ארכיון הקטגוריה: חגים

שוטי, שוטי סירתי

שישי אחר הצהריים.
הבית של סבא וסבתא שלי.

table

כל המשפחה ישובה סביב שולחן ענק לבן וחגיגי, לכל אחד המקום הקבוע שלו, סבא שלי ז״ל בראש השולחן וסבתא שרה מתרוצצת. בנות הדודות שלי, אחיותי ואני מחכות בציפיה למטעמים שסבתא שלי תוציא לשולחן.

״כמה סירות אתה רוצה? ואת?״

מתחיל משחק במשפחה- מי אכל יותר ״סירות״, ומי הספיק לגנוב עוד אחת לפני שהוגשה לשולחן (אותו משחק שמשחקים גם בפסח עם קציצות הפרסה הנהדרות).  סבתא שלי תמיד נזפה במי שגנב אחת לפני שהתיישב, אבל עמוק בלב שמחה על כך שכולנו נהנים כל-כך מהאוכל שהכינה.

title

״הפעם בלי סלטים, שרה!״ היו אומרות לה אימי ודודתי.
סבתא שלי היתה עורכת שולחן עם המוני מיני סלטים- סלט קישואים, סלט קליפות(!) קישואים, סלט כרובית,
סלט חצילים, סלט ביצים, סלט אבוקדו ועוד ועוד ועוד… (לכל אחד מאלה מגיע פוסט משלו. פרוייקט עתידי בקרוב).
כולנו אכלנו, ״ורק טעמנו״ מכל סלט, ואז כשהוגש האוכל למנה העיקרית, כולם כבר היו כל-כך מלאים, כך שלא יכלו להכניס עוד ביס.

התמונה הזו חקוקה בראשי, למרות שהתרחשה לפני כבר יותר מעשרים שנה.
סבתא שלי כבר לא מבשלת. זה עצוב.
אבל אני כל הזמן אוספת עוד ועוד מתכונים מפיה. אוספת- ומנסה.
הם לא כתובים, אלא יוצאים מהפה שלה כמו שירה. כמו מישהו שלא למד בעל-פה, אלא התנסה וטעם מלוא החוויה.

serving

את ״הסירות״ של סבתא שלי אכלנו בכל ארוחת שישי כמעט, לא רק בשבועות.
אבל בשבועות- היא הכינה תמיד כמות כפולה וגם אם מישהו ״גנב״ כמה לפני שהספיק להתיישב ליד השולחן, תמיד היה מספיק לכולם.

לרגל שבועות, אבל לא רק – סירות חצילים ממולאות גבינה.
תענוג לחיך שפורט לי על מיתר הגעגוע.

eggplants

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים

להמשיך לקרוא

סיבה למסיבה

כשהיינו קטנים ימי הולדת וחגיגות היו אחידים- חיבוקי בלונים, נשיפה על צמר גפן, נר בבקבוק וחבילה עוברת.
בסוף החגיגה, כל אחד היה יוצא עם שקית הפתעה צנועה הביתה מאושר עד הגג.

היום- כבר שמו לזה תווית של מסיבת נושא וקראו לזה ״מסיבת יומולדת כמו פעם״.

title

 

ואם לילדים מותר- אז גם אני רוצה.
כמה שאני אוהבת מסיבות נושא!

אין סיבה יותר טובה למסיבה מאשר יום-הולדת, והמשפחה שלי התברכה באביב מלא בכאלה.
מכיוון שכבר חמים ונעים, אנחנו מוצאים את עצמנו משתלטים להורים של החצי שלי על הגג ועושים הרבה (הרבה) ״עלהאש״ כפי שהוא נקרא בז׳רגון המקומי.

colorful

כל ימי ההולדת הללו נופלים גם ככה על תקופה עמוסה ב״עלהאשים״ (יום עצמאות, וזה..), ולכן אני אוהבת לגוון את הרפרטואר מדי פעם מ-שישליק-קבב-נקניקיה ולעשות גם מהמנגל של יום העצמאות… איך לא… מסיבת נושא!

אין כמו האוכל המקסיקני שיתאים ככפפה ליד ביום העצמאות שלנו.
חזה עוף במרינדה מתקתקה יהיה חבוק בטורטיה שקיבלה קצת עשן מהגריל, לכל זה ישתדך גואקמולה חמצמץ
ובל נשכח- מרגריטה ביד.

Mexico- הנה אנחנו באים.

tortia2

להמשיך לקרוא

שוקולד + טחינה = OMG

לאחרונה ההתרחשות רבה בחיים שלי.

נודע לי לא מזמן שבשנה הבאה כנראה שאחיה בארץ אחרת, מתבשלת לה סדנת בישול מגניבה ביותר, וכפי שהגדיר זאת הכי טוב החצי השני שלי- עכשיו מתחברים להם יחדיו הדברים שאני כל-כך אוהבת לידי מעשים.

מי שעוקב אחרי בפייסבוק, ראה שהייתי הרבה בירושלים לאחרונה.
אני מתה על ירושלים.
אומנם אני תל-אביבית, שם נולדתי וגדלתי, אבל ירושלים מהלכת עלי איזשהו קסם.

truffle title

נתחיל בכך שכל פעם שאני חוצה את שער הגיא אני לפתע מרגישה בארץ אחרת.
הנסיעה לשם תמיד מסקרנת, ולמרות שעשיתי אותה כבר פעמים רבות, אני כל פעם מצליחה להיות מופתעת מחדש ממה שיש לדרך להציע אחרי כל סיבוב ועיקול בכביש.
פתאום, משום מקום- העמק נפתח לקראתי ומקבל את פני בחמימות אינסופית של הרים ירוקים ושמיים.
ואם פותחים חלון, פתאום מרגישים שהרוח אפילו שונה.

להמשיך לקרוא

חג לאילנות (ולאגוזים ולחמוציות)

הקטנטנה שלי מגיעה הביתה ומתחילה לשיר.
הלב שלי נמס לאיטו, בעוד אני מנסה להבין את בליל המילים שיוצא לה מהפה.

title

 

לבסוף אני מבינה- ״השקדיה פורחת, ושמש לה זורחת״.
מזל שהיא בגן, אחרת לא הייתי זוכרת שט״ו בשבט כאן (טוב, אולי הייתי עולה על זה בעקבות המדפים העמוסים לעייפה של הפירות היבשים, האגוזים והשקדים בסופר).

אני מהז׳אנר שלא אוהב שדוחפים לו צימוקים למאפה. אני אוהבת צימוקים, אבל תתרחקו לי מהחלה, בבקשה.
המאפה היחיד בו אני נהנית מקיומם של פירות יבשים בקרבו הוא עוגיות הביסקוטי הנהדרות הללו.
מכיוון שהעוגיות עוברות אפייה כפולה (אפיה וייבוש למעשה), הן יוצאות כל-כך פריכות וקראנצ׳יות, שאפילו החמוציות שבתוכן נעשות כאלו. מושלם לצד הקפה, פשוט דורש לטבול בתוכו.

coffe w milk

וכדי שלא תהיה זו סתם עוגיית ביסקוטי, היא זכתה גם לטבילה קצרה בקצת שוקולד. דקדנטיות ראויה.
ט״ו בשבט שמח לכל קוראיי הנאמנים.

להמשיך לקרוא

קיש מלכותי (עם כלי אחד לשטוף)

בחיי שאין לי מושג איך הגיע יום חמישי.
פתאום סוף שבוע.

flowers

הימים שלי עמוסים. בטוב.

היום מתחיל, והופ… כבר 16:00. אבל רק לפני רגע שתיתי את הקפה של הבוקר, לא?…

לפני רגע היתה לי תינוקת, פתאום עכשיו יש לי ילדה- שמדברת ומפטפטת, ועם כל מילה שלה שיוצאת מהפה הלב שלי גדל עוד קצת.. וגם קצת מתפורר.

scallions cut

יום רודף יום, ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מבקשת בקשה קטנה בלילה לפני השינה- הלוואי, הלוואי והיו עוד כמה שעות ביממה.. אוף, כמה דברים שאני רוצה לעשות, ולא מספיקה.

נו טוב, אז צעד צעד. דבר דבר.
גם זה יחכה למחר.

ואז אני קולטת שכבר חמישי, ולא כתבתי עוד השבוע. חייבת להספיק לכתוב משהו לסוף השבוע!

אני חבה את הפוסט הזה לאחותי הקטנה (שהיא בכלל כבר לא קטנה, אבל תמיד תהיה בליבי כך…) שאמרה לי-
״מיכ, אין מספיק מאפים בבלוג!״
וכשאחותי מעירה, בדרך כלל זה נכון, ואני תמיד לוקחת את הערותיה בכובד ראש…
ואכן, לא כשמו הוא- ״מיכל אופה עוגה״, עברתי על ארכיון המתכונים ונוכחתי לדעת שהיא צודקת.
מי מכם קוראיי הותיקים, מכירים אותי כבר ויודעים שמאפים הם אהבתי הראשונה (נו, אחרי עלמה ונועם), אבל לא לשם כך התכנסנו לבלוג…
מה שבאמת הייתי רוצה- שהבלוג הזה יגרום  לכווווולם לבשל יותר, קצת יותר, ויהפכו את החוויה למשפחתית ונהדרת.
ולמי שממש לא רוצה להתעסק, או להתלכלך, או לעשות הרבה כלים- הגעתם למקום הנכון.

quiche title

אז אוחתה אהובה שלי, היום בבלוג- קיש מלכותי, במיוחד בשבילך.
הקיש הזה הוא מיוחד, כי צריך עבורו רק כלי אחד להכנה (גם הבצק, גם המלית- בסיר אחד!)
הוא מושלם לסופ״ש (לאירוח, או סתם לארוחה קלילה וכיפית), עם בצק שלא צריך להתעסק איתו בכלל (שום קירור, שום רידוד- נשבעת, המתכון ממש מביך מרוב קלות), ויש לכם כלי אחד לשטוף בסוף התהליך! (נו טוב, 2- כולל כף לערבוב).

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

אל תקראו לי פונצ׳

אי אפשר לסיים את השנה הזו בלי פוסט קטנטן עם ברכת שנה טובה לכוווולם והרמת כוסית.
אם אתם מוזמנים היום לחברים, למסיבה, לארוחה או אפילו אם פשוט תתכרבלו בפוך בבית (אני מעידה שמועדון ה״פוך״ הוא המועדון הכי שווה בעיר)- כל אלו סיבות מספיק טובות להכין את הקוקטייל השווה הזה שיעלה חיוך על פניו של כל אחד- קוקטייל קליל וטעים, קל להכנה ומושלם ללילה קרררר.

ready

זהו ה-משקה לערב חורף מפנק (בין אם אתם בבית או בחוץ)-
הוא מכיל יין, ברנדי, קינמון, וניל, סיידר תפוחים, הדרים והכי חשוב- תפוחים.
אפשר גם לשתות אותו קר וצונן עם מלא קרח. רק אל תקראו לו פונצ׳, הוא יעלב…

lady zoom

להמשיך לקרוא

פחמימה חמה ומתוקה

אני מתה על חנוכה.

open

ולא בזכות המאכלים דווקא, אלא בזכות האווירה החורפית, הרומנטית, הקצת נוגה.
זה החג היחידי היהודי שלא עמוס בארוחת חג, ועוד ארוחת חג, ועוד ארוחת חג- במקום, פשוט מתאספים יחד, באווירה נינוחה, מדליקים נרות וזוללים סופגניות ולביבות.
ואולי החג עצמו לא עמוס בארוחות, אבל בכל שנה מביא עמו תסריטי אימה לשומרים על המשקל.
הפחד מבוסס לגמרי- כל ״הדלקת נרות״ צנועה תפנק אותנו בעוד כ- 1000 קלוריות (סליחה, התפלק לי הדיאטנית שבי).
בשנים האחרונות קראתי על עצמי תיגר- למצוא את הנוסחה המושלמת למתכון לסופגנייה אפויה.
כבודה של הסופגנייה המטוגנת במקומו מונח. אין לה תחליף, ולא יהיה. יש לומר את האמת- קשה מאוד להשתוות לטעם של בצק שמרים מטוגן. אבל בשביל שלא נרגיש כל-כך רע עם עצמנו, הנה אלטרנטיבה קצת יותר שפויה, עם תוצאה מפנקת במיוחד.

הדרך למתכון לא היתה פשוטה. ניסיתי אינספור פעמים, הבצק היה טעים, אבל האפייה הפכה את הסופגנייה לסתם לחמנייה, או אם אפרגן ממש- לחמניית בריוש איכותית. אבל מה? לא סופגניה.
בסופו של דבר הגעתי לנחלה- לסופגנייה רכה רכה, גם מבחוץ וגם מבפנים.
הקוד פוצח עם פטנט במתכון (לא במרכיבים, דווקא בדרך ההכנה), ואם מקפידים על שלבי ההכנה אפשר להגיע לתוצאה טעימה ומפתיעה שתהווה תחליף הולם לדבר האמיתי.

סקרנים? בואו למטבח.

להמשיך לקרוא

טארט הפכפך, כמו הסתיו

הסתיו כבר פה, במלוא הפכפכותו והדרתו- רגע אחד שמש, רגע אחר גשם שוטף ורוח.
זוהי תקופת ביניים שכזו, מבלבלת ומשמחת בעת ובעונה אחת.
אומנם הסתיו בארץ הוא לא של עלים מתפצפצים ושלכת אדומה, אבל מחשבותיי בראש ישר מתרוצצות לשם, והטעמים שרציתי שיגיעו אליכם היום בבלוג הם בדיוק אלו של שלכת- דלעת, קרמל, מלוח, מתוק.
היום בבלוג- טארט טאטין (tarte tatin) של בצל מקורמל ודלעת.
טארט טאטן הוא למעשה פאי שאופים הפוך- את הבצק שמים ככיסוי למלית במקום בתחתית. בתום האפייה, הופכים את התבנית על פיה לצלחת הגשה ומתקבל טארט יפהפה ועסיסי עם תחתית פריכה ונהדרת.
מלוח ומתוק יחדיו, ממש כמו הסתיו, וטעים טעים טעים…. לא תוכלו להפסיק לאכול ממנו.
והחלק הטוב- המתכון פשוט מאין כמותו. אני השתמשתי בבצק עלים קנוי בשביל בסיס הטארט, מה שהפך את ההכנה לפשוטה מאוד. אם אתם מארחים ורוצים לעשות קצת רושם בלי הרבה מאמץ- זה ה-מתכון, המחמאות יזרמו.

* למי שרוצה להוסיף קצת בריאות למתכון ולהוסיף קצת זמן הכנה- יש גם הסבר לבצק מקמח כוסמין *

IMG_5562

כמה טיפים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

שנהיה לראש (טוב) ולא לזנב

התנור שלי עובד שעות נוספות השבוע הזה.
אני עובדת במרץ לספק את כל ההזמנות לחג, והחלטתי שהיום בפוסט לא אפרסם עוד עוגה.
היום נחגוג עם קצת שיכר :)

כולנו נמצא את עצמנו עוד כמה ימים סביב שולחן עם דודות ודודים, מכרים רחוקים או קרובים ונצטרך למצוא דרך לשבור את הקרח.

הקוקטייל המרענן הזה הוא דרך מצויינת להפיג מעט את המתח, להקליל את האווירה, והוא כל כך טעים וכיפי שאף אחד לא יוכל לעמוד בפניו…

אה. והוא גם עם רימונים. במיוחד לשנה החדשה המגיעה עלינו לטובה.

cocktail7

ובכל זאת, ראש השנה וזה…
מי שרוצה מתכון לעוגת דבש קלה ביותר מוזמן לגלול למטה.

כמה דברים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

הפתעה במעטפה

כשהייתי סטודנטית עבדתי במסעדה איטלקית מקסימה בתל- אביב.
העברתי שם בכיף משמרות שלמות בזמזום שירים באיטלקית, שתייה מוגזמת של קמפרי והרבה יין :)
חוץ מפיצות מעולות ופסטות היו להם שם מנות דגים מצוינות.
בכל יום ראשון היה מגיע ספק הדגים ופורק את הסחורה- בעיקר דניס, לפעמים בורי, לפעמים מוסר.
מנה שאהבתי במיוחד היתה- "דניס אל קרטוצ'ו" (כלומר, דניס במעטפה). מה שכל כך אהבתי במנה היה לאו דווקא התיבול שהוסיפו לדג, אלא שיטת ההכנה המקורית והייחודית, ובל נשכח- קלה וקצרה.
למעשה הדג נעשה באידוי, כיוון שהוא סגור במעטפה ומוכנס לתנור בחום גבוה מאוד. בשל החום הגדול, עם סביבה לחה וסגורה- נוצר דג עסיסי במיוחד, גם אם שכחנו אותו כמה דקות יותר מדי בתנור…
היום בבלוג- מתכון לדניס במעטפה עם תיבול ים תיכוני שאני אוהבת מאוד, אבל כפי שאמרתי- לא התיבול הוא העיקר, אלא שיטת ההכנה. במקום התיבול המוצע כאן אפשר להוסיף כל מה שאוהבים- החל ממעט יין וכלה בשום ועשבי תיבול.
יאללה מתחילים.

serving

כמה טיפים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא