ארכיון הקטגוריה: ארוחה

מרק קארי עגבניות צלויות

רוחות סתיו מנשבות כאן במרץ.
״אווווווו….אווווווו……״ שרה הרוח, עלים מתנפנפים על המדרכה.
ריח ניחוח של עצים נשרפים באח נכנס לי לנחיריים, מזכיר לי שהחורף מתקרב.

img_3190

״אמא, בחורף השמש רק מבקרת, נכון?״ שואלת אותי הקטנה שלי, מדהימה אותי בחוכמה וברגישות שלה.
אני מסבירה לה שככה סובב לו מעגל עונות השנה.
היא מוסיפה- ״בישראל יש יותר שמש,״ ומותירה אותי אילמת לנוכח הקביעה הכה מדוייקת שלה.

leaves

כבר מזמן עברתי לגרביים, כל בגדי הקיץ אופסנו במדף העליון של הארון.
הקיץ כבר זכרון רחוק, והסתיו הניו יורקי מפעים אותי בצבעיו כל יום.
זו העונה הכי יפה, הכי מרגשת.
פשוט תענוג ללכת ברחוב, כל יום פוגשים עץ חדש ששינה את צבע עליו למשהו בסקאלת הכתומים-אדומים.

בזכות אחותי האהובה והיקרה שהיתה כאן בביקור, יש גם תמונות שמתעדות את כל היופי הזה.
יוש, מתי את חוזרת?

img_3130

החיים שלי עברו מהפך בחודשים האחרונים.
התחלתי לעבוד וללמוד ופתאום זמן פנוי הוא מצרך נדיר.
ימי כיף עם הקטנה כבר לא קורים כל כך באמצע השבוע, ואני מתגעגעת לזמן איתה רק שתינו.

אני מנצלת את האהבה שלה לאוכל ולמטבח ומנסה לחטוף איתה קצת זמן איכות.
״רוצה להכין מרק של חורף?״ אני שואלת.
והיא בהתלהבות מוסרת לידי את הסינר על מנת שאעזור לה לקשור אותו סביב המותניים.

img_3200

כבר הכנו השנה מרק עדשים, מרק מינסטרונה, מרק ירקות, מרק פטריות, מרק תירס, מרק ברוקולי.
רציתי להכין הפעם משהו קצת אחר, מנחם, טעים ומפנק.

אנחנו אוכלים המון קארי לאחרונה, על כל צורותיו ומרק קארי עגבניות צלויות נראה לי האופציה המושלמת. קארי-ג׳ינג׳ר-חלב קוקוס הוא השילוש הקדוש, והסוד הוא בצליית העגבניות-
אל תוותרו על השלב הזה, אחרת יצא לכם מרק דלוח ובהיר.
העגבניות הכי רכות ואדומות – אלו שלא תרצו בסלט שלכם – הן העגבניות הכי מתאימות למרק הזה.

title

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

בורקס פצפצים

קיץ 2005.

אני והחצי שלי רק התחלנו לצאת. שנינו מרגישים שיש כאן משהו אחר. שליו. רגוע.
אני בת 23, הוא בן 24, לגמרי ילדים.
11 שנים פחות,
ילדה אחת פחות,
מאושרים עד הגג על השלווה המשותפת שנפלה בחלקינו.

אנחנו מתהלכים ברחובות תל-אביב בלילה, האספלט עוד חמים מכל שעות השמש הרבות שעברו עליו.
בדיוק יוצאים ממפגש עם החברים שלו (לימים, יהפכו להיות גם חבריי הטובים ביותר) בפאב שכונתי ברחוב קינג ג'ורג'.
תוקף אותנו רעב.
השעה 02:00 בלילה. מה פתוח? "הבורקס של אמא".

flakes

"נלך?" שואל אותי החצי.
"יאללה". אני עונה בלי טיפת היסוס.
10 דקות אחרי, שנינו מתענגים על מאפה בצק חמים שרק יצא מהתנור. תענוג.
שום מחשבות על צרבת, או על "איך לעזאזל אנחנו אוכלים את זה ב-2 בלילה?"
ילדים. כבר אמרנו?

11 שנים אחרי, אנחנו כבר לא מוצאים את עצמנו אוכלים בורקס בשתיים לפנות בוקר.
גם כי כבר לא מהלכים בקינג ג'ורג' כך סתם בספונטניות, גם כי בורקס בלילה יתן את אותותיו יום למחרת וגם כי קצת קשה להשיג כאן בורקס בתפוח הגדול.
אבל החשק… אחחח, החשק- נשאר. מה עושים?
על פילו שמעתם?

title

היום בבלוג- בורקס במילוי גבינה שעשוי מבצק פילו דקיק, שיוצא פריך ומתפצפץ בפה.
אל תתבלבלו, לא מדובר בבצק פילאס (עשיר בשומן), אלא בבצק פילו שעשוי מקמח ומים בלבד ונחשב לבריא הרבה יותר. המנה הזו לא נטולת שומן, כיוון שבכל זאת משתמשים במעט שמן זית או חמאה כדי להעניק לבצק את הפריכות שלו. אבל עדיין- אנחנו שולטים בכמות השמן וזה לא בורקס ״צרבת״, אלא בורקס שאוכלים עם מצפון שקט.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

פיש סטיקס

רשמים אחרי ארבעה חודשים בארץ אחרת

יש כאן המון זמן ביחד
מעט מחויבויות חברתיות
הרבה אני+החצי+הקטנה שלי

לפני שבועיים וחצי הקטנה שלי יצאה לחופשת winter break.
שבועיים וחצי בבית, הרבה אמא, הרבה אבא והמווון זמן פנוי.

sea

האמת היא שחשבתי שאתלוש לעצמי את השערות בסוף התקופה הזו, אבל תקופת החגים עברה כאן ברוגע.
בתחילת החופש הרצתי בראשי את המקבילה של סוף אוגוסט בארץ, וחשבתי לעצמי- זה לא יגמר טוב.

״אתה חייב לקחת קצת ימי חופש ולהיות יותר בבית״ קצת בהיסטריה אמרתי לחצי.
וכך היה.
יצאנו קצת מהעיר, גילינו את העיר, בילינו המון זמן בחוץ ובעיקר היינו הרבה יחד.
קפסולה משפחתית קטנה ומרוכזת.

aba

השבוע הקטנה חזרה לגן, היא שוב הפתיעה אותי-
״ביי אמא. אני עכשיו בגן״ היא אומרת לי.
(בחיי, אני צריכה להתחיל לתת לה קצת יותר קרדיט).

כשרק עברנו לכאן הופתעתי לגלות שאת כל האוכל שהיא אוכלת בגן, אנחנו צריכים להכין.
הגן מספק את כל המסגרת החינוכית, אבל האוכל- על ההורים.
התגובה הראשונית שלי היתה ״איזה פראיירים האמריקאים האלה״, בהתנשאות לבנטינית. בעיקר התמרמרתי על הזמן שיבוזבז בהכנת ארוחות צהריים חמות לגברת הקטנה, והתעצבנתי על מערכת החינוך האמריקאית.

title

ככל שעבר הזמן, הבנתי עד כמה זה יותר מתאים וטוב לי.
אני יודעת בדיוק מה היא אוכלת וכמה היא אוכלת. אני לא מכלה דיאלוגים שלמים עם הגננת בסוף יום על מה היא אכלה ומנהלת משא ומתן על כמה עוגיות או ביסקוויטים או במבה נתנו לה.

וכך נזכרתי בארוחות צהריים של ימי שלישי בילדותי.
בתור ילדה, יום שלישי היה היום השנוא עלי ועל אחיותי.
למה, אתם שואלים? יום שלישי היה ״יום דג״.
היו ימים של קציצות, וימים של שניצל, וימים של ממולאים, וימים בלי בשר בכלל. יום שלישי היה דג.
לא סתם דג- דג סול מצופה ומטוגן.

coated

היום, הייתי מוכנה לחתום על תפריט שבועי מפנק שכזה.
בתור ילדה, לא הבנתי עד כמה פינקו אותנו ושמבחר כזה של מאכלים מגוונים לא היה מנת חלקו של כל ילד.
ובכל זאת, דג הסול לא צלח בטוב את גרוננו.

על אף שיום שלישי זכור לי עד היום כיום האימה של הסול, יש לי פינה חמה בלב ל״שניצל דג״.
היום בבלוג- זכרון ילדות משודרג. דג במעטפת פריכה של פנקו (בלי טיפה אחת של טיגון!) לצד דיפ יוגורט-לימון וסלט מלפפונים חמצמץ. מתאים גם לילדים וגם לגדולים.
הקטנה שלי מתענגת עליו לפחות פעם בשבוע.

ready

להמשיך לקרוא

הביאו את הסתיו (וקדירותיו) – קדירת בקר בבירה ותפוחים

++++++++++
הביאו את הסתיו, שלכת
וליבנו האטום והקר
יתרחב וינשום
הביאו את הסתיו
נתרפק עליו
עלים יסתחררו ברחובות
יהיה געגוע
++++++++++
(מילים- חמי רודנר)

trees

עוד שבוע, ועוד שבוע חולף.
אנחנו מתמקמים ומתרגלים לחיים החדשים כאן.

הסתיו כאן הפכפך, בדיוק כמו בשיר.
יום אחד קרררררר, ביום למחרת נעים.
אבל אם יש משהו יציב, זה מוטיב חוזר של צבע כתום ששולט ברחובות-
עם דלעות שמקשטות את פתחי הדלתות, ושלכת כתומה משגעת שמקשטת את כל מדרכות השכונה.

titleהקטנה שלי לומדת בגן על תפוחים (כי זה מה שלומדים בסתיו), ומפטפטת ״אפל!״ במבטא שלא משתמע לשתי פנים.
בסוף השבוע החלטנו לצאת קצת מהמולת העיר, ולהראות לה שתפוחים לא גדלים בסופר.

apple hand

שכרנו אוטו והרחקנו כמה שעות לעמק מקסים, מלא בשלכת כתמתמה-אדומה והמון מטעי תפוחים.
בסופו של יום, מצאנו את עצמנו עם שק (גדול מדי) של תפוחים וילדה מבסוטה.

apples in bag

חשבתי לעצמי- אז מה אני מה עושה עכשיו עם כל התפוחים האלה?
1. ריבה (אתם יכולים להציץ במתכון לריבה כאן, פשוט החליפו את התותים בתפוחים).
2. קדירת בקר עם תפוחים ובירה. מתכון מושלם לערב חורפי או סתווי.

להמשיך לקרוא

מנגו מנגו מנגו, בא לי פתאום

סלט טופו מנגו וצ׳ילי

אוטוטו וחוזרים לשגרה
כל הילדים חוזרים למסגרות
החופש הגדול (מספר 2) תם
בקרוב שוב נייחל לסופ״ש
ויתחיל סוף סוף ריח של סתיו.

tofu serving2

אם לומר את האמת לאמיתה, כאן התחיל הסתיו, ובגדול.
לי זה אפילו מרגיש קצת כמו חורף (אולי ככה זה כשאתה נולד בישראל).
בבת אחת הטמפרטורות צנחו, אי אפשר כבר ללכת יחפים בבית כי קצות האצבעות קופאות,
עלי שלכת מפוזרים על כל המדרכות, וכל מיני דלעות מופיעות בכל פינה.
הסתיו במלוא הדרו כבר כאן, כל העיר צבועה בחום וכתום-
ופתאום מרגיש לי נורא רחוק מהבית.

זוהי תקופת החגים המוזרה ביותר שחוויתי (כי לא הרגיש לי כל-כך ״כמו חג״),
אבל למרות שלא היתה לי אווירה של חגים, גם אני מייחלת כבר לשגרה מבורכת-
לעבור לבית קבוע, שהקטנה שלי תתמקם בגן חדש, לבשל (משהו שבקושי עשיתי בחודש האחרון), ולהרגיש קצת בית.
אנחנו כאן כבר חודש, ובגלל שעוד אין לנו בית קבוע אנחנו בעיקר אוכלים בחוץ- הרבה אוכל טוב, אבל גם הרבה לא.
גם אני (בדיוק כמו ״אחרי החגים״) כבר רוויית ארוחות גדולות מדי, דשנות מדי וצמאה לאוכל קליל וטוב.

אז רגע לפני שהקיץ נעלם- הרי לכם מתכון לסלט קליל וקיצי עם פרי שתיכף יעלם לנו מהנוף.
מתוק, חמוץ, צבעוני.
סלט שהוא ארוחה מלאה ומשביעה.
ואם אתם לא אוהבים טופו- ממש לא חייבים. אפשר גם לשים במקום חזה עוף או שאריות של עוף צלוי מארוחת שישי.

** הערה קטנה- הפוסט הזה צולם בישראל לפני שנסענו. זה גורם לי לגעגוע לא קטן.
בקרוב מאד- תמונות מקומיות מהמטבח החדש שיבוא עלי לטובה. **

בתאבון.
++++++ התגעגעתי ++++++

להמשיך לקרוא

שגר ושכח – פסטה לימונית בסיר אחד

הלב שלי כבד בזמן האחרון.

מהתרגשות. מפחד.

beans

וקשה לי לכתוב.
אני מבשלת המון,
אבל לא מצלמת, לא כותבת.

הקטנה שלי פתאום כבר לא קטנה. חגגה שנתיים עכשיו, מפטפטת, מדברת, מתרגשת ומרגשת אותי.
כל דבר קטן שקורה לאחרונה מפעיל עלי עוד אקורד של רגש, זוטות של יום מנגנות לי על הנשמה.
הקיץ מרגיש לי כמו שעון חול, וכל יום שעובר אני מבינה שהדבר הגדול הבא כבר כאן.  ממש אוטוטו נעבור יבשת ונתחיל חיים אחרים בארץ רחוקה.
ההתרגשות מתחלפת בפחד שמתחלף בציפיה, וחוזר חלילה.

lemon

כבר חם ממש, הלחות עוד לא הספיקה להגיע לאחוזים מפחידים, אבל הקיץ כאן בהחלט.
אני מוצאת את עצמי מבלה הרבה במטבח, אבל כמה שפחות ליד התנור והכיריים.
דווקא לימים כאלה מתאים מתכון של ״שגר שוכח״, כזה ששמים בסיר אחד, שוכחים לזמן מה והופה! ארוחה.

title

מגזין ״לאישה״ פירגנו לי ופרסמו את המתכון הזה בשבוע שעבר- פסטה לימונית עם ירקות ירוקים ופטריות בסיר אחד. מוגשת עם גבינת ברינזה, או כל גבינה אחרת (או בלי גבינה כלל).
5 דקות חיתוך, 20 דקות בסיר- ויש לכם ארוחה.

להמשיך לקרוא

זהב כתום – סלט משמשים צלויים

הזמן הזה בשנה.
כבר קיץ לגמרי, ומלבד שרב בודד פה ושם עוד לא הגיע הכבשן הגדול.
כשהשמש הולכת לישון, מגיעה לה רוח מלטפת ומרגיעה.

הזמן הזה בשנה.
שפתאום מבינים שהשנה אוטוטו נגמרת.
נוחתת עלי ההבנה שאנחנו אוטוטו נוסעים מפה, להרפתקה חדשה והלב כבד לי מהתרגשות ופחד.

tusikim

הזמן הזה בשנה- שכל השווקים והירקנים מתמלאים בבת אחת בהמון פירות של קיץ.
האבטיח עדיין נורא יקר, אבל כבר אין שסק.

הזמן הזה, הקצר הזה, בו הקיץ נעים ומלטף. אוטוטו זה נגמר ויגיע החום הגדול.
החול בים עדיין לא רותח, הימים כבר ארוכים, וחם ונעים.

ב-ד-י-ו-ק  עכשיו הם מגיעים, המשמשים.
הם קצת מפונקים. מגיעים רק לגיחה קצרצרה.
הקיץ החם והכבד לא יאה להם, הם נהנים ממגע הקיץ הקליל של מאי-יוני… ו…. נעלמים להם.
עד שנה הבאה.

title

כל שנה בזמן הזה אמא שלי מכינה אינספור עוגות משמשים (מתכון כאן), והחצי שלי זולל אותן בהנאה צרופה.
כל שנה, אני קונה כמויות של משמשים שלא יביישו את אספן הגוגואים הכי מפואר, אני חושבת לעצמי-
״מהר, לפני שייגמר, מקסימום נכין ריבה״.

הפעם החלטתי להתפנק עם סלט מרענן, שיכול לתפקד כארוחה בפני עצמו (אם מתחשק לכם להשקיע בעצמכם).
הוא גם יכול להוות תוספת לארוחת שישי חגיגית, או תוספת למנה העיקרית בארוחת צהריים או ערב שגרתית.

סלט אורוגולה עם משמשים צלויים ופסטו נענע.
המשמשים מקבלים צריבה ממחבת לוהט, שמוציאה מהם את כל המתיקות והטעם העז שבהם.
לזה משתדך פסטו נענע מרענן ולימוני, עם קצת גבינת מוצרלה טרייה ושקדים. ממממממ….

salad serving3

להמשיך לקרוא

שוטי, שוטי סירתי – ״סירות״ חצילים נהדרות

שישי אחר הצהריים.
הבית של סבא וסבתא שלי.

table

כל המשפחה ישובה סביב שולחן ענק לבן וחגיגי, לכל אחד המקום הקבוע שלו, סבא שלי ז״ל בראש השולחן וסבתא שרה מתרוצצת. בנות הדודות שלי, אחיותי ואני מחכות בציפיה למטעמים שסבתא שלי תוציא לשולחן.

״כמה סירות אתה רוצה? ואת?״

מתחיל משחק במשפחה- מי אכל יותר ״סירות״, ומי הספיק לגנוב עוד אחת לפני שהוגשה לשולחן (אותו משחק שמשחקים גם בפסח עם קציצות הפרסה הנהדרות).  סבתא שלי תמיד נזפה במי שגנב אחת לפני שהתיישב, אבל עמוק בלב שמחה על כך שכולנו נהנים כל-כך מהאוכל שהכינה.

title

״הפעם בלי סלטים, שרה!״ היו אומרות לה אימי ודודתי.
סבתא שלי היתה עורכת שולחן עם המוני מיני סלטים- סלט קישואים, סלט קליפות(!) קישואים, סלט כרובית,
סלט חצילים, סלט ביצים, סלט אבוקדו ועוד ועוד ועוד… (לכל אחד מאלה מגיע פוסט משלו. פרוייקט עתידי בקרוב).
כולנו אכלנו, ״ורק טעמנו״ מכל סלט, ואז כשהוגש האוכל למנה העיקרית, כולם כבר היו כל-כך מלאים, כך שלא יכלו להכניס עוד ביס.

התמונה הזו חקוקה בראשי, למרות שהתרחשה לפני כבר יותר מעשרים שנה.
סבתא שלי כבר לא מבשלת. זה עצוב.
אבל אני כל הזמן אוספת עוד ועוד מתכונים מפיה. אוספת- ומנסה.
הם לא כתובים, אלא יוצאים מהפה שלה כמו שירה. כמו מישהו שלא למד בעל-פה, אלא התנסה וטעם מלוא החוויה.

serving

את ״הסירות״ של סבתא שלי אכלנו בכל ארוחת שישי כמעט, לא רק בשבועות.
אבל בשבועות- היא הכינה תמיד כמות כפולה וגם אם מישהו ״גנב״ כמה לפני שהספיק להתיישב ליד השולחן, תמיד היה מספיק לכולם.

לרגל שבועות, אבל לא רק – סירות חצילים ממולאות גבינה.
תענוג לחיך שפורט לי על מיתר הגעגוע.

eggplants

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים

להמשיך לקרוא

סיבה למסיבה

כשהיינו קטנים ימי הולדת וחגיגות היו אחידים- חיבוקי בלונים, נשיפה על צמר גפן, נר בבקבוק וחבילה עוברת.
בסוף החגיגה, כל אחד היה יוצא עם שקית הפתעה צנועה הביתה מאושר עד הגג.

היום- כבר שמו לזה תווית של מסיבת נושא וקראו לזה ״מסיבת יומולדת כמו פעם״.

title

 

ואם לילדים מותר- אז גם אני רוצה.
כמה שאני אוהבת מסיבות נושא!

אין סיבה יותר טובה למסיבה מאשר יום-הולדת, והמשפחה שלי התברכה באביב מלא בכאלה.
מכיוון שכבר חמים ונעים, אנחנו מוצאים את עצמנו משתלטים להורים של החצי שלי על הגג ועושים הרבה (הרבה) ״עלהאש״ כפי שהוא נקרא בז׳רגון המקומי.

colorful

כל ימי ההולדת הללו נופלים גם ככה על תקופה עמוסה ב״עלהאשים״ (יום עצמאות, וזה..), ולכן אני אוהבת לגוון את הרפרטואר מדי פעם מ-שישליק-קבב-נקניקיה ולעשות גם מהמנגל של יום העצמאות… איך לא… מסיבת נושא!

אין כמו האוכל המקסיקני שיתאים ככפפה ליד ביום העצמאות שלנו.
חזה עוף במרינדה מתקתקה יהיה חבוק בטורטיה שקיבלה קצת עשן מהגריל, לכל זה ישתדך גואקמולה חמצמץ
ובל נשכח- מרגריטה ביד.

Mexico- הנה אנחנו באים.

tortia2

להמשיך לקרוא

חזל״ש – פשטידת קישואים

אז.. מה היה לנו בשבועיים האחרונים?
שוב נפלה עלי ההבנה שחופש גדול כבר לא יהיה לי בחיים, אבל בתמורה קיבלתי כמה ימים יוצאי דופן של אהבה ללא גבולות עם הקטנה שלי שנתנה קפיצה של שד טזמני בזמן האחרון, וזמן איכות של ממש עם החצי השני שלי.

feet

רגע לפני שהתנפלו עלי עם דלי וכף…

עליתי על העניין הזה של ״החופש״ מתישהו בחופשת לידה (מי קרא לזה ״חופשת״ לידה, תזכירו לי?)
נזכרתי שוב מה זה חופש עם ילדים, אבל כמה שנהניתי. כמה שנהניתי.
אומנם חופשה של בטן גב לא תהיה לי כבר, אבל זכיתי שוב לשחק בחול כמו שרק ילד יכול, זכיתי לחיבוקים ונישוקים מיצור קטן ואוהב, קיבלתי שריטות ומכות כמו ילד וישנתי כמו שרק מישהו שעבר יום עם חוויות כאלה יכול לישון.

בשבת בערב אפילו התחלתי להרגיש שריר קטן של געגוע, מן שביב קטן של ״מה אני אעשה מחר כל היום בלי המשפחה?״

אל דאגה, היום מילא את עצמו מיד.
בכתיבה, במשימות, במיליון דברים שנדחקו הצידה במהלך ״החופש״.

title zucchini

חשבתי לעצמי- הדבר המתאים ביותר לכתוב היום הוא מתכון פשוט. כזה שמתאים לחזרה לשגרה.
היום- חזרה למקורות הפשוטים והטובים. פשטידת קישואים הכי קלה שיש, כזו שמכינים גם אם יש רק שאריות במקרר.
ילדים ומבוגרים ישתגעו עליה, היא טעימה ממש ולא דורשת שום מצרכים מיוחדים.
שיהיה לכולנו שבוע רגוע, נעים וטעים.

להמשיך לקרוא