ארכיון הקטגוריה: אוכל שילדים אוהבים

חמות היא מילה מצחיקה (קדירת עוף ואורז מופלאה)

הבלוג שלי עובר שיפוצים בימים אלו, וכולי תקווה שבקרוב מאד תוכלו כבר לראות אותו לאחר מתיחת הפנים.
במהלך שיפוצי האתר, הפוסט הזה פורסם בטעות לפני שהיה עוד מוכן לצאת לאוויר העולם. אבוי!
מהר מהר מחקתי אותו, אבל למרות שהיה באוויר רק כמה דקות, כבר הספקתי לקבל תגובות מגולשים ותיקים ואהובים, מצב שחייב אותי לעבוד במרץ על המתכון והתמונות – הגרסא שלי לאושפילאו של חמותי המקסימה.

3ushpalau

אמא של החצי שלי – חמותי- היא בשלנית מדהימה.
תמיד מצחיק אותי לקרוא לה ״חמותי״ למי שלא מכיר אותה.
אני מסתפקת ב״אמא של..״, או פשוט קוראת לה בשמה, כי התואר ״חמות״ מגיע עם כל-כך הרבה כבדות והוא כל-כך מחייב. מילה שפשוט לא הולמת אותה ואת מי שהיא- שיא הקלילות, האצילות, אבל עם ראש ורגליים על הקרקע וכל-כך בגובה העיניים.

יצא לו, לאיש שלי, להיות מוקף בנשים שאוהבות לבשל. הוא לא מתלונן :)
בשנים האחרונות מאז שעברנו לארה״ב, הוא לא ליד האוכל של אמא, ואני מנסה לשחזר מתכונים מבית.

אחד המאכלים שאני יותר אוהבת שהיא מכינה הוא קדירת אורז, מעין גרסא של ״אושפילאו״.
אפשר לקרוא לה בכל מיני שמות, אבל אני אסתפק ב- קדירת-האורז-הכי-פשוטה-וטעימה-שתכינו, מהתבשילים האלה שכל אחד ״עובר וטועם״, עד שפתאום נגמר חצי סיר.
הקדירה מתקתקה בזכות פירות יבשים שנכנסים פנימה ונמסים בבישול הארוך. תענוג.

ushpalautitleheb

המתכון המקורי כולל ציר עוף ״בולגרי״ (שהוא למעשה ציר עוף שצומצם עד כדי יצירת ג׳ל סמיך ומרוכז).
לי אין ״ציר בולגרי״ שוכב כדרך קבע במקרר, אז אני כמובן מנסה לעשות קיצורי דרך ובכל זאת להגיע לדבר האמיתי.

זהו תבשיל ״ששוכחים״ על הכיריים. את עיקר העבודה הוא עושה בבישול הממושך. אם תרצו, אפשר גם להכניס את הסיר לתנור לשעה קלה, זה רק עושה לו טוב.

7tomatoes

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

דונאטס סיידר תפוחים

כל שנה בסתיו,
המונים בצפון מזרח ארה״ב פוקדים את מטעי התפוחים הפזורים באיזור.

apple

שעה-שעתיים מהמולת העיר, ומרגישים קצת טבע.

שורות על שורות של תפוחים מכל המינים והסוגים.
כל אחד קוטף מלוא הסל, ותמיד חוזרים הביתה עם יותר מדי תפוחים.

2apple

ובאמריצ׳קע (כמו שסבתא שלי אומרת),
כל מנהג והמאכל שלו.
כשהולכים לקטיף תפוחים- הדונאטס החמדמדים הללו מציצים מכל דוכן.

״15 ב- $5״ כתוב בשלט, ואין מי שלא זולל אותם לאחר הקטיף.
אומנם התרגום לעברית עושה להם קצת עוול (במקור הם נקראים Apple Cider Donuts), אבל הטעם… הו הטעם.

titlehebrewdonuts

אני לא חובבת דונאטס מושבעת (בניגוד לחצי שלי שיהיה מוכן לתרום כליה עבור דונאט משובח),
אבל דווקא מחבבת את אלו, כיוון שהם יותר מזכירים במרקמם וטעמם עוגת קינמון בחושה מאשר סופגנייה.
הם לא כבדים כמו אחיהם מצופי השוקולד והגלזורה,
הם לא מכילים טיפת שמרים, הכנתם קלה במיוחד והתבלינים שבהם מקנים להם טעם סתווי-חורפי מיוחד במינו.

13cut

אפילו שבצפון מזרח ארה״ב נהוג לאכול אותם בעיצומו של הסתיו,
אני החלטתי שאין ראויים מהם לקשט את שולחן החג שלי בחנוכה הקרב.

רוצים גם?

להמשיך לקרוא

צ׳ורוס מטריפים

חנוכיה לי יש, צוחקת בה האש.
״אמא! תעשי עם הידיים, לרקוד! לא רק לשיר!״ מתרגשת קטנתי.

קריסמס מתערבב עם חנוכה.
הקטנה שלי שואלת אותי הרבה – מי זה הסבא עם הזקן הלבן.
הלב שלי מתכווץ. גם בלי לרצות, ובלי להתאמץ – היא קולטת.

img_9421

קישוטי קריסמס מלווים אותי ברחוב, נוצצים ויפים.
גם אני מתרגשת מהקיצ׳ הרומנטי.

אני מנסה להחדיר לה רוח של חג חנוכה, ובכל יום שהיא חוזרת מהגן אנחנו לומדות עוד שיר חדש.

צריך להתאמץ כאן כדי לא לשכוח.

 

בעודה מזכירה לי על הסופגניות שזללנו יחד שנה שעברה, אני מבינה שאוטוטו הגיע לו החג ועוד לא פרסמתי מתכון. כשאני שואלת אותה מה היא רוצה להכין- לביבות או סופגניות, היא מחייכת, כאילו יודעת שאני יודעת את התשובה.

בתי קטנתי, כמוני, ניחנה באהבה למתוק.
וכשאני מציעה לה להכין ״סופגניות נחשים״, ההתלהבות רבה.
היום בבלוג- צ׳ורוס, ממש כמו בארגנטינה!

img_9811

הכנת הבצק קלה מאוד, אין דרך להרוס אותו. בהתחייבות.
אם רוצים את צורת הצ׳ורוס המסורתית, יש צורך בשק זילוף עם פיה משוננת (בקוטר של קצת פחות מ-1 ס״מ).
אין לכם שק זילוף ובכל זאת רוצים צ׳ורוס? אפשר בהחלט, אבל הם יהיו ״מבולגנים״ ופחות יפים.

נגה אדמית גלבוע מהבלוג ריח של בית, מציעה שיטה נוחה וטובה להעברת הצ׳ורוס למחבת לטיגון.
הבצק בו אני השתמשתי שונה משלה, אבל את השיטה להעברתם למחבת אימצתי.

חג שמח :)

img_9786

 

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים
להמשיך לקרוא

קיצור דרך לפלאפל בבית

יש אנשים שהחולשה שלהם היא מקדונלדס (יש לי אחד כזה בבית), יש אנשים שלא יכולים לעמוד בפני נקניקיות.
אני? אני פשוט לא עומדת בפני פלאפל. אוף… אני כל-כך אוהבת פלאפל.
רק שכל פעם שאני מסיימת מנה בליקוק שפתיים, היא נשארת איתי כל היום. אני מרגישה אותה בכל מילה שיוצאת לי מהפה, בכל התכופפות קטנה, בקיצור- זה אוכל כבד משהו.

Titlefalafel

פלאפל ביסודו מורכב ממרכיבים נהדרים- בריאים ומזינים, אז מדוע הוא לא נתפס ככזה?
שיטת הבישול היא זו שהופכת אותו לכל-כך לא בריא (טיגון בשמן עמוק, עם תחלופה לא מי יודע מה… תועפות של שומן רווי ורדיקלים חופשיים* ראו פינת "סקרנל" למטה).
בשל מזג האוויר הקיצי שהחליט להתארח אצלנו השבוע, החלטתי לעשות מעשה ולהפוך את הפלאפל לנגיש גם בבית.
אה! וגם בריא!
כדי שגם תכינו אותו (ולא רק תקראו את המתכון ותסתכלו על התמונות), אין כאן שום צורך בהשריית קטניות ממושכת. משתמשים בגרגרי חומוס מ… קופסת שימורים! נכון!
(למי שרוצה ממש להשקיע אפשר גם להשרות חומוס יבש- הסבר בהמשך).
מתקבלת ארוחה מזינה, בריאה, קלילה ו… כמובן מתאימה לפעוטות וילדים.
מי שרוצה, אפשר אפילו להפוך את כל ההכנה להפעלה נחמדה ליום גשום עם הילדודס.

pita2

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

קציצות של סבתא

סבתא שלי, שרה, היא בשלנית בחסד.
קצת עצוב שהיא כבר לא מבשלת, היא עייפה כבר והידיים כואבות.
אז אני מנסה בכל שיחה איתה לדלות עוד ועוד מתכונים.
זו משימה קשה, כי היא משתמשת בתיאורים כמו: ״עד שמרגיש נכון״, ״תלושי עד שהבצק מקבל״, ״תרביצי טוב טוב ביחד עד שמרגיש בשל״ ועוד כל מיני דימויים שמתאימים לא בהכרח לעולם הבישול.
לפני זמן מה ניסיתי להבין איך היא מכינה את קציצות הבשר שלה.
קציצות עסיסיות, עם המון ירקות ורוטב, בעלות הטעם הכי ״סבתאי״ שיש (במובן הטוב של המילה).
צריך רק לחם אחיד כדי לנגב את הרוטב, או אורז לבן שיספוג אותו לקרבו.

up

״יש לך סיר לחץ?״ היא שואלת. ואני במבוכה עונה שלא.
״נו טוב, אפשר גם בלי״. היא פוצחת בשצף של תיאורים על הירקות, והרוטב, סלרי ״ושלא יהיה עייף״, לחם ספוג במים ״כי פירורי לחם לא עושים את אותה עבודה״.
בסוף השיחה לא נשארתי עם מתכון, אבל עם עקרונות שחשוב ליישם.
עוד באותו יום מיהרתי להכין קציצות לסוף השבוע. לאחר בישול ארוך על הכיריים נוצר סיר קציצות מפואר, עם טעם של בית וריח שעושה געגוע.

קבלו את הגרסא שלי לקציצות של סבתא שרה (זה לא כמו המקור, אבל טעים טעים טעים).
״עבר ליד הזהב, אבל לא נגע״ כמו שהיא תמיד אומרת.
סבתא- לחייך.

להמשיך לקרוא

אוכל טיול – לביבות תירס

כמה שאני אוהבת את המדבר.

נכון שאני מגיעה לשם אולי פעם בשנה, אבל כל פעם מחדש זה מרגיש לי כל- כך נכון.
כשאני שם אני לא מבינה איך אני לא לוקחת פסק זמן כל שבת שניה.
המקום לאט לאט הולך ומשתנה ככל שהשמש ממשיכה את מסלול היום שלה. המדבר מאיים בקדמוניותו ובהריו ונחליו, ועם זאת מרגיע בשלוותו ונותן תחושה של אין- זמן תמידי.
יצאנו לטיול בסוף השבוע שעבר. לקחנו חופש, התארגנו, ארזנו (כמעט) את כל הבית (למרות שניסינו להיות הכי ״לייט״), והגענו אחרי נסיעה של שעתיים וחצי (עם הפסקות פה ושם כי הקטנה שלי לא מי יודע מה אוהבת אוטו).
במקום שבו היינו גם לא היתה קליטה סלולרית, מה שהלחיץ אותי לרגע אחד, ואז בשניה אחת התענגתי על כל רגע.

מממממממ…. מרענן. ושקט. שקט. שקט.

ben gurion

אפילו יצאנו למסלולון קטן באיזור, התלכלכנו קצת, נשמנו רוח מדברית, אבל לפני שארזנו את עצמנו הביתה התיישבנו לפיקניק מפואר, בשיטת  כל-אחד-מביא-את-מה-שיש-לו-בבית. לא היתה פעם אחת שזה לא הצליח.
אז אומנם לא ארזתי לפיקניק את מה שאני מפרסמת פה היום, אבל ברור שאחרי שחזרתי הביתה אמרתי לעצמי- ״יכולתי להכין את זה, וזה היה יכול להיות מושלם לטיול״.
אז לחיי הטיול הבא (ושלא אחכה יותר מדי זמן הפעם).

pile

לביבות תירס- לא מטוגנות בשמן עמוק, האוכל המושלם לפיקניק, או לטיול או סתם לארוחה קלילה בבית.
אהוב על קטנטנים וגדולים.

כמה טיפים קטנים:

להמשיך לקרוא

פחמימה חמה ומתוקה

אני מתה על חנוכה.

open

ולא בזכות המאכלים דווקא, אלא בזכות האווירה החורפית, הרומנטית, הקצת נוגה.
זה החג היחידי היהודי שלא עמוס בארוחת חג, ועוד ארוחת חג, ועוד ארוחת חג- במקום, פשוט מתאספים יחד, באווירה נינוחה, מדליקים נרות וזוללים סופגניות ולביבות.
ואולי החג עצמו לא עמוס בארוחות, אבל בכל שנה מביא עמו תסריטי אימה לשומרים על המשקל.
הפחד מבוסס לגמרי- כל ״הדלקת נרות״ צנועה תפנק אותנו בעוד כ- 1000 קלוריות (סליחה, התפלק לי הדיאטנית שבי).
בשנים האחרונות קראתי על עצמי תיגר- למצוא את הנוסחה המושלמת למתכון לסופגנייה אפויה.
כבודה של הסופגנייה המטוגנת במקומו מונח. אין לה תחליף, ולא יהיה. יש לומר את האמת- קשה מאוד להשתוות לטעם של בצק שמרים מטוגן. אבל בשביל שלא נרגיש כל-כך רע עם עצמנו, הנה אלטרנטיבה קצת יותר שפויה, עם תוצאה מפנקת במיוחד.

הדרך למתכון לא היתה פשוטה. ניסיתי אינספור פעמים, הבצק היה טעים, אבל האפייה הפכה את הסופגנייה לסתם לחמנייה, או אם אפרגן ממש- לחמניית בריוש איכותית. אבל מה? לא סופגניה.
בסופו של דבר הגעתי לנחלה- לסופגנייה רכה רכה, גם מבחוץ וגם מבפנים.
הקוד פוצח עם פטנט במתכון (לא במרכיבים, דווקא בדרך ההכנה), ואם מקפידים על שלבי ההכנה אפשר להגיע לתוצאה טעימה ומפתיעה שתהווה תחליף הולם לדבר האמיתי.

סקרנים? בואו למטבח.

להמשיך לקרוא

כמה פשוט- ככה טעים

Rain-on-Window

שישי בבוקר. אני והאיש שלי הולכים יד ביד.

הזמן הזה בשבוע שפתאום אנחנו כאילו חוזרים אחורה בזמן לתקופה שלפני…

לתקופה שבה לא ברור איך קרה שהייתי לחוצה, או שלא היה לי זמן, או שלא הספקתי כלום.

מבט קצר על השעון מחזיר אותי למציאות, לשגרה שלי.
לשגרה- שלמרות שאין זמן לכלום, למרות שהזמן הלבד שלנו נגמר כבר ב- 12:00 (או שהיום בעצם רק מתחיל אז?), למרות כל זאת- אני כל כך אוהבת אותה.

וגשם בחוץ, וכבר קצת קר.

האור נגמר ממש מוקדם ואורות קטנים מתחילים לרצד בחלונות הרחוב.

ילדים עוברים את הכביש במהירות עם מגפי גומי. אנשים מסתתרים מהגשם מתחת לעמודי בניין.

ובבית שלנו- חם ונעים. אני ממשיכה את הניסויים והתיעודים שלי במטבח. אבל דווקא היום, החלטתי לחזור למקורות. לא לנסות משהו חדש, לא משהו אחר. משהו שאם אוכלים ועוצמים עיניים, אז אפשר להיזכר בתקופות נעימות.
כמה פשוט- ככה טעים.

bolognese

ב-ו-ל-ו-נ-ז

זוהי הגרסא הפשוטה שלי.

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

געגועים "לטובשילים" (או- ארוחה חמה, מזינה ומהירה לאחרי ביה"ס)

אוגוסט  נ-ג-מ-ר.

אתמול בחיי (בחיי!) שהרגשתי איזו בריזה נעימה בערב והרגשתי לרגע שהנה כבר מגיע הסתיו.
עם הקיץ שמגיע לסופו המוני ילדים התחילו מסגרת חינוכית חדשה. אפשר טיפטיפה לנוח קצת מהקיץ המשובש הזה ולחזור קצת לשגרה. בשיחה עם חברים לפני כמה ימים הם אמרו לי שהם ממש מתפתים להושיט יד למדפי המזון המהיר ולפריזרים בסופר, ובכך להקל במעט על העומס הנלווה להכנת אוכל לנו ולילדים. תיכף ומיד רשמתי להם את המתכון הזה, והם ניסו, טעמו ופסקו: "לבלוג".
כל מי שהיה ילד בשנות ה-90 (או כל מי שהיה בתנועת נוער כלשהי) זוכר פתיתים מופלאים בשם- "טובשילים".
למעשה מדובר היה בפתיתים עם תבלינים וירקות מיובשים, עם טון של חומרי טעם, משפרי טעם ומשמרים.
אבל בילדות כמו בילדות- כנראה שהסיטואציה הפכה אותם למופלאים והם נשמרו אצלי כך במגירות הנוסטלגיה.
אני לא יודעת לומר אם הם באמת היו כל כך טעימים או שהזיכרון הפך אותם לכאלו.
קרוב לוודאי שהיום הייתי מעקמת פרצוף אם הייתי טועמת אותם.
בכל אופן-  בצעירותי כשרק התחלתי לבשל ניסיתי לשחזר את הזיכרון. והתוצאה היתה קצת יותר אלגנטית ומזינה.
מדובר בארוחה בסיר אחד (דאגתי שלא תעשו יותר מדי כלים) שכוללת בתוכה גם פחמימות וגם חלבון- וכרגיל, מותאמת לפיות קטנטנים ומבוגרים כאחד.
זה במקרה המתכון הראשון שהמצאתי בחיי, ושמורה לו פינה חמה בליבי.
המתכון מניב כמות יפה, אם אתם רוצים פחות, פשוט הפחיתו בחצי את הכמות.

zoom

 

כמה טיפים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

הפתעה במעטפה (פילה דניס אפוי במעטפה)

כשהייתי סטודנטית עבדתי במסעדה איטלקית מקסימה בתל- אביב.
העברתי שם בכיף משמרות שלמות בזמזום שירים באיטלקית, שתייה מוגזמת של קמפרי והרבה יין :)
חוץ מפיצות מעולות ופסטות היו להם שם מנות דגים מצוינות.
בכל יום ראשון היה מגיע ספק הדגים ופורק את הסחורה- בעיקר דניס, לפעמים בורי, לפעמים מוסר.
מנה שאהבתי במיוחד היתה- "דניס אל קרטוצ'ו" (כלומר, דניס במעטפה). מה שכל כך אהבתי במנה היה לאו דווקא התיבול שהוסיפו לדג, אלא שיטת ההכנה המקורית והייחודית, ובל נשכח- קלה וקצרה.
למעשה הדג נעשה באידוי, כיוון שהוא סגור במעטפה ומוכנס לתנור בחום גבוה מאוד. בשל החום הגדול, עם סביבה לחה וסגורה- נוצר דג עסיסי במיוחד, גם אם שכחנו אותו כמה דקות יותר מדי בתנור…
היום בבלוג- מתכון לדניס במעטפה עם תיבול ים תיכוני שאני אוהבת מאוד, אבל כפי שאמרתי- לא התיבול הוא העיקר, אלא שיטת ההכנה. במקום התיבול המוצע כאן אפשר להוסיף כל מה שאוהבים- החל ממעט יין וכלה בשום ועשבי תיבול.
יאללה מתחילים.

serving

כמה טיפים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא