ארכיון הקטגוריה: שבועות

ספגטי פומודורו אדום בסיר אחד

שישה ימים ברוטו וחמישה ימים נטו,
של ביקור מולדת.
בסה״כ 156 שעות הייתי בארץ – ביקור בזק, אך נחוץ.

בית.
הלב כבר היה זקוק והנשמה היתה צמאה.

beach

הביקור כלל-
חיבוקים עם האחיינים שלי,
זמן איכות עם האחיות שלי,
קפה ועיתון של בוקר עם ההורים שלי,
חגיגת יום הולדת לאמא,
פגישות חטופות (אך איכותיות) עם חברות ילדות,
אוכל טוב(!!!) ברחוב בתל אביב וכמה מסעדות,
זמן לבד (לבד! בלי ילדות!),
שינה במיטת ילדותי,
קצת קניות של בגדים שאפשר ״רק בארץ״,

וים.
הו, כמה שהתגעגעתי לים.

title

הנשמה מתודלקת, אבל הגעגוע כבר צורב.
כמה ימים מרוכזים של זמן משפחה, חברות ואוויר של ארץ.

״נו, מתי אתם כבר חוזרים?״ שואלת אותי אחיינית שלי, ללא כחל וסרק בגעגוע לא מבוייש.
״בקרוב״, אני עונה לה, נושקת את ראשה הרך והלב שלי דומע.

חמישה ימים טסו במהירות האור, אבל הרגישו גם כמו עולם ומלואו.
החצי שלי שרד בגבורה ימים מלאים עם שתי הקטנות, והלב שלי התרחב עוד קצת רק מזה.
בינתיים הספקתי כבר לחזור ואני מרגישה כאילו מעולם לא עזבתי.

10eating

טרם הנסיעה מילאתי את המקרר בכל טוב.
כמו בלבוסטה, ״העמדתי סירים״ ומילאתי את המקרר קופסאות על קופסאות של אוכל טעים.

לפני שהכנתי את כל האוכל אמר לי החצי :
״תני לי את המתכון לספגטי האדום הטעים, כדי שאוכל להכין ארוחה טובה בצי׳ק צ׳ק״.
הספגטי ״האדום הטעים״ הוא ארוחה פלאית של פסטה שמבשלים בבת אחת בסיר אחד, בלי בישול מקדים של הפסטה, פשוט שמים את כל המרכיבים יחדיו בסיר.
4 דקות עבודה נטו (7 אם אתם איטיים במיוחד), 20 דקות של בישול בסיר ויש לכם ארוחה נעימה, טעימה ומפנקת.
אין ילד שלא יזלול אותה, וגם המבוגרים מלקקים אצבעות.

3basil

זוהי ארוחת הצהריים המושלמת לילדים החוזרים רעבים מהגן או מבית הספר,
או ארוחת הערב המושלמת אם רוצים להשקיע בארוחה קצת אחרת ולצאת ממעגל ה-״חביתה-סלט-ירקות-קוטג׳״ אבל אין ממש זמן או כוח להכין משהו.

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

דפי יוגורט קפואים – הנשנוש המושלם ליום קיץ חם

14 ימים בחוץ לארץ.
2 ארצות.
4 אנשים – אני, החצי ושתי הקטנות שלי.
6 טיסות.
4 בדיקות בטחוניות בשדה התעופה.
2 לילות במלונות ליד שדה תעופה.
5 זריחות מהממות.
11 מנות גלידה שהקטנה שלי אכלה.
2 תרסיסי קרם הגנה שנגמרו.
בקבוק ג׳ין אחד שחוסל.

אינסוף כיף.

frozen4

ועכשיו – חזרה לשגרה.
הגדולה שלי מתחילה גן חובה (מה??), הקטנה שלי תלך לגן לראשונה אחרי 9 חודשים מתוקים איתי בבית, ורק המחשבה על כך גורמת לי לדמוע.

frozen3

קשה לי עם שינויים, ולהם קשה איתי. כזו אני – נצמדת בנוסטלגיה ורומנטיקה לרגעים ומתקשה לשחרר.
עם כל עונה שמסתיימת, כבר מגיח געגוע קטן על העונה שחלפה.
עם כל ציון דרך שחולף, אני מרגישה גוש קטן בגרון.
עם כל צעד חדש שהקטנות שלי עושות, אני כבר מדמיינת אותן מסיימות תיכון.

IMG_0272

אומנם גל החום אליו נחתנו (36 מעלות בצל. צלסיוס, לא פרנהייט, כן?) לא מבשר את תום הקיץ, אבל כבר מרגישים את הסוף – בכל פינה ישנם שלטים של ״Back to school״, ובחלק מהחנויות אפילו התחילו למכור אביזרים לקראת Haloween.

title

רגע לפני שאכתוב פוסט לקראת החגים, הייתי צריכה להצטנן מעט.
מכיוון שהגדולה שלי אכלה בערך 10 טון גלידה בשבועיים האחרונים, רציתי להכין פינוק שפוי בריאותית.
את ההשראה לדפי היוגורט הללו קיבלתי ממתכון שראיתי פה במגזין Bon Apetite, שם הם הוכנו בצורת ארטיק.
אבל, לא היה לי מספיק יוגורט בשביל להכין ארטיקים, לכן היוגורט נפרס על תבנית והוכנס למקפיא.
התוצאה? דפי יוגורט דקיקים ומרעננים במתיקות מעודנת.
הם בדיוק השילוב המושלם של קריספיות, קרמיות ומתיקות עדינה. הפינוק המתוק הזה הוא בדיוק מה שתרצו לנשנש עד סוף הקיץ – הנשנוש המושלם ליום קיץ חם!

pile

אפשר להכין עם כל פרי קיץ שאוהבים (נקטרינות, מנגו, ענבים או שזיפים). אם במקרה אתם ברי מזל ושמתם יד על אוכמניות או פטל, זה בכלל יהיה נהדר.

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

מאפה פילו וכרישה

כשחיים בארץ זרה, הבת שלי לא חוזרת הביתה מהגן עם ציורים של טנא וביכורים.
כדי שתדע מה עומד מאחורי חג שבועות, אני בוחרת לספר לה.
היא לא חוזרת מהגן ומזמזמת ״סלינו על כתפינו״, ואת מזמורי החג אני שרה איתה.

flowers

כשחיים בארץ זרה, אני לא מדליקה טלויזיה ורואה פרסומות ל״מיקס עוגת גבינה״, או פרסומות למסקרפונה, שמנת, ריקוטה ואחיותיה, והמאפיות כאן לא מזכירות את בואו של החג שפותח את הקיץ.

cutpie

כשחיים בארץ זרה, לוח השנה היהודי תופס אותי ככה באמצע שום מקום.
ומהסתכלות על הלוח השנה, פתאום קלטתי ששבועות ממש מעבר לפינה.

title1

שבועות יוצא השנה בסוף השבוע, עובדה מבורכת, היות ונהיה בחופש גם כך ולא צריך לפנות זמן מיוחד.
נחגוג את אחד החגים הכי כיפים בשנה באווירת קיץ, עם חברים, שמש (וקצת) אלכוהול.

tree

מאפה הפילו הנהדר הזה הולך להיות על שולחן החג שלי, ואני מאמינה שהוא יהיה גם החבר הכי טוב שלכם.
כרישה מתקתקה, בצק פילו מתפצפץ בפה – תענוג צרוף, ארוחה שלמה, קלילה ומשביעה.
*פססססט! יש גם הוראות איך להכין את אותו מאפה בצורת שבלול. חכו לסוף המתכון!*

swirlbaked2

שנתחיל?

-כמה דברים חשובים במתכון-

להמשיך לקרוא

זוקיני בשידור חי – סלט זוקיני טרי, משהו משהו!

לפני זמן מה הכנתי עם הקטנה שלי תבשיל ירקות. היא עלתה על שרפרף, ובהתלהבות עזרה לי בהכנות.

בעודנו חותכות ומקלפות, היא שלחה יד לקישואים הטריים ואכלה מהם.
האינסטינקט הראשוני שלי רצה לומר- ״אל תאכלי! זה לא מבושל!״ אבל החלטתי לזרום אתה, ולראות את התגובה שלה. היא אכלה עוד קישוא טרי, ועוד אחד, ועוד אחד. ונדמה שההתלהבות לא נחלשה.

title zucchini

״נו, מה את אומרת על זה?״ שאלתי אותה,
״זה מלפפון מיוחד מאד אמא. יש לו טעם שונה״ פסקה הקטנה בתשובה שהותירה אותי פעורת פה.

שיא הקיץ עכשיו. מאה אלף אחוזי לחות.
מי בכלל רוצה להיות ליד הכיריים?
הסלט הבא הוא הוכחה ניצחת לכך שבשביל ארוחה לא צריך להיות ליד האש.

oregano

ההשראה לסלט הזה הגיעה מהביקור האחרון שלי בארץ.
נפגשתי לצהריים עם אמא שלי ואחותי במסעדת ״האחים״ באבן גבירול והזמנו סלט קישואים טריים כמנת פתיחה.
שם הוא מוגש עם משמשים מיובשים, וב״אחים״ משתמשים בקישואים ולא בזוקיני, והתיבול בכלל אחר…
בכל אופן, הסלט הזה הותיר אותי נפעמת.
מהמנות האלו שנשארות אתי אחר כך כל היום, וגם גורמות לי לחשוב עליהן בלילה. אז החלטתי לנסות גרסא משלי.

היום בבלוג- סלט זוקיני טרי עם נקטרינות פשוט מושלם, שאי אפשר להפסיק לאכול.
הוא חמוץ, ומתקתק, ובעל טעמים עזים נהדרים של קיץ.
והכי חשוב- בלי דקה אחת של לעמוד ליד הכיריים!

lemon
שנתחיל?

להמשיך לקרוא

רגע לפני שהם בורחים – כופתאות משמש מהממות

זמן.
הוא דבר יחסי.
לפעמים עובר מהר, לפעמים זוחל ולפעמים בורח.

בחודשים האחרונים, הזמן נזל לי מבין האצבעות.
יום, ועוד יום.
שבוע רודף שבוע. והופ- אוטוטו כבר קיץ.
לפני רגע ירד כאן שלג, לא?
והקטנה שלי כבר בת ארבע. אלוהים.

apricots2

הודעות קטנות שצצו לי בתיבת הדואר הזכירו לי (למרות שידעתי) שלא כתבתי כבר המון זמן.
תודה לכם קוראים נאמנים ונהדרים שלי. על הפרגון, והאמון, ועל שדחפתם אותי לכתוב.
אני כאן, ולא בורחת לשום מקום (זה רק הזמן שברח ממני קצת).

אז מה קרה בחודשים האחרונים?
עם ההתאקלמות לחיים בניכר, הגיעה השגרה.
של עבודה, ולימודים שתפסו את רוב שעות היום שלי ולפעמים גם את הלילה.

בברוקלין השמיים מתכסים בים כבשים
והשמש מציירת עיגולים
העיניים מאירות כמו פנסים
ומישהו בחוץ דורך על עלים
-כפי שהיטיב לכתוב אריק אינשטיין האהוב (אריקשטיין, לשון קטנתי)-

ingredients

השגרה תפסה את חיי, ואני מברכת על כך.
הנפש קצת נחה, יש לי פחות רשימות בראש ויותר שקט.
ועם השקט בראש, הפתיעה השגרה העמוסה.

החורף עבר לו ביעף, כבר קיץ.
ובעוד עונות השנה מורגשות כאן ביתר שאת, לצערי בסופר המקומי הפירות נשארים זהים כל השנה.
כולם, מלבד המשמש. שמפציע כאורח כבוד לכמה שבועות.

אז אומנם כבר לא רואים משמשים בכל מקום, ועוד שבועיים בדיוק הם כבר לא יהיה כאן בכלל,
לכן זה  ב ד י ו ק  הזמן להכין את המנה הנהדרת הזו.
ואם לא מצאתם משמשים, גם שזיפים יעשו יופי של עבודה!

title apricots

כדי להרגיש קצת ״בית״, התקשרתי לאמא שלי לפני כמה ימים כדי לשאול אותה איך היא מכינה את כופתאות המשמש האלוהיות האלו. בתור ילדה יצא לי לאכול אותן פעמים רבות, וכל פעם התענגתי מחדש.
באוסטריה, הן נקראות Marillenknödel (=כדורי משמש) ומדובר בלהיט!
כל משמש מכוסה בבצק עדין, מתבשל במים ונעטף בשמיכה של פירורי לחם וסוכר.

אפשר לאכול את הכופתאות בתור קינוח, אבל גם בתור ארוחת ערב או לצד קפה או תה (כיוון שהן לא מתוקות מדי).

להמשיך לקרוא

בורקס פצפצים

קיץ 2005.

אני והחצי שלי רק התחלנו לצאת. שנינו מרגישים שיש כאן משהו אחר. שליו. רגוע.
אני בת 23, הוא בן 24, לגמרי ילדים.
11 שנים פחות,
ילדה אחת פחות,
מאושרים עד הגג על השלווה המשותפת שנפלה בחלקינו.

אנחנו מתהלכים ברחובות תל-אביב בלילה, האספלט עוד חמים מכל שעות השמש הרבות שעברו עליו.
בדיוק יוצאים ממפגש עם החברים שלו (לימים, יהפכו להיות גם חבריי הטובים ביותר) בפאב שכונתי ברחוב קינג ג'ורג'.
תוקף אותנו רעב.
השעה 02:00 בלילה. מה פתוח? "הבורקס של אמא".

flakes

"נלך?" שואל אותי החצי.
"יאללה". אני עונה בלי טיפת היסוס.
10 דקות אחרי, שנינו מתענגים על מאפה בצק חמים שרק יצא מהתנור. תענוג.
שום מחשבות על צרבת, או על "איך לעזאזל אנחנו אוכלים את זה ב-2 בלילה?"
ילדים. כבר אמרנו?

11 שנים אחרי, אנחנו כבר לא מוצאים את עצמנו אוכלים בורקס בשתיים לפנות בוקר.
גם כי כבר לא מהלכים בקינג ג'ורג' כך סתם בספונטניות, גם כי בורקס בלילה יתן את אותותיו יום למחרת וגם כי קצת קשה להשיג כאן בורקס בתפוח הגדול.
אבל החשק… אחחח, החשק- נשאר. מה עושים?
על פילו שמעתם?

title

היום בבלוג- בורקס במילוי גבינה שעשוי מבצק פילו דקיק, שיוצא פריך ומתפצפץ בפה.
אל תתבלבלו, לא מדובר בבצק פילאס (עשיר בשומן), אלא בבצק פילו שעשוי מקמח ומים בלבד ונחשב לבריא הרבה יותר. המנה הזו לא נטולת שומן, כיוון שבכל זאת משתמשים במעט שמן זית או חמאה כדי להעניק לבצק את הפריכות שלו. אבל עדיין- אנחנו שולטים בכמות השמן וזה לא בורקס ״צרבת״, אלא בורקס שאוכלים עם מצפון שקט.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

עוגת שוקולד-ריקוטה מהממת

האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות.

אבל…

קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע שעבר.
והתיאורים.
על העוגה הנימוחה.
עם השוקולד.
והריקוטה.
גמרו אותי.
סופית.

title

אני בדרך כלל מצלמת פוסטים כשהקטנה שלי בגן, קצת קשה כשהיא בסביבה.
אבל איפה אני ואיפה דחיית סיפוקים?
כך יצא שהיום הגברת הקטנה השתתפה גם היא בצילום המתכון, כי שבועות ממש מעבר לפינה ולא יכולתי לחכות עוד.

המתכון שאמא שלי שלחה לי עבר מעט אדפטציות,
ולאחר מטבח אחד הפוך, 2 חולצות מלוכלכות בשוקולד, המון כלים וילדה אחת מרוצה,
התוצאה- לפניכם.

עוגת שוקולד-גבינה
פשוט מושלמת (העוגה? הילדה?)

curious

היא יותר עוגת שוקולד מעוגת גבינה.
נימוחה, לא מתוקה מדי, שוקולדית, חמצמצה, עם מרקם מושלם וטעם עוד יותר.
תכלס, שבועות הוא רק תירוץ.

כמה דברים קטנים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

סלט מטריף של ירקות ״עלהאש״

כמה רגעים

הרגע שפותחים את העיניים בבוקר

sky

הרגע בו מכניסים את כפות הרגליים לראשונה לים אחרי החורף

הרגע בו יוצאים החוצה לגשם הראשון ומריחים את האוויר הרטוב

flower

הרגע שהמטוס המריא בפעם הראשונה שנסעתי לחו״ל לבד. הרגע בו נשקתי לראשונה לחצי שלי. הרגע בו עוצמים עיניים מול השמש. הרגע בו החצי ואני נפרדנו לראשונה. הרגע בו אוכלים את המשמש הראשון של העונה.
הרגע בו החלטנו שנינו שמתחתנים. הרגע בו הבנתי שאני בהריון.
הרגע שהחזקתי את הקטנה שלי לראשונה בידיים.

לאחרונה הזמן עובר לי מהר. רגעים חולפים במהירות האור לפני שהספקתי לקלוט אותם בכלל.

onions

אולי זה הגעגוע שמפמפם בתוכי. הביקור בארץ עוד מורגש וטרי.
למה דווקא אחרי מפגש הגעגוע הכי חזק?

zucchini in pan

אני מוצאת את עצמי נזכרת בזכרונות מתוקים, טעמים ישנים.
חברויות שדעכו, חברויות שהתחזקו ומשפחה שמלווה אותי לא משנה מה.
+++++++++++

אחרי הצבא נסעתי להדריך במחנה קיץ יהודי בארה״ב.
שם החל הרומן שלי עם המדינה הקצת משוגעת הזו.
חודשיים וחצי גדושים בטוב עברו עלי בנעימים-
קצת התאהבות (שלא נאמר ״קראש״) בבחור אמריקאי, התבלבלות מכל השפע בכל מקום, כמה קילוגרמים עודפים שמקורם ביותר מדי כריכים עם ריבה וחמאת בוטנים ובעיקר מלא כיף של קיץ בעיירה מתוקה בשם Scarborough במדינת Maine.

זכיתי להכיר שם חברה אמיתית לחיים, ויצא שעם השנים היא גם הפכה להיות אשתו של החבר הכי טוב של החצי שלי.
השנים חלפו, ואנחנו אוגרות עוד ועוד רגעים משותפים.

title

הסלט הבא (עם שינויים ואדפטציות) היה ארוחת הערב העיקרית של שתינו במשך שני הקייצים הקסומים שבילינו
יחד ב Maine. אני התחלתי להתעניין באוכל באותה תקופה, גיליתי שיטות בישול שונות וטעמים לא מוכרים וחדשים.
גיליתי שמנגל הוא לא רק לבשר, ושירקות על האש הם להיט.

הסלט הזה טוב לכל ימות השנה, אבל במיוחד עכשיו לפני חגיגות המנגל.
ומשהו קטן נוסף- הוא מעולה בתור סלט פיקניק. אפשר להכין אותו מראש (כולל תיבול), וטעמו אף ישתבח.

יום הולדת שמח, ישראל :)

eating

להמשיך לקרוא

המנה שתרענן לכם את היום

ימים לוהטים.

הלב רוגש וגועש, צריך נחמה.

המעבר שלנו לארץ אחרת מתקרב בצעדי ענק, ואני- אני לא מעכלת.
מדחיקה, מכחישה קצת. מנגנוני ההגנה של הנפש שלי עובדים שעות נוספות.

ובלילה כשמצטנן מעט, אני מנסה לתת לעצמי מרגוע ומוצאת נחמה במטבח- מבשלת, כותבת, מצלמת והגרון נחנק.
מנגנוני ההגנה נעלמים לאט לאט, מעניקים לי את השלווה להבין את המתרחש.
למה כל-כך קשה לי עם שינויים? אני תוהה לעצמי. הרי רציתי בזה, אף אחד לא מכריח אותי. למה פתאום הרגליים שלי קרות? רגליים קרות, לב חם.
ככה אני- כל דבר קטן מנגן לי על מיתר בלב לאחרונה.

tarator title

ועם החום הלוהט בחוץ- צריך להצטנן מעט.
למרות שאני במטבח שעות נוספות (על הכיריים, ליד התנור), היום בבלוג- מתכון שלא דורש שום קרבה למקור חום.
מרק יוגורט צונן וקר- שיקרר את הראש והמחשבות.

זוכרים ״טאראטור״? אז דומה… אבל עם טוויסט!
״מרק״ קר, שאפשר בקלות גם להפוך לממרח או מטבל, עם נגיעת ווסאבי שתפעיל לכם את הסינוסים.

להמשיך לקרוא

שגר ושכח – פסטה לימונית בסיר אחד

הלב שלי כבד בזמן האחרון.

מהתרגשות. מפחד.

beans

וקשה לי לכתוב.
אני מבשלת המון,
אבל לא מצלמת, לא כותבת.

הקטנה שלי פתאום כבר לא קטנה. חגגה שנתיים עכשיו, מפטפטת, מדברת, מתרגשת ומרגשת אותי.
כל דבר קטן שקורה לאחרונה מפעיל עלי עוד אקורד של רגש, זוטות של יום מנגנות לי על הנשמה.
הקיץ מרגיש לי כמו שעון חול, וכל יום שעובר אני מבינה שהדבר הגדול הבא כבר כאן.  ממש אוטוטו נעבור יבשת ונתחיל חיים אחרים בארץ רחוקה.
ההתרגשות מתחלפת בפחד שמתחלף בציפיה, וחוזר חלילה.

lemon

כבר חם ממש, הלחות עוד לא הספיקה להגיע לאחוזים מפחידים, אבל הקיץ כאן בהחלט.
אני מוצאת את עצמי מבלה הרבה במטבח, אבל כמה שפחות ליד התנור והכיריים.
דווקא לימים כאלה מתאים מתכון של ״שגר שוכח״, כזה ששמים בסיר אחד, שוכחים לזמן מה והופה! ארוחה.

title

מגזין ״לאישה״ פירגנו לי ופרסמו את המתכון הזה בשבוע שעבר- פסטה לימונית עם ירקות ירוקים ופטריות בסיר אחד. מוגשת עם גבינת ברינזה, או כל גבינה אחרת (או בלי גבינה כלל).
5 דקות חיתוך, 20 דקות בסיר- ויש לכם ארוחה.

להמשיך לקרוא