ארכיון הקטגוריה: ילדים

מג׳דרה בסיר אחד

הפוסט הזה נכתב וצולם לפני שבועיים.
לפני שבועיים החיים שלי התקיימו כסדרם, עד ש… לפני כמה ימים שברתי את כף הרגל.
ומאז- אני כאובה, נייחת אבל משתדלת להיות מחויכת (כפי שהיטיב לומר החצי שלי).

הפוסט הזה נולד לאחר תקופה של אפיית עוגות מתמשכת.
״בובה, זה בעייתי״
אמר לי החצי.
״כן, אתה צודק. אבל מה אני יכולה לעשות? זה מרגיע אותי״.
עניתי.

title1

כשהריפוי בעיסוק שלך הוא אפייה – יש בעייתיות מסויימת בעניין, והחצי שלי התייחס לפיל שבחדר.
הוא צודק.
אורח החיים של שנינו תפס טוויסט פחות טוב בזמן האחרון- מעט שעות שינה (מישהו אמר תינוקת?), בקושי עושים ספורט (מישהו אמר תינוקת?) וארוחות פחות מסודרות (כן, הבנתם. תינוקת).

לכן, אני קצת מנסה להגמל מהרגלים ישנים כמו ״מכינים עוגה לסופ״ש״ או ״משעמם אחרי הגן, אז בואי נכין עוגיות״, ויותר מנסה להכין אוכל של ממש.

title

המג׳דרה הזו תפקדה כארוחת צהריים מושלמת כבר כמה שבועות ברציפות.
יום אחד בשעת צהריים מאוחרת,
הרעב כבר קרקר, אבל המקרר היה ריק.
למזלי, במזווה נחו להם בנחת עדשים ואורז והחלטתי להכין קלסיקה נושנה – מג׳דרה.

spices2

כשבני הבית אוכלים מג׳דרה, הלב שלי רגוע – משהו במנה הזו עושה פשוט טוב. זו ארוחה שלמה ובריאה, מלאה בחלבון מן הצומח, והנשמה שלי נושמת לרווחה.
להכנת המג׳דרה הזו לא תצטרכו לבשל עדשים ואורז בנפרד. אפשר לבשל אותם יחדיו בסיר אחד, רק חשוב להקפיד על כמויות המים וסדר הכנסת המרכיבים.

אני מרותקת לספה בשבועות הקרובים, וכל הפעילות היצירתית שלי מסתכמת בלצלם את שמי השכונה מהחלון.
ומכיוון שלא אני היא זו שעושה את הבישולים בבית עכשיו, אסכם בלומר שהמתכון הזה פשוט מאין כמותו –
יעיד על כך החצי שלי, שעקב אחר הוראות המתכון בפירוט ובדיוק, ויצאה לו מג׳דרה פשוט מ-ו-ש-ל-מ-ת.

sky1

צורת ההגשה היא זו שהופכת את המנה לארוחה שלמה ומהממת –
קצת יוגורט, סלט קצוץ ובצל מקורמל (אל תעיזו לוותר עליו!), ואתם מסודרים.

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

קרטיב מישמיש

שעת שקיעה, אנחנו מטיילות יחד על גדות נהר ההדסון.
אוטוגלידה מתנגן, ילדי הפארק רצים לעברו.
"אני רוצה את זה.״
אומרת בתי הגדולה בנחרצות, מצביעה על הארטיק הכי גדול והכי צבעוני.

cityview

בעודי מנסה לשכנע אותה לבחור בגלידה קצת יותר שפויה, אני נזכרת בזכרון מתוק –
צליל אוטו גלידה מגיע מרחוק,
כל ילדי השכונה מתעוררים לנגינה,
רצים, אצים לעבר המשאית המקרטעת, עוצרים לרגע כל מה שעשו.

ready2

המוכר המשופם מכיר כל ילד וילדה,
וכל אחד, בוחר-
קרטיב משמש, ענבים, אננס, קולה, אבטיח או לימון.
וארטיק שוקו-שוקו, שוקו-וניל או שוקו-בננה.
פשוט. בלי בוב ספוג, בלי גיבורי על.
תמימות בעטיפה של קרטיב קרח.

ready

״טעמת פעם קרטיב משמש?״
שאלתי אותה.
״משמש? כמו הפרי?״ היא שואלת בהפתעה.
אני עונה- ״כמו הפרי, רק שזה לא ממש היה בטעם של הפרי, זה היה טעם יחודי של קרטיב-משמש.״

וכך, התחלתי במסע למציאת הטעם האבוד.
אבל היה לי אתגר- להפוך את הנוסטלגיה הצבעונית הכתמתמה לקרטיב טעים ובריא.
אחרי כמה נסיונות לא מוצלחים, מצאתי סופסוף את המתכון המנצח.
קבלו אותו – קרטיב משמש!
הכינו עכשיו, מהר מהר לפני שהם נעלמים, ותוכלו לטעום טעם של קיץ גם עוד כמה חודשים.

mishmish

הכנת הקרטיבים יכולה בכיף להוות פעילות של אחר צהריים בבית עם הילדים – אצלי העניין הוכרז כהצלחה :)

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים

להמשיך לקרוא

מרק בצ׳יק צ׳ק של בטטה / דלורית צלויה ושאלוטס

אני לא חובבת ״מרקים כתומים״.
בכלל, כל ז׳אנר המרקים הטחונים לא כל-כך מדבר אלי.
אבל – אם זה מרק עם טעמים מפתיעים ומרגשים, אני מוכנה לנסות.

עונת המרקים החלה כאן רשמית, ״והעונה הכתומה״ בכלל בשיאה.
אין חנות שלא מקושטת עם דלעות בחלון הראווה, מזכירה לכל עובר אורח שהסתיו כבר כאן.

title2

אז אמנם בארץ עוד חם, ורק בערב מוציאים את הגרביים כדי לחמם את כפות הרגליים.
אבל ציפור לחשה לי שמגיע גשם בקרוב, ואין כמו מרק טעים ומהיר כדי להתחמם ולהעמיד פנים שהחורף כבר כאן.

את המרק הזה טעמתי לראשונה בארוחת ״Thanksgiving״ אצל חברים לפני שנתיים.
כל-כך הופתעתי מקלות ההכנה, שעמדה בניגוד מוחלט לעומק הטעמים של התוצאה הסופית, שהחלטתי שהוא ראוי לפרסום.
המתכון המקורי הוכן עם בטטות, אבל ניסיתי גם עם דלורית ויצא מעולה.

bowl closeup

ואולי זה הזמן לחשוף שאני כבר לא ממש יכולה לעמוד שעות רבות במטבח, כי יש לי בטן גדולה ומסורבלת שמקשה עלי את העמידה מול הכיריים. חודש תשיעי זה לא פיקניק, ואני מנסה למצוא קיצורי דרך במטבח בכל דרך אפשרית…
המרק הזה היווה ארוחת צהריים ראויה בימים האחרונים, במינימום זמן ומאמץ – וכל בני הבית נהנו ממנו.

שנתחיל?

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים –

להמשיך לקרוא

צ׳ורוס מטריפים

חנוכיה לי יש, צוחקת בה האש.
״אמא! תעשי עם הידיים, לרקוד! לא רק לשיר!״ מתרגשת קטנתי.

קריסמס מתערבב עם חנוכה.
הקטנה שלי שואלת אותי הרבה – מי זה הסבא עם הזקן הלבן.
הלב שלי מתכווץ. גם בלי לרצות, ובלי להתאמץ – היא קולטת.

img_9421

קישוטי קריסמס מלווים אותי ברחוב, נוצצים ויפים.
גם אני מתרגשת מהקיצ׳ הרומנטי.

אני מנסה להחדיר לה רוח של חג חנוכה, ובכל יום שהיא חוזרת מהגן אנחנו לומדות עוד שיר חדש.

צריך להתאמץ כאן כדי לא לשכוח.

 

בעודה מזכירה לי על הסופגניות שזללנו יחד שנה שעברה, אני מבינה שאוטוטו הגיע לו החג ועוד לא פרסמתי מתכון. כשאני שואלת אותה מה היא רוצה להכין- לביבות או סופגניות, היא מחייכת, כאילו יודעת שאני יודעת את התשובה.

בתי קטנתי, כמוני, ניחנה באהבה למתוק.
וכשאני מציעה לה להכין ״סופגניות נחשים״, ההתלהבות רבה.
היום בבלוג- צ׳ורוס, ממש כמו בארגנטינה!

img_9811

הכנת הבצק קלה מאוד, אין דרך להרוס אותו. בהתחייבות.
אם רוצים את צורת הצ׳ורוס המסורתית, יש צורך בשק זילוף עם פיה משוננת (בקוטר של קצת פחות מ-1 ס״מ).
אין לכם שק זילוף ובכל זאת רוצים צ׳ורוס? אפשר בהחלט, אבל הם יהיו ״מבולגנים״ ופחות יפים.

נגה אדמית גלבוע מהבלוג ריח של בית, מציעה שיטה נוחה וטובה להעברת הצ׳ורוס למחבת לטיגון.
הבצק בו אני השתמשתי שונה משלה, אבל את השיטה להעברתם למחבת אימצתי.

חג שמח :)

img_9786

 

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים
להמשיך לקרוא

עוגה קטנה ומטריפה – מאפין פמפקין

כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות,
כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים.
כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות, שעכשיו מתחילים להתחלף בעצי אשוח.

img_0622

רגע לפני שעונת הדלעת אוטוטו מסתיימת – מתכון למאפינס קלילים וטעימים, מ… דלעת!
אל דאגה, לא יהיה להם בכלל(!) טעם של ירקות, אבל הם כן יקבלו צבע כתום משגע והם  ט-ע-י-מ-י-ם  ממש.
המאפינס לא מתוקים מדי (וזה קסמם), מושלמים לילדים (לא מתוקים מדי, כבר אמרנו?) ומהזה פשוטים להכנה!

pumpkin-title

יאללה, למטבח?

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים

להמשיך לקרוא

עוגת דבש למי שלא אוהב עוגת דבש

אני לא אוהבת עוגות דבש.
בגדול.
אבל החגים מעבר לפינה, והגעגוע גדול.
ולמרות שאני לא אוהבת עוגות דבש, אני רוצה את עוגת הדבש של אמא.
זה בקטן.

img_2811

שמי סתיו בברוקלין. ללא פילטר

אז כשהקטנה שלי אמרה היום:
״אמא, אולי נעשה יחד עוגה?״
אחרי שהלב שלי עצר לרגע מרוב התרגשות, החלטתי להפשיל שרוולים וללכלך אתה קצת את המטבח.

title

הכנו יחד עוגת דבש שהיא בעצם עוגת דבש לאנשים שלא אוהבים עוגת דבש.
זו עוגה בחושה נהדרת (לצד קפה או תה) עם רק רמז קטנטן של דבש, ואם ממש לא אוהבים את הטעם, אפשר גם לשים במקום מייפל.

up-2

חג שמח :)

ושנה מלאה בהפתעות טובות ומתוקות.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

פינוק על מקל

לפני חודשיים עשיתי משהו שגורם לי לאושר רגעי פעם בכמה ימים.
נרשמתי לניוזלטר של מגזין גסטרונומי ידוע כאן בארה״ב, ובכל פעם שאני מקבלת פוסט חדש מהם-
עולה לי חיוך קטן על השפתיים.
״It's officially melt-your-face-off hot" היתה הכותרת בניוזלטר של היום.
אוהו. כמה שהם צודקים. ממש חם.

tree

אני יודעת.
חצופה שכמותי, להתלונן על הקיץ האמריקאי כשבישראל מולדתי הלחות מרקיעה שחקים ל 80%.
אבל.
בישראל יש מזגנים. טובים. שמונעים ממני להזיע כמו חזיר (לפחות כשאני בבית).
וכאן,
איך לומר זאת בעדינות,
לא קיימת תרבות מזגנים.
בסלון ביתי תקוע בחלון מזגן קופסא שיותר מרעיש ממקרר, ואני… אני… אני… אשכרה נמסה.

balagan

באמת שאני רוצה לבשל. באמת! אבל אני לא מסוגלת להיות ליד הכיריים.
באמת שאני רוצה לאפות. באמת! אבל התנור מחמם את טמפרטורת הדירה בעוד 10 מעלות.
מה עושים כדי להצטנן?
ארטיקים!
ומה השוס? צריך רק 3 מרכיבים!
(ומשהו נוסף- הם במקרה גם טבעונים).

title2

את ההשראה למתכון הזה קיבלתי לפני מאה שנה, כשהיינו בביקור בארץ.
גם אז- היה חם, וזו היתה הפוגה נעימה לקור ולאפרוריות שהתחוללו כאן.
הסתובבנו מלא בחוץ, פגשנו חברים ובעיקר אכלנו ושתינו (חופשה בישראל זה הכי הכי). באחד השיטוטים פגשנו חברים טובים במתחם התחנה בתל אביב.
היה כל-כך חם, שמיד נמשכנו לדוכן ארטיקים בכניסה.
הארטיק הזה נחרט בזכרוני (ולשוני) ומיד אמרתי לע׳ חברתי הטובה שעוד יהיה על זה פוסט!
ע׳ אהובתי- הבטחתי ואני מקיימת. מוקדש לך באהבה 3>

להמשיך לקרוא

בורקס פצפצים

קיץ 2005.

אני והחצי שלי רק התחלנו לצאת. שנינו מרגישים שיש כאן משהו אחר. שליו. רגוע.
אני בת 23, הוא בן 24, לגמרי ילדים.
11 שנים פחות,
ילדה אחת פחות,
מאושרים עד הגג על השלווה המשותפת שנפלה בחלקינו.

אנחנו מתהלכים ברחובות תל-אביב בלילה, האספלט עוד חמים מכל שעות השמש הרבות שעברו עליו.
בדיוק יוצאים ממפגש עם החברים שלו (לימים, יהפכו להיות גם חבריי הטובים ביותר) בפאב שכונתי ברחוב קינג ג'ורג'.
תוקף אותנו רעב.
השעה 02:00 בלילה. מה פתוח? "הבורקס של אמא".

flakes

"נלך?" שואל אותי החצי.
"יאללה". אני עונה בלי טיפת היסוס.
10 דקות אחרי, שנינו מתענגים על מאפה בצק חמים שרק יצא מהתנור. תענוג.
שום מחשבות על צרבת, או על "איך לעזאזל אנחנו אוכלים את זה ב-2 בלילה?"
ילדים. כבר אמרנו?

11 שנים אחרי, אנחנו כבר לא מוצאים את עצמנו אוכלים בורקס בשתיים לפנות בוקר.
גם כי כבר לא מהלכים בקינג ג'ורג' כך סתם בספונטניות, גם כי בורקס בלילה יתן את אותותיו יום למחרת וגם כי קצת קשה להשיג כאן בורקס בתפוח הגדול.
אבל החשק… אחחח, החשק- נשאר. מה עושים?
על פילו שמעתם?

title

היום בבלוג- בורקס במילוי גבינה שעשוי מבצק פילו דקיק, שיוצא פריך ומתפצפץ בפה.
אל תתבלבלו, לא מדובר בבצק פילאס (עשיר בשומן), אלא בבצק פילו שעשוי מקמח ומים בלבד ונחשב לבריא הרבה יותר. המנה הזו לא נטולת שומן, כיוון שבכל זאת משתמשים במעט שמן זית או חמאה כדי להעניק לבצק את הפריכות שלו. אבל עדיין- אנחנו שולטים בכמות השמן וזה לא בורקס ״צרבת״, אלא בורקס שאוכלים עם מצפון שקט.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

פיש סטיקס

רשמים אחרי ארבעה חודשים בארץ אחרת

יש כאן המון זמן ביחד
מעט מחויבויות חברתיות
הרבה אני+החצי+הקטנה שלי

לפני שבועיים וחצי הקטנה שלי יצאה לחופשת winter break.
שבועיים וחצי בבית, הרבה אמא, הרבה אבא והמווון זמן פנוי.

sea

האמת היא שחשבתי שאתלוש לעצמי את השערות בסוף התקופה הזו, אבל תקופת החגים עברה כאן ברוגע.
בתחילת החופש הרצתי בראשי את המקבילה של סוף אוגוסט בארץ, וחשבתי לעצמי- זה לא יגמר טוב.

״אתה חייב לקחת קצת ימי חופש ולהיות יותר בבית״ קצת בהיסטריה אמרתי לחצי.
וכך היה.
יצאנו קצת מהעיר, גילינו את העיר, בילינו המון זמן בחוץ ובעיקר היינו הרבה יחד.
קפסולה משפחתית קטנה ומרוכזת.

aba

השבוע הקטנה חזרה לגן, היא שוב הפתיעה אותי-
״ביי אמא. אני עכשיו בגן״ היא אומרת לי.
(בחיי, אני צריכה להתחיל לתת לה קצת יותר קרדיט).

כשרק עברנו לכאן הופתעתי לגלות שאת כל האוכל שהיא אוכלת בגן, אנחנו צריכים להכין.
הגן מספק את כל המסגרת החינוכית, אבל האוכל- על ההורים.
התגובה הראשונית שלי היתה ״איזה פראיירים האמריקאים האלה״, בהתנשאות לבנטינית. בעיקר התמרמרתי על הזמן שיבוזבז בהכנת ארוחות צהריים חמות לגברת הקטנה, והתעצבנתי על מערכת החינוך האמריקאית.

title

ככל שעבר הזמן, הבנתי עד כמה זה יותר מתאים וטוב לי.
אני יודעת בדיוק מה היא אוכלת וכמה היא אוכלת. אני לא מכלה דיאלוגים שלמים עם הגננת בסוף יום על מה היא אכלה ומנהלת משא ומתן על כמה עוגיות או ביסקוויטים או במבה נתנו לה.

וכך נזכרתי בארוחות צהריים של ימי שלישי בילדותי.
בתור ילדה, יום שלישי היה היום השנוא עלי ועל אחיותי.
למה, אתם שואלים? יום שלישי היה ״יום דג״.
היו ימים של קציצות, וימים של שניצל, וימים של ממולאים, וימים בלי בשר בכלל. יום שלישי היה דג.
לא סתם דג- דג סול מצופה ומטוגן.

coated

היום, הייתי מוכנה לחתום על תפריט שבועי מפנק שכזה.
בתור ילדה, לא הבנתי עד כמה פינקו אותנו ושמבחר כזה של מאכלים מגוונים לא היה מנת חלקו של כל ילד.
ובכל זאת, דג הסול לא צלח בטוב את גרוננו.

על אף שיום שלישי זכור לי עד היום כיום האימה של הסול, יש לי פינה חמה בלב ל״שניצל דג״.
היום בבלוג- זכרון ילדות משודרג. דג במעטפת פריכה של פנקו (בלי טיפה אחת של טיגון!) לצד דיפ יוגורט-לימון וסלט מלפפונים חמצמץ. מתאים גם לילדים וגם לגדולים.
הקטנה שלי מתענגת עליו לפחות פעם בשבוע.

ready

להמשיך לקרוא

ביס של חנוכה

זמן הוא מימד יחסי. זה ברור. אף על פי כן, היום קלטתי כמה מהר חלפה לה שנה.
כל-כך מהר, שזה בכלל מרגיש כמו כמה חודשים ספורים.

בדיוק בזמן הזה בשנה שעברה ערכנו הדלקת נרות חגיגית בדירתנו החדשה, מעין חנוכת בית מאוחרת לכל המשפחה.
לא הרבה זמן אחרי, קיבלנו בשורה על הצעת עבודה מפתיעה בארה״ב.
החודשים החלו לרוץ, לטוס, והנה אנחנו חוגגים את חנוכה בין עצי אשוח שמקשטים את רחובות ברוקלין.

title2

חנוכה ראשון בלי משפחה סביב,
חנוכה ראשון בו אני מתאמצת להחדיר לקטנה שלי רוח חג,
חנוכה ראשון בו היומן לא מתמלא בהדלקות נרות.
הכל מקבל מימד קצת אחר ולא מובן מאליו.

ready to fry

סופגניות הביס הללו היו להיט בהדלקת הנרות בשנה שעברה.
מעבר לעובדה שהן טעימות ממש, הן גם קלות להכנה- אפילו לאלו שמפחדים מעצם המחשבה להכין סופגניות לבד.
הבצק נוח לעבודה- ללא שמרים וללא התפחה. מערבבים, קורצים עיגולים- ולמחבת.

באופן כללי אני תמיד אעדיף אפייה על פני טיגון, בתנאי שהטעם והאיכות לא נפגעים.
במקרה הזה, אפייה פשוט לא תתאים. הסופגניות הללו צריכות טיגון.
אם אתם רוצים לחסוך בשמן- אל תחגגו את חנוכה ;) או, שתכינו את הסופגניות האפויות שפרסמתי שנה שעברה.

ready w sugar

בנסיונות ההכנה הקטנה שלי אכלה משהו כמו 8 סופגניות, החצי תרם את חלקו בעוד 8, ואני- את השאר.
אז ראו הוזהרתם. אל תגידו שלא אמרתי לכם.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-
להמשיך לקרוא