, עם מרקם מושלם וטעם עוד יותר.
תכלס, שבועות הוא רק תירוץ.

כמה דברים קטנים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

עוגיות אורחים

היום סוגרים כאן חצי שנה
איכשהו, הזמן כאן עובר יותר מהר
אולי זו הציפייה כל פעם מחדש למישהו שמגיע לביקור מהארץ
אולי הימים הקצרים של החורף
אולי הכמיהה לשלג כל פעם מחדש
אולי השעות הקצרות של השמש שמחממת את הפנים והידיים

לפני שנסענו אמרו לי- ״עוד ימאס לך מרכבת האורחים שתהיה אצלך בבית״.
אבל אני חייבת לומר שעד כה, אני מאד נהנית ממנה.
נכון, הבית שלנו מארח הרבה. השגרה נשברת כל פעם מחדש כשמישהו קרוב נכנס לחיינו לזמן קצר.
אבל זה גורם לבית שמעבר לים להרגיש קרוב.

snow

א׳ חברתי הטובה והאהובה הגיעה לביקור בעיר הגדולה. מאז, כבר הספיקה לבקר המשפחה.
אנחנו חברות כבר שנים ויש לנו מסורת כל יום הולדת לספור כמה שנים אנחנו כבר חברות.
כמה זה כבר? 31 שנים?… יכול להיות?
לפני שהיא הגיעה, הזהרתי אותה- הקטנה שלי בגיל מורכב, יש לה התקפי זעם על ימין ועל שמאל.
״שטויות, אני מגיעה כדי לראות אתכם״ אמרה לי. ושוב, הוכיחה לי שהיא משפחה.
ואכן, כפי שהובטח- הקטנה שלי לא אכזבה.
התקפי הזעם לא נחסכו מאתנו, אבל עם עוד מישהו בבית זה איכשהו הפך לקל יותר.

העברנו שבוע של דיבורים, ריכולים, היינו המון בבית (כי זה מה ששתינו הכי אוהבות)-
השלמת פערים רצינית של חצי שנה.
אהובה- כמה כיף שהיית כאן וחלקת אתנו את החיים.

title

ובכל זאת, הרי רציתי לשתף במתכון.
העוגיות הללו נולדו במקרה כשההורים של החצי שלי הגיעו לביקור לפני כמה חודשים.
רציתי להפתיע אותם בעוגיות עם כמות סוכר מינימלית, והכנתי את הבצק הזה ״על עיוור״- מה שיצא, יצא.
הבצק נימוח, רך, לא דביק ונעים לעבודה.
ההכנה פשוטה מאין כמותה (לא חייבים מיקסר).
ואין צורך בשום התפחה (על אף השמרים!).

מאורח לאורח, המתכון השתכלל והשתבח, וגם כשא׳ היתה כאן חגגנו על עוגיה(יות) עם כל כוס קפה.
ראו הוזהרתם- העוגיות ממכרות (שלא תגידו שלא אמרתי לכם).
אני ממליצה בחום להכפיל את כמות הבצק ולהכין כמות גדולה (הן נשמרות היטב בצנצנת סגורה).

להמשיך לקרוא

ביס של חנוכה

זמן הוא מימד יחסי. זה ברור. אף על פי כן, היום קלטתי כמה מהר חלפה לה שנה.
כל-כך מהר, שזה בכלל מרגיש כמו כמה חודשים ספורים.

בדיוק בזמן הזה בשנה שעברה ערכנו הדלקת נרות חגיגית בדירתנו החדשה, מעין חנוכת בית מאוחרת לכל המשפחה.
לא הרבה זמן אחרי, קיבלנו בשורה על הצעת עבודה מפתיעה בארה״ב.
החודשים החלו לרוץ, לטוס, והנה אנחנו חוגגים את חנוכה בין עצי אשוח שמקשטים את רחובות ברוקלין.

title2

חנוכה ראשון בלי משפחה סביב,
חנוכה ראשון בו אני מתאמצת להחדיר לקטנה שלי רוח חג,
חנוכה ראשון בו היומן לא מתמלא בהדלקות נרות.
הכל מקבל מימד קצת אחר ולא מובן מאליו.

ready to fry

סופגניות הביס הללו היו להיט בהדלקת הנרות בשנה שעברה.
מעבר לעובדה שהן טעימות ממש, הן גם קלות להכנה- אפילו לאלו שמפחדים מעצם המחשבה להכין סופגניות לבד.
הבצק נוח לעבודה- ללא שמרים וללא התפחה. מערבבים, קורצים עיגולים- ולמחבת.

באופן כללי אני תמיד אעדיף אפייה על פני טיגון, בתנאי שהטעם והאיכות לא נפגעים.
במקרה הזה, אפייה פשוט לא תתאים. הסופגניות הללו צריכות טיגון.
אם אתם רוצים לחסוך בשמן- אל תחגגו את חנוכה ;) או, שתכינו את הסופגניות האפויות שפרסמתי שנה שעברה.

ready w sugar

בנסיונות ההכנה הקטנה שלי אכלה משהו כמו 8 סופגניות, החצי תרם את חלקו בעוד 8, ואני- את השאר.
אז ראו הוזהרתם. אל תגידו שלא אמרתי לכם.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-
להמשיך לקרוא

קצת מתוק בכל המלוח הזה

לבי במזרח, ואנוכי בסוף מערב.
קוראת חדשות, איכשהו חשבתי שהצורך הזה יפסח עלי כשאגור בצד השני של העולם.
הלב מתגעגע ועצוב.

skyline

נוף מהגג

ובתוך כל זה- חיים. חדשים. אחרים.
מסתגלים. ומתרגשים.
הקטנה שלי מתרגלת לגן חדש, לשפה חדשה ומזג אוויר חדש.
הקצב פה איטי יותר, כאילו הייתי צריכה להאט את צעדי חיי ולהתאים את עצמי לריתמוס אחר.

trees

שמיים של סנטרל פארק

בין משלוח של הדברים מהארץ שכלל כלי מטבח שבורים לרסיסים, מעבר של שתי דירות בחודש, פריקת ארגזים וגעגוע גדול- הגיעו היום חדשות טובות.
כתבה גדולה שצילמתי למגזין ״לאשה״ פורסמה היום וגרמה לי להתרגש מאד.
נושא הכתבה הוא- ״מתוקים מלוחים״, ועל אף שצולמה כבר לפני חודשים, נראה שכאילו מתאימה היא כמו כפפה לתקופה הנוכחית בארץ.

אז עד שתלכו לקנות את המגזין, הרי לכם טעימה קטנה מהכתבה-
עוגיות מטריפות שיעשו לכם טעם של עוד!

לעוגיות האלה יש סיפור משל עצמן, בלי קשר לכתבה הנוכחית.
במהלך הלידה של אחייניתי, אחותי הקטנה ואני נשארנו יחד בבית וחיכינו לחדשות. שתינו היינו במתח גדול (בכל זאת, דודות בפעם הראשונה). כדי להפיג את המתח, וגם כדי לשמח את ליבה של היולדת הטרייה (ע״ע אחותי הגדולה והיקרה) הכנו את העוגיות האלה.
חצי מהן חוסל לפני שהספיק בכלל להגיע לבית החולים, והחצי השני חוסל עוד באותו יום.
אוחתות שלי- אוף. כמה שאני מתגעגעת אליכן.

cookie ribbon

עוגיות שוקולד צ׳יפס ״לגדולים״

תוספת המלח וגרידת הלימון מדגישות את טעם השוקולד, אל תתפתו להסיר אותם מהמתכון.
העוגיות דקיקות ועדינות, וראו הוזהרתם- ממכרות.

להמשיך לקרוא

שנה טובה, הרחק מהבית

הרגע הגיע.
כל המזוודות נשלחו.
בכיתי, וצחקתי, ושוב בכיתי, ושוב צחקתי.
זו היתה הפרידה הארוכה ביותר והעוצמתית ביותר שחוויתי מימי.

לא כל יום עוזבים בית.
לא כל יום לא יודעים לכמה זמן בדיוק זה יהיה.

IMG_0615

כל ציוד המטבח שלי נמצא איפשהו בדרכו לכאן, אני נטולת כל כלי המטבח שלי. מרגיש לי שמשהו ממני חסר.
אבל למרות שאני לא יכולה לאפות או  לבשל כל מה שאני רוצה ואני נמצאת כרגע במטבח זמני, החלטתי שלתת
לראש השנה לעבור בלי שאכתוב משהו יהיה מוגזם.

זהו ראש השנה הראשון מזה 5 שנים שאני לא נמצאת באטרף במטבח, אופה את עצמי לדעת וטובעת בהרים של הזמנות לערב החג.
זה עושה לי קצת חמוץ בלב, אבל יש גם קצת הקלה.

היום ערב שישי.
ולמרות שאין לי מיקסר או כל ציוד אפייה אחר, החלטתי לאפות חלה.
הפעלתי את שרירי הידיים שלי, וכשאלו התעייפו- את של החצי.

IMG_0620

תזכורת למתכון, תוכלו למצוא כאן- חלה מתוקה מושלמת.
ואני היום עדה שממש לא חייבים מיקסר.

challah2

שנה טובה.
מתוקה.
שקטה.
ושלווה.

כל שנבקש- לו יהי.
להמשיך לקרוא

דו… דוב… דובד… דובדבנים!

הם כאן! איזו התרגשות.

אומנם עולים 40 ש״ח לקילו, אז אני מתקמצנת וקונה אותם במשורה.

אבל הם פה, בשיא תפארתם.
כמה שאני אוהבת דובדבנים. ממממממ….בכל צורה והכנה.
הפרי הכי מלכותי שיש, מתוק מתוק וטעמיו מובלטים עוד יותר באפייה ובישול.

העוגה הזו שווה ביותר גם בלי הדובדבנים, ומהווה בת זוג ראויה לכל כוס קפה.
אבל הדובדבנים משדרגים אותה עוד יותר והופכים אותה למשהו מיוחד.

up cherries

ההכנה פשוטה מאין כמותה-
קערה אחת, מטרפה, תבנית —-> ולתנור.
שום הקצפות, שום הפשרת חמאה לטמפרטורת החדר, רק ערבוב וזהו זה.

אני מכינה את העוגה הזו מקמח כוסמין לבן.
אפשר בהחלט להכין גם מקמח לבן אם רוצים, קמח מלא יניב עוגה דחוסה למדי, והפעם- היתי ממליצה לוותר.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים
מיץ תפוזים– התפוזים מורגשים יותר בארומה ופחות בטעם. החמיצות תורמת לתפיחת העוגה ולאווריריות שלה. אפשר להשתמש במיץ תפוזים קנוי (פריגת/פרימור), או אפילו להכין מיץ תפוזים מרכז קפוא- עובד יופי.
תבנית– המתכון מתאים לתבנית אינגליש קייק קטנה (22 ס״מ), או לתבנית רגילה- ואז יוצאת עוגה טיפה יותר נמוכה.
אפשר גם להכפיל כמויות, ואז הכמות מתאימה לתבנית אינגליש קייק רגילה + 2 מאפינס (שאפשר לאפות בספלי אספרסו לדוגמא).
ערבוב– לאחר הוספת הקמח, לא מומלץ לערבב יתר על המידה כי ערבוב יתר יפגע באווריריות.

מה צריך?
(לתבנית אינגליש קטנה של 22 ס״מ, או לתבנית אינגליש רגילה שתניב עוגה קצת יותר נמוכה)

1/2 כוס מיץ תפוזים
1/3 כוס שמן (קנולה או חמניות או תירס)
1/3 כוס (70 גרם) סוכר
1 ביצה (בגודל L)
1 כוס (140 גרם) קמח תופח או 1 כוס (140 גרם) קמח כוסמין + 1 כפית אבקת אפייה
חופן דובדבנים

להמשיך לקרוא

שוטי, שוטי סירתי – ״סירות״ חצילים נהדרות

שישי אחר הצהריים.
הבית של סבא וסבתא שלי.

table

כל המשפחה ישובה סביב שולחן ענק לבן וחגיגי, לכל אחד המקום הקבוע שלו, סבא שלי ז״ל בראש השולחן וסבתא שרה מתרוצצת. בנות הדודות שלי, אחיותי ואני מחכות בציפיה למטעמים שסבתא שלי תוציא לשולחן.

״כמה סירות אתה רוצה? ואת?״

מתחיל משחק במשפחה- מי אכל יותר ״סירות״, ומי הספיק לגנוב עוד אחת לפני שהוגשה לשולחן (אותו משחק שמשחקים גם בפסח עם קציצות הפרסה הנהדרות).  סבתא שלי תמיד נזפה במי שגנב אחת לפני שהתיישב, אבל עמוק בלב שמחה על כך שכולנו נהנים כל-כך מהאוכל שהכינה.

title

״הפעם בלי סלטים, שרה!״ היו אומרות לה אימי ודודתי.
סבתא שלי היתה עורכת שולחן עם המוני מיני סלטים- סלט קישואים, סלט קליפות(!) קישואים, סלט כרובית,
סלט חצילים, סלט ביצים, סלט אבוקדו ועוד ועוד ועוד… (לכל אחד מאלה מגיע פוסט משלו. פרוייקט עתידי בקרוב).
כולנו אכלנו, ״ורק טעמנו״ מכל סלט, ואז כשהוגש האוכל למנה העיקרית, כולם כבר היו כל-כך מלאים, כך שלא יכלו להכניס עוד ביס.

התמונה הזו חקוקה בראשי, למרות שהתרחשה לפני כבר יותר מעשרים שנה.
סבתא שלי כבר לא מבשלת. זה עצוב.
אבל אני כל הזמן אוספת עוד ועוד מתכונים מפיה. אוספת- ומנסה.
הם לא כתובים, אלא יוצאים מהפה שלה כמו שירה. כמו מישהו שלא למד בעל-פה, אלא התנסה וטעם מלוא החוויה.

serving

את ״הסירות״ של סבתא שלי אכלנו בכל ארוחת שישי כמעט, לא רק בשבועות.
אבל בשבועות- היא הכינה תמיד כמות כפולה וגם אם מישהו ״גנב״ כמה לפני שהספיק להתיישב ליד השולחן, תמיד היה מספיק לכולם.

לרגל שבועות, אבל לא רק – סירות חצילים ממולאות גבינה.
תענוג לחיך שפורט לי על מיתר הגעגוע.

eggplants

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים

להמשיך לקרוא

מהר, מהר, לפני שיגמר

כשמשתדלים להמעיט במתוקים וממש רוצים משהו מתוק, אחד הדברים המעצבנים הוא שמגיע גאון ואומר- ״קחי פרי״.
מה פרי, מה? פרי זה לא קינוח.

אבל, בכל דופן יש יוצא דופן ואם יש פרי אחד שיכול ליפול תחת הקטגוריה של ״משהו מתוק״ – זהו התות.
עם קצת סוכר למעלה, והוא כבר מקבל נופך מלכותי משהו.

strawberries straner

סוף עונת התותים עכשיו. למעשה, היא כבר נגמרה, ועכשיו יש שאריות אחרונות.
אולי בגלל (או שאומר- בזכות) החורף הארוך שפקד אותנו, התותים זכו לעדנה והעונה שלהם התארכה עוד קצת.

אז ארזנו את עצמנו בשבת האחרונה והלכנו לקטוף קצת תותים.
לא היו לנו אנרגיות לטיול מרוחק, וגילינו שדה תותים חמוד ומקסים, ממש קל״ב- הלכנו על זה.
הקטנה שלי היתה באטרף- על כל תות שנקטף, היא הספיקה להכניס עוד שניים לפה.

strawberries

כל העניין היה ממש ספונטני, ברמה שאני הייתי עם כפכפים והצטערתי על כל רגע שהלבשתי את הקטנטנה בחולצה לבנה, לאור ההזדהות העמוקה שלה עם גיבור הספר- האריה שאהב תות.

strawberries picking

הגעתי הביתה עם כמות תותים שלא תבייש את האריה (שאהב תות), וחשבתי לעצמי-
גם אם אוכל עכשיו כל בוקר תותים במשך שבועיים זה בחיים לא יגמר.
מה עושים? או.
ריבה. ועוגה מהריבה.

title

 

איזו עוגה? ריבועי תות ופירורים! ריבועי בצק פריך משגעים עם ריבת תות ופירורים מעל. מממממ…
במקור הכנתי את העוגה הזו עם ריבת פטל קנויה, אבל אחרי שחזרתי מקטיף התותים, לא יכולתי להתאפק והכנתי גם ריבת תות ביתית. התוצאה עלתה על הקודמת בכמה דרגות והחלטתי לשתף.
שנה שעברה פרסמתי מתכון לריבת תות מטריפה. אתם יכולים להציץ במתכון משנה שעברה, או על התקציר שלו בפוסט הזה. הכנת הריבה לוקחת דקות ספורות. למעשה, מה שלוקח זמן הוא רק חיתוך התותים.

להמשיך לקרוא

חזל״ש – פשטידת קישואים

אז.. מה היה לנו בשבועיים האחרונים?
שוב נפלה עלי ההבנה שחופש גדול כבר לא יהיה לי בחיים, אבל בתמורה קיבלתי כמה ימים יוצאי דופן של אהבה ללא גבולות עם הקטנה שלי שנתנה קפיצה של שד טזמני בזמן האחרון, וזמן איכות של ממש עם החצי השני שלי.

feet

רגע לפני שהתנפלו עלי עם דלי וכף…

עליתי על העניין הזה של ״החופש״ מתישהו בחופשת לידה (מי קרא לזה ״חופשת״ לידה, תזכירו לי?)
נזכרתי שוב מה זה חופש עם ילדים, אבל כמה שנהניתי. כמה שנהניתי.
אומנם חופשה של בטן גב לא תהיה לי כבר, אבל זכיתי שוב לשחק בחול כמו שרק ילד יכול, זכיתי לחיבוקים ונישוקים מיצור קטן ואוהב, קיבלתי שריטות ומכות כמו ילד וישנתי כמו שרק מישהו שעבר יום עם חוויות כאלה יכול לישון.

בשבת בערב אפילו התחלתי להרגיש שריר קטן של געגוע, מן שביב קטן של ״מה אני אעשה מחר כל היום בלי המשפחה?״

אל דאגה, היום מילא את עצמו מיד.
בכתיבה, במשימות, במיליון דברים שנדחקו הצידה במהלך ״החופש״.

title zucchini

חשבתי לעצמי- הדבר המתאים ביותר לכתוב היום הוא מתכון פשוט. כזה שמתאים לחזרה לשגרה.
היום- חזרה למקורות הפשוטים והטובים. פשטידת קישואים הכי קלה שיש, כזו שמכינים גם אם יש רק שאריות במקרר.
ילדים ומבוגרים ישתגעו עליה, היא טעימה ממש ולא דורשת שום מצרכים מיוחדים.
שיהיה לכולנו שבוע רגוע, נעים וטעים.

להמשיך לקרוא

המושלמת לצד הקפה

נכון שכבר פרסמתי פוסט אחד השבוע, אבל לא יכולתי להתאפק.

title2

עוגת ״שוקו-אספרסו״ בחושה היתה חלק מתפריט של רשת בתי קפה ידועה, ואני הייתי לקוחה מתמידה ועקבית.
משום מה, הם הפסיקו לייצר אותה בזמן האחרון, אבל לא אמרתי נואש- וניסיתי לפתח את המתכון המתאים ולהגיע לטעם המיוחל.

אם גם אתם מהז׳אנר שאוהב ״ליישר״ עוגות כשהן על השיש,
אם גם אצלכם עוגה בחושה לא מחזיקה יותר מיומיים בתבנית,
אם גם לכם הקפה של שישי אחה״צ מתקשר עם איזה משהו מתוק לצידו,
אם אתם חובבי עוגות בחושות,
הרי שהעוגה הזו בשבילכם :)

paper2

היא רכה, עסיסית ולא מתוקה מדי והיא נמצאת אצלי דרך קבע כמעט כל סופ״ש.
רציתי לחלוק את האושר הזה גם אתכם.
עוגת ״השוקו-אספרסו״ שלי.

כמה דברים קטנים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא