ארכיון הקטגוריה: ילדים

אוויר הרים

המשפחה שלי מפוזרת בקצוות תבל.

פעם בשנה, אנחנו עושים הפסקה מהכל ונאספים כולנו במקום שבו הכל התחיל (ובכן, לפחות עבורי).
השבט כבר גדול ורחב, וכל שנה שעוברת מדגישה היטב עד כמה טוב לנו להיפגש, ולהתעדכן, ולדבר ולאהוב.
נושמים יחד אוויר הרים צלול וטוב, ומבינים שהקלישאה נכונה- המשפחה והבריאות הם הכל.

hinterglem2

אמי היא אוסטרית ״אסלי״ (כלומר, נולדה, גדלה וחונכה בוינה) ועלתה לארץ בגיל 20 וקצת.
המטבח הוינאי חי ונושם אצלה בנשמה, וחלק מהנשמה הזו הגיעה גם אלי. רבים מהמתכונים אותם אני מנסה לשכתב הם שלה ושל סבתי ז״ל.

ֿאומי (omi) ואופה (opa) סבי וסבתי ז״ל חיו באוסטריה. הם הגיעו לשם אחרי המלחמה וכל אותן שנים אמרו- ״שנה הבאה נגיע לארץ״. עוד שנה חלפה, ועוד שנה חלפה, והם- הזדקנו שם, עד שכבר לא היה כל-כך כוח להגיע לארץ.

את אותה חופשה משפחתית נהגו סבי וסבתי לארגן מדי שנה, ויש לי זכרונות ילדות נהדרים מכל אותם חורפים אירופאים. כיום, הדור השני שומר על המסורת.

open

השחזור הביתי שלי למאכל האוסטרי המסורתי- מתכון למטה…

להמשיך לקרוא

דוכן פלאפל בבית

יש אנשים שהחולשה שלהם היא מקדונלדס (יש לי אחד כזה בבית), יש אנשים שלא יכולים לעמוד בפני נקניקיות.
אני? אני פשוט לא עומדת בפני פלאפל. אוף… אני כל-כך אוהבת פלאפל.
רק שכל פעם שאני "נשברת" ומסיימת מנה בליקוק שפתיים, היא נשארת איתי כל היום. אני מרגישה אותה בכל מילה שיוצאת לי מהפה, בכל התכופפות קטנה, בקיצור- זה אוכל כבד משהו.

Titlefalafel

פלאפל ביסודו מורכב ממרכיבים נהדרים- בריאים ומזינים, אז מדוע הוא לא נתפס ככזה?
שיטת הבישול היא זו שהופכת אותו לכל-כך לא בריא (טיגון בשמן עמוק, עם תחלופה לא מי יודע מה… בקיצור- תועפות של שומן רווי ורדיקלים חופשיים* ראו פינת "סקרנל" למטה).
בשל מזג האוויר הקיצי שהחליט להתארח אצלנו השבוע, החלטתי לעשות מעשה ולהפוך את הפלאפל לנגיש גם בבית.
אה! וגם בריא!
כדי שגם תכינו אותו (ולא רק תקראו את המתכון ותסתכלו על התמונות), אין כאן שום צורך בהשריית קטניות ממושכת. משתמשים בגרגרי חומוס מ… קופסת שימורים! נכון!
(למי שרוצה ממש להשקיע אפשר גם להשרות חומוס יבש- הסבר בהמשך).
מתקבלת ארוחה מזינה, בריאה, קלילה ו… כמובן מתאימה לפעוטות וילדים.
מי שרוצה, אפשר אפילו להפוך את כל ההכנה להפעלה נחמדה ליום גשום עם הילדודס.

pita2

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

קערה גדולה של בית

גשם שוטף.
מחזיקה את הקטנה שלי בידיים, מגינה עליה עם חציו הפתוח של המעיל שלי, רצה מהר מהר לאוטו.
הגשם מכה בי בכל הכוח, אני נרטבת לגמרי, השיער שהיה מסודר עד לפני רגע נראה כאילו הוא יצא מגיבוש של השייטת, אני רוכנת לאוטו, רוכסת אותה בכיסא הבטיחות, הגב שלי סופג כמויות של מים שלא יביישו אתר סקי,
והיא- מביטה עלי בעיני ירח ומחייכת מאוזן לאוזן.
״א-מ-א! מייייים!״ היא מצחקקת. וברגע זה- ממש לא היה אכפת לי שהשיער שלי מבולגן, ושהבגדים רטובים לגמרי, ושהנעליים שלי צריכות להיכנס תחת הרידאטור.

אנחנו מגיעות הביתה, ואני ישר מחממת לשתינו קערת מרק חם שיכול לחמם היטב גם את מי שנתפס בלי מטריה בגשם שוטף (או סתם מי שהיתה לו מטריה אבל לא יכל להשתמש בה כי הידיים שלו היו תפוסות…).

מרק חורפי קלאסי- גם מרק, גם ארוחה.
כזה ששלוק ממנו מרגיע את הגשם הכי חזק (או לפחות גורם לכך שלא יהיה לנו אכפת שנרטבנו כל-כך).

soup up

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

קציצות של סבתא

סבתא שלי, שרה, היא בשלנית בחסד.
קצת עצוב שהיא כבר לא מבשלת, היא עייפה כבר והידיים כואבות.
אז אני מנסה בכל שיחה איתה לדלות עוד ועוד מתכונים.
זו משימה קשה, כי היא משתמשת בתיאורים כמו: ״עד שמרגיש נכון״, ״תלושי עד שהבצק מקבל״, ״תרביצי טוב טוב ביחד עד שמרגיש בשל״ ועוד כל מיני דימויים שמתאימים לא בהכרח לעולם הבישול.
לפני זמן מה ניסיתי להבין איך היא מכינה את קציצות הבשר שלה.
קציצות עסיסיות, עם המון ירקות ורוטב, בעלות הטעם הכי ״סבתאי״ שיש (במובן הטוב של המילה).
צריך רק לחם אחיד כדי לנגב את הרוטב, או אורז לבן שיספוג אותו לקרבו.

up

״יש לך סיר לחץ?״ היא שואלת. ואני במבוכה עונה שלא.
״נו טוב, אפשר גם בלי״. היא פוצחת בשצף של תיאורים על הירקות, והרוטב, סלרי ״ושלא יהיה עייף״, לחם ספוג במים ״כי פירורי לחם לא עושים את אותה עבודה״.
בסוף השיחה לא נשארתי עם מתכון, אבל עם עקרונות שחשוב ליישם.
עוד באותו יום מיהרתי להכין קציצות לסוף השבוע. לאחר בישול ארוך על הכיריים נוצר סיר קציצות מפואר, עם טעם של בית וריח שעושה געגוע.

קבלו את הגרסא שלי לקציצות של סבתא שרה (זה לא כמו המקור, אבל טעים טעים טעים).
״עבר ליד הזהב, אבל לא נגע״ כמו שהיא תמיד אומרת.
סבתא- לחייך.

להמשיך לקרוא

פחמימה חמה ומתוקה

אני מתה על חנוכה.

open

ולא בזכות המאכלים דווקא, אלא בזכות האווירה החורפית, הרומנטית, הקצת נוגה.
זה החג היחידי היהודי שלא עמוס בארוחת חג, ועוד ארוחת חג, ועוד ארוחת חג- במקום, פשוט מתאספים יחד, באווירה נינוחה, מדליקים נרות וזוללים סופגניות ולביבות.
ואולי החג עצמו לא עמוס בארוחות, אבל בכל שנה מביא עמו תסריטי אימה לשומרים על המשקל.
הפחד מבוסס לגמרי- כל ״הדלקת נרות״ צנועה תפנק אותנו בעוד כ- 1000 קלוריות (סליחה, התפלק לי הדיאטנית שבי).
בשנים האחרונות קראתי על עצמי תיגר- למצוא את הנוסחה המושלמת למתכון לסופגנייה אפויה.
כבודה של הסופגנייה המטוגנת במקומו מונח. אין לה תחליף, ולא יהיה. יש לומר את האמת- קשה מאוד להשתוות לטעם של בצק שמרים מטוגן. אבל בשביל שלא נרגיש כל-כך רע עם עצמנו, הנה אלטרנטיבה קצת יותר שפויה, עם תוצאה מפנקת במיוחד.

הדרך למתכון לא היתה פשוטה. ניסיתי אינספור פעמים, הבצק היה טעים, אבל האפייה הפכה את הסופגנייה לסתם לחמנייה, או אם אפרגן ממש- לחמניית בריוש איכותית. אבל מה? לא סופגניה.
בסופו של דבר הגעתי לנחלה- לסופגנייה רכה רכה, גם מבחוץ וגם מבפנים.
הקוד פוצח עם פטנט במתכון (לא במרכיבים, דווקא בדרך ההכנה), ואם מקפידים על שלבי ההכנה אפשר להגיע לתוצאה טעימה ומפתיעה שתהווה תחליף הולם לדבר האמיתי.

סקרנים? בואו למטבח.

להמשיך לקרוא

תחילת עונת התפוזים

כשהייתי קטנה, אביבה שמרה עלי ועל אחיותיי עד שאימי חזרה מהעבודה.
לאביבה היתה יד נפלאה במטבח, ואנו זכינו למיטב האוכל העיראקי, על אף שאין לנו ולו סבא או סבתא אחת מעיראק :)
היא היתה מכינה פלפלים ממולאים נהדרים, קציצות ולביבות תרד נפלאות. המאכלים שלה איתי בראשי גם היום, ואני יכולה לומר בפה מלא (תרתי משמע) שהיא אחת הסיבות לכך שאני כל-כך אוהבת את המטבח.
אחד הדברים שזכורים לי היטב הוא עוגת התפוזים המופלאה שהיתה מכינה. גבוהה גבוהה, ופשוט מושלמת.
עוגה שהיתה יכולה לשרוד ימים רבים אם רק היו נותנים לה צ׳אנס, אבל היא התחסלה עוד באותו יום. תמיד.

ובימים כאלה, כשהטמפרטורות יורדות מתחת ל 20 מעלות- עולה בראשי תמונה של עוגת התפוזים של אביבה. 
תחילת עונת התפוזים עכשיו והם נהדרים ומלאים במיץ.
זוהי הזדמנות נהדרת להכין מתכון פשוט לעוגת תפוזים של בית- רכה כמו ענן ויפה יפה יפה. עם פטנט בבלילה (שאף אחד לא ירגיש וינחש) שנותן נימוחות נפלאה. המתכון אומנם שלי ולא של אביבה, אבל הטעם נאמן למקור :)
הכנה של כמה דקות, באחריות, ויש לכם משהו לצד הקפה של הבוקר (או הצהריים. או אחר הצהריים).

אתם באים למטבח?

with coffee

להמשיך לקרוא

כמה פשוט- ככה טעים

Rain-on-Window

שישי בבוקר. אני והאיש שלי הולכים יד ביד.

הזמן הזה בשבוע שפתאום אנחנו כאילו חוזרים אחורה בזמן לתקופה שלפני…

לתקופה שבה לא ברור איך קרה שהייתי לחוצה, או שלא היה לי זמן, או שלא הספקתי כלום.

מבט קצר על השעון מחזיר אותי למציאות, לשגרה שלי.
לשגרה- שלמרות שאין זמן לכלום, למרות שהזמן הלבד שלנו נגמר כבר ב- 12:00 (או שהיום בעצם רק מתחיל אז?), למרות כל זאת- אני כל כך אוהבת אותה.

וגשם בחוץ, וכבר קצת קר.

האור נגמר ממש מוקדם ואורות קטנים מתחילים לרצד בחלונות הרחוב.

ילדים עוברים את הכביש במהירות עם מגפי גומי. אנשים מסתתרים מהגשם מתחת לעמודי בניין.

ובבית שלנו- חם ונעים. אני ממשיכה את הניסויים והתיעודים שלי במטבח. אבל דווקא היום, החלטתי לחזור למקורות. לא לנסות משהו חדש, לא משהו אחר. משהו שאם אוכלים ועוצמים עיניים, אז אפשר להיזכר בתקופות נעימות.
כמה פשוט- ככה טעים.

bolognese

ב-ו-ל-ו-נ-ז

זוהי הגרסא הפשוטה שלי.

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

באיטליה תוך 20 דקות

ימים אחרונים של קיץ.
זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה.
אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה צבוע בפילטר הכי רומנטי בעולם.

זוהי התקופה שאני הכי אוהבת את הים. הוא כבר רגוע, כאילו קיבל כבר את דין החורף המתקרב.
אני מנסה כמה שיותר לנצל את התקופה הכה קצרה הזו ולבקר שם כמה שיותר.

yam

שפיות זמנית

יש איזשהו מרווח זמן של שעתיים מהרגע שאני אוספת את עלמה מהגן עד שכבר צריכים לחזור הביתה
לכל ארגוני הלילה.
מארגנים תיק לים, אוספים מהגן, נוסעים לחוף הקרוב, מתחרדנים בשמש איזה שעה וקצת, מתחיל להיות קר, הרוח כבר נושבת ומרגישים את הסתיו, מתארגנים מהר מהר, נשטפים טוב טוב, רוב החול נשאר על הגוף, נכנסים לאוטו, נוסעים הביתה, צ׳יק צ׳יק ארוחת ערב, אמבטיה ו…לישון.

התסריט הזה יכול להיות מושלם אם- יש ארוחת ערב קלילה ומהירה שמחכה על השולחן.
אז בואו ננסה לצאת קצת מהקוביה של חביתה-ירקות-קוטג׳-לחם ונהיה יצירתיים.

מדובר פה בשוס של ממש- ארוחה של פסטה בסיר אחד, מהירה בטירוף, קלה, מזינה, בריאה ו… אפילו ישאר לכם שאריות למחר. אפשר להכין את הארוחה בערב שלפני, ואז כשחוזרים הביתה בסוף יום ארוך, תחכה לכם ארוחה מזינה, בריאה וקלילה.
ההשראה למתכון מגיעה ממרתה סטוארט האחת והיחידה, שתמיד מנסה להפוך את המטבח למקום הכי ידידותי ומסביר פנים בבית. ובכן, היא הצליחה :)

כפי שהוא- המתכון אפילו טבעוני (!)
אם אתם רוצים ואתם לא טבעוניים, אפשר בהחלט להוסיף גם מעט ריקוטה (מלוחה או רגילה) או צפתית בהגשה, מה שיתן רעננות ותוספת חלבון נחמדה.

הבנתם כבר- אני אוהבת מתכונים פשוטים, ברורים ומהירים.
אני מבטיחה לכם- אין יותר קל מזה. לא שלהכין פסטה זה מסובך מאוד, אבל המתכון הזה חוסך לכם אפילו את שלב הבישול במים וסינון ומצמצם את הכל ל… כן. סיר אחד.

קדימה לעבודה.

one pot

הכיף במנה הזו, היא שאפשר לשחק עם מה מכניסים לסיר.
אתם יכולים להכניס כל ירק שאתם אוהבים (לי במקרה היה בבית חציל וקישוא), נתתי קפיצה לסופר ושדרגתי במעט פטריות. אפשר להכין אותה עם כל ירק שאוהבים (אספרגוס, תרד, עגבניות שרי, בזיליקום, אפונה, שעועית ירוקה, ברוקולי, סתם דוגמאות…).

מכיוון שהירקות עוברים סוג של בישול כי הם מוכנסים עם המים של הפסטה לתוך הסיר, הם הופכים לחלק מהרוטב ונהיים קטיפתיים. מה גם, שהעמילן של הפסטה לא מסונן ונשאר בסיר (הרי לא מבשלים את הפסטה בנפרד), וזה תורם עוד יותר ל״קרמיות״ של הרוטב (בלי טיפת חמאה ו/או שמנת).

כמה טיפים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

משחקים בצבעים

עכשיו אני קצת נחה.
אחרי ערב החג- זמן למשחקים :)

אחד החלומות שלי בתור ילדה היה שאמא שלי תכין לי ליום ההולדת עוגת רכבת.  אבל לא סתם עוגת רכבת- אחת כזו עם קטר והמון קרונות, ושכל קרון יהיה בצבע אחר!

אמא שלי מעולם לא הכינה לנו עוגות עם צבעי מאכל.
שוקולד וקצפת היו, אבל היא לא הסכימה בשום אופן לצבוע את העוגות בצבעים מלאכותיים.
בגיל 18 חיכתה לי הפתעה- עוגת רכבת! בכל הצבעים! אימי בעזרתן האדיבה של אחיותי היקרות הכינה לי עוגה צבעונית למהדרין לעת בגרותי.

לפני שנים רבות בילדותי, לא הבנתי מה ההתעקשות בסירוב להשתמש בצבעים.
היום- אני מצדיעה לה על כך, אבל יחד עם זאת- מצהירה שאפשר גם אחרת!
היום בבלוג- איך מכינים צבעי מאכל טבעיים שישדרגו כל עוגת יום הולדת בלי שנאכל את המצפון על כך שהשתמשנו בצבעים מלאכותיים. איפה משיגים את המרכיבים? בסופר. ככה פשוט.


אל תחששו מטעם לוואי, לקרם לא יהיה טעם של ירק. תהליך בישול וצמצום גורמים לכך שטעם הירקות הדומיננטי מתטשטש. כבר קרה לי בעבר שטעמתי עוגה עם צבע מאכל טבעי וחשתי בטעם עז של סלק. מבאס ביותר…
אני מודה ומתוודה שהתהליך לא קצר, אבל אם אתם אוהבים להתעסק- זה בדיוק בשבילכם.

זה ורוד מ....סלק!

זה ורוד מ….סלק!

כבר כמה זמן שאחותי הגדולה אומרת לי שכדאי לי לכתוב פוסט על צבעי מאכל טבעיים (יצא שהכנתי כמה עוגות יום הולדת לאחייניות שלי ובכולן השתמשתי בצבעים טבעיים).
אז נכון שלהשתמש בצבעי מאכל מלאכותיים פעם ב… זה לא הדבר הכי נורא בעולם, אבל כמה מגניב זה להפוך את המטבח למעבדה להכנת צבעים! אני הכי חנונית וממש חגגתי במטבח בהכנת הפוסט הזה.
בראשי חזרתי שוב ללימודי התזונה, למעבדת "מדעי המזון" והרגשתי כאילו חזרתי בזמן לשנה א'.

מסקנותיי מיום זה, ולאחר שנברתי שוב בקלסרי הלימודים שלי :) –
צבעי מאכל ביתיים ניתן להכין בכמה צבעים- ורוד, סגול, כתום, צהוב, כחול וירוק.
שימו לב שהצבעים המתקבלים אינם חזקים כמו הצבעים המלאכותיים הנמכרים בחנויות, והם מעניקים צבע "פסטלי" ועדין אם מערבבים אותם עם קצפת. הצבעים לא יעניקו אפקט חזק יותר.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

שוקו בננה

כל אחד שלוקח ביס מהעוגה הזו מעלה חיוך על פניו :)

ואיך העוגה הזו נולדה?
ובכן, יש את הרגע הזה שבו אני קולטת שקערת הפירות מלאה בבננות שהולכות למות ואז אני נזכרת בחילופי הדברים במוחי בעודי עומדת בפינת הירקות והפירות בסופר- "כן, אני אקנה 5 בננות ירוקות, הן יבשילו צ'יק צ'ק והרי עלמה אוהבת בננות".
ואז- כעבור כמה ימים מוצאת את עצמי עם יותר מדי בננות בשלות…

הצד הבולגרי שלי לא נותן לי לזרוק את הבננות לפח, והחלטתי לעשות מעשה.

היום בבלוג- מתכון לעוגה בחושה מפנקת במיוחד.
בארה"ב קוראים לה Banana bread, למרות שלא ברור למה בחרו בשם שכזה, כי יש לה מרקם מאוד נימוח שבכלל לא מזכיר לחם.

"למה הכנת רק אחת?" שואל החצי השני שלי בעודו מיישר אותה ללא הרף.

banana bread

כמה טיפים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא