ארכיון הקטגוריה: ילדים

עוגה קטנה ומטריפה – מאפין פמפקין

כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות,
כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים.
כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות, שעכשיו מתחילים להתחלף בעצי אשוח.

img_0622

רגע לפני שעונת הדלעת אוטוטו מסתיימת – מתכון למאפינס קלילים וטעימים, מ… דלעת!
אל דאגה, לא יהיה להם בכלל(!) טעם של ירקות, אבל הם כן יקבלו צבע כתום משגע והם  ט-ע-י-מ-י-ם  ממש.
המאפינס לא מתוקים מדי (וזה קסמם), מושלמים לילדים (לא מתוקים מדי, כבר אמרנו?) ומהזה פשוטים להכנה!

pumpkin-title

יאללה, למטבח?

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים

להמשיך לקרוא

פינוק על מקל

לפני חודשיים עשיתי משהו שגורם לי לאושר רגעי פעם בכמה ימים.
נרשמתי לניוזלטר של מגזין גסטרונומי ידוע כאן בארה״ב, ובכל פעם שאני מקבלת פוסט חדש מהם-
עולה לי חיוך קטן על השפתיים.
״It's officially melt-your-face-off hot" היתה הכותרת בניוזלטר של היום.
אוהו. כמה שהם צודקים. ממש חם.

tree

אני יודעת.
חצופה שכמותי, להתלונן על הקיץ האמריקאי כשבישראל מולדתי הלחות מרקיעה שחקים ל 80%.
אבל.
בישראל יש מזגנים. טובים. שמונעים ממני להזיע כמו חזיר (לפחות כשאני בבית).
וכאן,
איך לומר זאת בעדינות,
לא קיימת תרבות מזגנים.
בסלון ביתי תקוע בחלון מזגן קופסא שיותר מרעיש ממקרר, ואני… אני… אני… אשכרה נמסה.

balagan

באמת שאני רוצה לבשל. באמת! אבל אני לא מסוגלת להיות ליד הכיריים.
באמת שאני רוצה לאפות. באמת! אבל התנור מחמם את טמפרטורת הדירה בעוד 10 מעלות.
מה עושים כדי להצטנן?
ארטיקים!
ומה השוס? צריך רק 3 מרכיבים!
(ומשהו נוסף- הם במקרה גם טבעונים).

 

title2

את ההשראה למתכון הזה קיבלתי לפני מאה שנה, כשהיינו בביקור בארץ.
גם אז- היה חם, וזו היתה הפוגה נעימה לקור ולאפרוריות שהתחוללו כאן.
הסתובבנו מלא בחוץ, פגשנו חברים ובעיקר אכלנו ושתינו (חופשה בישראל זה הכי הכי). באחד השיטוטים פגשנו חברים טובים במתחם התחנה בתל אביב.
היה כל-כך חם, שמיד נמשכנו לדוכן ארטיקים בכניסה.
הארטיק הזה נחרט בזכרוני (ולשוני) ומיד אמרתי לע׳ חברתי הטובה שעוד יהיה על זה פוסט!
ע׳ אהובתי- הבטחתי ואני מקיימת. מוקדש לך באהבה 3>

להמשיך לקרוא

בורקס פצפצים

קיץ 2005.

אני והחצי שלי רק התחלנו לצאת. שנינו מרגישים שיש כאן משהו אחר. שליו. רגוע.
אני בת 23, הוא בן 24. ילדים.
11 שנים פחות,
ילדה אחת פחות,
מאושרים עד הגג על השלווה המשותפת שנפלה בחלקינו.

אנחנו מתהלכים ברחובות תל-אביב בלילה, האספלט עוד חמים מכל שעות השמש הרבות שעברו עליו.
בדיוק יוצאים ממפגש עם החברים שלו (לימים, יהפכו להיות גם חבריי הטובים ביותר) בפאב שכונתי ברחוב קינג ג'ורג'.
תוקף אותנו רעב.
השעה 02:00 בלילה. מה פתוח? "הבורקס של אמא".

flakes

"נלך?" שואל אותי החצי.
"יאללה". אני עונה בלי טיפת היסוס.
10 דקות אחרי, שנינו מתענגים על מאפה בצק חמים שרק יצא מהתנור. תענוג.
שום מחשבות על צרבת, או על "איך לעזאזל אנחנו אוכלים את זה ב-2 בלילה?"
ילדים. כבר אמרנו?

11 שנים אחרי, אנחנו כבר לא מוצאים את עצמנו אוכלים בורקס בשתיים לפנות בוקר.
גם כי כבר לא מהלכים בקינג ג'ורג' כך סתם בספונטניות, גם כי בורקס בלילה יתן את אותותיו יום למחרת וגם כי קצת קשה להשיג כאן בורקס בתפוח הגדול.
אבל החשק… אחחח, החשק- נשאר. מה עושים?
על פילו שמעתם?

title

היום בבלוג- בורקס במילוי גבינה שעשוי מבצק פילו דקיק, שיוצא פריך ומתפצפץ בפה.
אל תתבלבלו, לא מדובר בבצק פילאס (עשיר בשומן), אלא בבצק פילו שעשוי מקמח ומים בלבד ונחשב לבריא הרבה יותר. המנה הזו לא נטולת שומן, כיוון שבכל זאת משתמשים במעט שמן זית או חמאה כדי להעניק לבצק את הפריכות שלו. אבל עדיין- אנחנו שולטים בכמות השמן וזה לא בורקס ״צרבת״, אלא בורקס שאוכלים עם מצפון שקט.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

פיש סטיקס

רשמים אחרי ארבעה חודשים בארץ אחרת

יש כאן המון זמן ביחד
מעט מחויבויות חברתיות
הרבה אני+החצי+הקטנה שלי

לפני שבועיים וחצי הקטנה שלי יצאה לחופשת winter break.
שבועיים וחצי בבית, הרבה אמא, הרבה אבא והמווון זמן פנוי.

sea

האמת היא שחשבתי שאתלוש לעצמי את השערות בסוף התקופה הזו, אבל תקופת החגים עברה כאן ברוגע.
בתחילת החופש הרצתי בראשי את המקבילה של סוף אוגוסט בארץ, וחשבתי לעצמי- זה לא יגמר טוב.

״אתה חייב לקחת קצת ימי חופש ולהיות יותר בבית״ קצת בהיסטריה אמרתי לחצי.
וכך היה.
יצאנו קצת מהעיר, גילינו את העיר, בילינו המון זמן בחוץ ובעיקר היינו הרבה יחד.
קפסולה משפחתית קטנה ומרוכזת.

Christmas decoration at Rockefeller Centre

Christmas decoration at Rockefeller Centre

השבוע הקטנה חזרה לגן, היא שוב הפתיעה אותי-
״ביי אמא. אני עכשיו בגן״ היא אומרת לי.
(בחיי, אני צריכה להתחיל לתת לה קצת יותר קרדיט).

כשרק עברנו לכאן הופתעתי לגלות שאת כל האוכל שהיא אוכלת בגן, אנחנו צריכים להכין.
הגן מספק את כל המסגרת החינוכית, אבל האוכל- על ההורים.
התגובה הראשונית שלי היתה ״איזה פראיירים האמריקאים האלה״, בהתנשאות לבנטינית. בעיקר התמרמרתי על הזמן שיבוזבז בהכנת ארוחות צהריים חמות לגברת הקטנה, והתעצבנתי על מערכת החינוך האמריקאית.

title

ככל שעבר הזמן, הבנתי עד כמה זה יותר מתאים וטוב לי.
אני יודעת בדיוק מה היא אוכלת וכמה היא אוכלת. אני לא מכלה דיאלוגים שלמים עם הגננת בסוף יום על מה היא אכלה ומנהלת משא ומתן על כמה עוגיות או ביסקוויטים או במבה נתנו לה.

וכך נזכרתי בארוחות צהריים של ימי שלישי בילדותי.
בתור ילדה, יום שלישי היה היום השנוא עלי ועל אחיותי.
למה, אתם שואלים? יום שלישי היה ״יום דג״.
היו ימים של קציצות, וימים של שניצל, וימים של ממולאים, וימים בלי בשר בכלל. יום שלישי היה דג.
לא סתם דג- דג סול מצופה ומטוגן.

coated

היום, הייתי מוכנה לחתום על תפריט שבועי מפנק שכזה.
בתור ילדה, לא הבנתי עד כמה פינקו אותנו ושמבחר כזה של מאכלים מגוונים לא היה מנת חלקו של כל ילד.
ובכל זאת, דג הסול לא צלח בטוב את גרוננו.

על אף שיום שלישי זכור לי עד היום כיום האימה של הסול, יש לי פינה חמה בלב ל״שניצל דג״.
היום בבלוג- זכרון ילדות משודרג. דג במעטפת פריכה של פנקו (בלי טיפה אחת של טיגון!) לצד דיפ יוגורט-לימון וסלט מלפפונים חמצמץ. מתאים גם לילדים וגם לגדולים.
הקטנה שלי מתענגת עליו לפחות פעם בשבוע.

ready

להמשיך לקרוא

ביס של חנוכה

זמן הוא מימד יחסי. זה ברור. אף על פי כן, היום קלטתי כמה מהר חלפה לה שנה.
כל-כך מהר, שזה בכלל מרגיש כמו כמה חודשים ספורים.

בדיוק בזמן הזה בשנה שעברה ערכנו הדלקת נרות חגיגית בדירתנו החדשה, מעין חנוכת בית מאוחרת לכל המשפחה.
לא הרבה זמן אחרי, קיבלנו בשורה על הצעת עבודה מפתיעה בארה״ב.
החודשים החלו לרוץ, לטוס, והנה אנחנו חוגגים את חנוכה בין עצי אשוח שמקשטים את רחובות ברוקלין.

title2

חנוכה ראשון בלי משפחה סביב,
חנוכה ראשון בו אני מתאמצת להחדיר לקטנה שלי רוח חג,
חנוכה ראשון בו היומן לא מתמלא בהדלקות נרות.
הכל מקבל מימד קצת אחר ולא מובן מאליו.

ready to fry

סופגניות הביס הללו היו להיט בהדלקת הנרות בשנה שעברה.
מעבר לעובדה שהן טעימות ממש, הן גם קלות להכנה- אפילו לאלו שמפחדים מעצם המחשבה להכין סופגניות לבד.
הבצק נוח לעבודה- ללא שמרים וללא התפחה. מערבבים, קורצים עיגולים- ולמחבת.

באופן כללי אני תמיד אעדיף אפייה על פני טיגון, בתנאי שהטעם והאיכות לא נפגעים.
במקרה הזה, אפייה פשוט לא תתאים. הסופגניות הללו צריכות טיגון.
אם אתם רוצים לחסוך בשמן- אל תחגגו את חנוכה ;) או, שתכינו את הסופגניות האפויות שפרסמתי שנה שעברה.

ready w sugar

בנסיונות ההכנה הקטנה שלי אכלה משהו כמו 8 סופגניות, החצי תרם את חלקו בעוד 8, ואני- את השאר.
אז ראו הוזהרתם. אל תגידו שלא אמרתי לכם.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-
להמשיך לקרוא

התוספת שתופסת

השבועיים האחרונים גרמו לי להעריך אמהות חד-הוריות (או אבות חד-הוריים. גברים, עמכם הסליחה).

החצי שלי ברצף של ״מילואים-נסיעת עבודה״ כבר כמעט שלושה שבועות. אני יודעת שזה לא תירוץ, אבל בחיי, שלא היתה לי דקה לעצמי בשלושת השבועות האחרונים.

בין התקף זעם להתקף זעם (של הקטנה של הבית, לא שלי), הבנתי שה-י-ו-ם אני כותבת עוד פוסט. ויהי מה.
״היום״ הפך למחר, ו״מחר״ הפך למחרתיים. כי בסוף כל יום, כל שעשיתי הוא רק להכנס למיטה, להניח ראש על הכרית ולצלול לשינה עמוקה.

title

וברגעי הנים-לא-נים (שם תמיד מתרוצצות כל המחשבות, ואני חושבת כמה חבל שאין אפליקציה שרושמת את כל זה), עלה בראשי המתכון הזה שרציתי לשתף כבר זמן מה.
יום למחרת כבר הכנתי אותו לגברת הראשונה של הבית (לא, לא אני) והבנתי שוב עד כמה הוא מוצלח.
טבעות בצל אפויות עם ציפוי פטנט מיוחד וטעים שלא ישאירו אתכם אדישים. מתאים כנשנוש או כתוספת.

מוכנים?

כמה דברים קטנים לפני שמתחילים

מהו סוד הפריכות? קורנפלקס (הצהוב הרגיל) ונייר אפייה הם אלו שיתנו לטבעות הבצל האלו את ״הקראנצ׳״ בנגיסה.
אם תשתמשו רק בפירורי לחם, טבעות הבצל לא יצאו פריכות, אלא נבולות ורכות.
את נייר האפייה משמנים קלות בשמן זית לפני הכנסת טבעות הבצל לאפייה, מה שמבטיח פריכות נהדרת.
תיבול הבלילה– אני אוהבת מאוד את טעם הפפריקה המעושנת. אפשר גם להשתמש בפפריקה רגילה אם לא אוהבים.
נמנעים מגלוטן? אין בעיה להחליף את פירורי הלחם בקמח תירס או עוד קורנפלקס (מוכרים כיום קורנפלקס נטול גלוטן בסופרים).

baked2

להמשיך לקרוא

ישן חדש

לפני כמה ימים קרה לי דבר מצחיק.
לא זכרתי את המתכון של הבלינצ׳ס שלי, אז הסתכלתי בבלוג.

המתכון הזה פורסם לפני שנה, כשהקטנה שלי היתה באמת קטנה, ורק התחילה לאכול אוכל של גדולים.
שנה שעברה הוא פורסם בשתי גרסאות- מלוחה, ומתוקה.
הפעם, החלטתי ללכת על הגרסא המתוקה, המתכון והפוסט עברו מתיחת פנים קטנה ומקצה שיפורים קל.
(שיטת הכנת המלית שופרה קצת, שיטת הגלגול השתכללה והייתי צריכה תירוץ להכין סרטון למתכון).

לכבוד שבועות- פוסט ״ישן-חדש״ חגיגי, עם קליפ קצרצר להמחשה.
אומנם כבר פרסמתי מתכון לשבועות, אבל הרי בלינצ׳ס זו קלאסיקה, ואי אפשר לעבור את החג בלעדיו.

אם תרצו עוד פירוט ותמונות נוספות של אופן ההכנה והטיגון, תוכלו להציץ כאן במתכון של שנה שעברה בגרסתו המלוחה והמתוקה.

כמה טיפים חשובים לפני שמתחילים:
מחבת- חשוב להשתמש במחבת Non stick או טפלון, אחרת הבלינצ'ס ידבקו ויתחרבשו.
דבר נוסף שחשוב הוא גודל המחבת. לא מומלץ להשתמש במחבת גדולה (קוטר 20 ס"מ ומעלה), כיוון שיותר קל להפוך את הבלינצ׳ס במחבת קטנה.
מלית- מומלץ לסנן את הגבינה בחיתול בד כחצי שעה לפני ערבובה עם הסוכר. אם לא נסנן, המלית תצא דלילה מדי.

מה צריך? (מתכון לכ-20 בלינצ'סים דקים)

לבלינצ'ס-
3/4 כוס (180 מ"ל) חלב
2 ביצים
1 כף סוכר
1 כף שמן
1/2 כוס (70 גרם) קמח
חמאה לשימון המחבת/ ספריי שמן

למלית גבינה-
500 גרם גבינה לבנה 5% (2 גביעים)
2 כפות (כ- 30 גרם) סוכר
מקל ווניל או שקית סוכר וניל
כף שטוחה קורנפלור

מה עושים?

1. מניחים את הגבינה בחיתול בד בתוך מסננת מעל לקערה ומסננים את הגבינה כ-20 דקות.
2. טורפים את הביצים, השמן, הסוכר והחלב בקערה.
2.מוסיפים את הקמח וטורפים היטב עד שאין גושים. מעבירים את הבלילה לכד מזיגה (זו הדרך הכי נוחה לטגן את הבלינצ׳ס).
3. מחממים מחבת non stick ומשמנים במעט חמאה או ספריי שמן.
4. מוזגים כמות של 2 כפות מדידה למחבת ומסובבים אותה על צידיה עד שהבלילה מכסה את כל פני המחבת. הופכים את הבלינצ'י לצד השני לכמה שניות בלבד ומוציאים לצלחת. כך מטגנים את כל הבלילה. עורמים בערימה את הבלינצ'ס.
5. ממלאים כל עלה במלית ומגלגלים (כמו בסרטון).

++ חג שמח ++

pile2

 

חזל״ש

אז.. מה היה לנו בשבועיים האחרונים?
שוב נפלה עלי ההבנה שחופש גדול כבר לא יהיה לי בחיים, אבל בתמורה קיבלתי כמה ימים יוצאי דופן של אהבה ללא גבולות עם הקטנה שלי שנתנה קפיצה של שד טזמני בזמן האחרון, וזמן איכות של ממש עם החצי השני שלי.

feet

רגע לפני שהתנפלו עלי עם דלי וכף…

עליתי על העניין הזה של ״החופש״ מתישהו בחופשת לידה (מי קרא לזה ״חופשת״ לידה, תזכירו לי?)
נזכרתי שוב מה זה חופש עם ילדים, אבל כמה שנהניתי. כמה שנהניתי.
אומנם חופשה של בטן גב לא תהיה לי כבר, אבל זכיתי שוב לשחק בחול כמו שרק ילד יכול, זכיתי לחיבוקים ונישוקים מיצור קטן ואוהב, קיבלתי שריטות ומכות כמו ילד וישנתי כמו שרק מישהו שעבר יום עם חוויות כאלה יכול לישון.

בשבת בערב אפילו התחלתי להרגיש שריר קטן של געגוע, מן שביב קטן של ״מה אני אעשה מחר כל היום בלי המשפחה?״

אל דאגה, היום מילא את עצמו מיד.
בכתיבה, במשימות, במיליון דברים שנדחקו הצידה במהלך ״החופש״.

title zucchini

חשבתי לעצמי- הדבר המתאים ביותר לכתוב היום הוא מתכון פשוט. כזה שמתאים לחזרה לשגרה.
היום- חזרה למקורות הפשוטים והטובים. פשטידת קישואים הכי קלה שיש, כזו שמכינים גם אם יש רק שאריות במקרר.
ילדים ומבוגרים ישתגעו עליה, היא טעימה ממש ולא דורשת שום מצרכים מיוחדים.
שיהיה לכולנו שבוע רגוע, נעים וטעים.

להמשיך לקרוא

שוקולד + טחינה = OMG

לאחרונה ההתרחשות רבה בחיים שלי.

נודע לי לא מזמן שבשנה הבאה כנראה שאחיה בארץ אחרת, מתבשלת לה סדנת בישול מגניבה ביותר, וכפי שהגדיר זאת הכי טוב החצי השני שלי- עכשיו מתחברים להם יחדיו הדברים שאני כל-כך אוהבת לידי מעשים.

מי שעוקב אחרי בפייסבוק, ראה שהייתי הרבה בירושלים לאחרונה.
אני מתה על ירושלים.
אומנם אני תל-אביבית, שם נולדתי וגדלתי, אבל ירושלים מהלכת עלי איזשהו קסם.

truffle title

נתחיל בכך שכל פעם שאני חוצה את שער הגיא אני לפתע מרגישה בארץ אחרת.
הנסיעה לשם תמיד מסקרנת, ולמרות שעשיתי אותה כבר פעמים רבות, אני כל פעם מצליחה להיות מופתעת מחדש ממה שיש לדרך להציע אחרי כל סיבוב ועיקול בכביש.
פתאום, משום מקום- העמק נפתח לקראתי ומקבל את פני בחמימות אינסופית של הרים ירוקים ושמיים.
ואם פותחים חלון, פתאום מרגישים שהרוח אפילו שונה.

להמשיך לקרוא

חיסול חמץ

"הצ׳ילי של נון"
צ׳ילי קון קרנה פשוט להפליא.

אתחיל בלומר שהקרדיט למנה הזו שייך לחצי השני שלי ורק לו.
נועם מאוד אוהב בירה. הוא גם מאוד אוהב לבשל, וזהו תבשיל שמאחד את שתי האהבות הללו.
כשהריח שלו נישא בבית אני יודעת שנפלה על החצי השני שלי רוח רגועה ושלווה, והוא במטבח.
אני נחה, וכולם אחר כך מללקקים את האצבעות.

מדובר במנה פשוטה וקלה להכנה.
אל תיבהלו מכמות הבירה במתכון (בקבוק שלם), המרירות נעלמת ובסוף הבישול נותרת מתיקות קרמלית ונהדרת שמעניקה לתבשיל הזה טעמים רחוקים של מקום אחר.
אפילו ילדים ונשים בהריון יכולים לאכול מהתבשיל, כיוון שהאלכוהול מתנדף כולו בבישול הארוך.

התיבול במתכון מותאם לפיות גדולים וקטנטנים.
אם ילדים לא הולכים לאכול ממנו, בהחלט אפשר ואף רצוי להוסיף עוד חריפות (פתיתי צ׳ילי יבש, או טבסקו מעושן).
מושלם לאכול עם אורז לבן או עם תפוח אדמה אפוי וקצת שמנת חמוצה.

רגע לפני שפסח מגיע, הרי לכם הזדמנות לחסל את השישיות שבמקרר.
מבשלים עם בירה צ׳ילי קון קרנה- הצ׳ילי של נון.

title chili

כמה דברים קטנים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא