ארכיון הקטגוריה: ארוחות קלילות

זוקיני בשידור חי – סלט זוקיני טרי, משהו משהו!

לפני זמן מה הכנתי עם הקטנה שלי תבשיל ירקות. היא עלתה על שרפרף, ובהתלהבות עזרה לי בהכנות.

בעודנו חותכות ומקלפות, היא שלחה יד לקישואים הטריים ואכלה מהם.
האינסטינקט הראשוני שלי רצה לומר- ״אל תאכלי! זה לא מבושל!״ אבל החלטתי לזרום אתה, ולראות את התגובה שלה. היא אכלה עוד קישוא טרי, ועוד אחד, ועוד אחד. ונדמה שההתלהבות לא נחלשה.

title zucchini

״נו, מה את אומרת על זה?״ שאלתי אותה,
״זה מלפפון מיוחד מאד אמא. יש לו טעם שונה״ פסקה הקטנה בתשובה שהותירה אותי פעורת פה.

שיא הקיץ עכשיו. מאה אלף אחוזי לחות.
מי בכלל רוצה להיות ליד הכיריים?
הסלט הבא הוא הוכחה ניצחת לכך שבשביל ארוחה לא צריך להיות ליד האש.

oregano

ההשראה לסלט הזה הגיעה מהביקור האחרון שלי בארץ.
נפגשתי לצהריים עם אמא שלי ואחותי במסעדת ״האחים״ באבן גבירול והזמנו סלט קישואים טריים כמנת פתיחה.
שם הוא מוגש עם משמשים מיובשים, וב״אחים״ משתמשים בקישואים ולא בזוקיני, והתיבול בכלל אחר…
בכל אופן, הסלט הזה הותיר אותי נפעמת.
מהמנות האלו שנשארות אתי אחר כך כל היום, וגם גורמות לי לחשוב עליהן בלילה. אז החלטתי לנסות גרסא משלי.

היום בבלוג- סלט זוקיני טרי עם נקטרינות פשוט מושלם, שאי אפשר להפסיק לאכול.
הוא חמוץ, ומתקתק, ובעל טעמים עזים נהדרים של קיץ.
והכי חשוב- בלי דקה אחת של לעמוד ליד הכיריים!

lemon
שנתחיל?

להמשיך לקרוא

רגע לפני שהם בורחים – כופתאות משמש מהממות

זמן.
הוא דבר יחסי.
לפעמים עובר מהר, לפעמים זוחל ולפעמים בורח.

בחודשים האחרונים, הזמן נזל לי מבין האצבעות.
יום, ועוד יום.
שבוע רודף שבוע. והופ- אוטוטו כבר קיץ.
לפני רגע ירד כאן שלג, לא?
והקטנה שלי כבר בת ארבע. אלוהים.

apricots2

הודעות קטנות שצצו לי בתיבת הדואר הזכירו לי (למרות שידעתי) שלא כתבתי כבר המון זמן.
תודה לכם קוראים נאמנים ונהדרים שלי. על הפרגון, והאמון, ועל שדחפתם אותי לכתוב.
אני כאן, ולא בורחת לשום מקום (זה רק הזמן שברח ממני קצת).

אז מה קרה בחודשים האחרונים?
עם ההתאקלמות לחיים בניכר, הגיעה השגרה.
של עבודה, ולימודים שתפסו את רוב שעות היום שלי ולפעמים גם את הלילה.

בברוקלין השמיים מתכסים בים כבשים
והשמש מציירת עיגולים
העיניים מאירות כמו פנסים
ומישהו בחוץ דורך על עלים
-כפי שהיטיב לכתוב אריק אינשטיין האהוב (אריקשטיין, לשון קטנתי)-

ingredients

השגרה תפסה את חיי, ואני מברכת על כך.
הנפש קצת נחה, יש לי פחות רשימות בראש ויותר שקט.
ועם השקט בראש, הפתיעה השגרה העמוסה.

החורף עבר לו ביעף, כבר קיץ.
ובעוד עונות השנה מורגשות כאן ביתר שאת, לצערי בסופר המקומי הפירות נשארים זהים כל השנה.
כולם, מלבד המשמש. שמפציע כאורח כבוד לכמה שבועות.

אז אומנם כבר לא רואים משמשים בכל מקום, ועוד שבועיים בדיוק הם כבר לא יהיה כאן בכלל,
לכן זה  ב ד י ו ק  הזמן להכין את המנה הנהדרת הזו.
ואם לא מצאתם משמשים, גם שזיפים יעשו יופי של עבודה!

title apricots

כדי להרגיש קצת ״בית״, התקשרתי לאמא שלי לפני כמה ימים כדי לשאול אותה איך היא מכינה את כופתאות המשמש האלוהיות האלו. בתור ילדה יצא לי לאכול אותן פעמים רבות, וכל פעם התענגתי מחדש.
באוסטריה, הן נקראות Marillenknödel (=כדורי משמש) ומדובר בלהיט!
כל משמש מכוסה בבצק עדין, מתבשל במים ונעטף בשמיכה של פירורי לחם וסוכר.

אפשר לאכול את הכופתאות בתור קינוח, אבל גם בתור ארוחת ערב או לצד קפה או תה (כיוון שהן לא מתוקות מדי).

להמשיך לקרוא

מרק קארי עגבניות צלויות

רוחות סתיו מנשבות כאן במרץ.
״אווווווו….אווווווו……״ שרה הרוח, עלים מתנפנפים על המדרכה.
ריח ניחוח של עצים נשרפים באח נכנס לי לנחיריים, מזכיר לי שהחורף מתקרב.

img_3190

״אמא, בחורף השמש רק מבקרת, נכון?״ שואלת אותי הקטנה שלי, מדהימה אותי בחוכמה וברגישות שלה.
אני מסבירה לה שככה סובב לו מעגל עונות השנה.
היא מוסיפה- ״בישראל יש יותר שמש,״ ומותירה אותי אילמת לנוכח הקביעה הכה מדוייקת שלה.

leaves

כבר מזמן עברתי לגרביים, כל בגדי הקיץ אופסנו במדף העליון של הארון.
הקיץ כבר זכרון רחוק, והסתיו הניו יורקי מפעים אותי בצבעיו כל יום.
זו העונה הכי יפה, הכי מרגשת.
פשוט תענוג ללכת ברחוב, כל יום פוגשים עץ חדש ששינה את צבע עליו למשהו בסקאלת הכתומים-אדומים.

בזכות אחותי האהובה והיקרה שהיתה כאן בביקור, יש גם תמונות שמתעדות את כל היופי הזה.
יוש, מתי את חוזרת?

img_3130

החיים שלי עברו מהפך בחודשים האחרונים.
התחלתי לעבוד וללמוד ופתאום זמן פנוי הוא מצרך נדיר.
ימי כיף עם הקטנה כבר לא קורים כל כך באמצע השבוע, ואני מתגעגעת לזמן איתה רק שתינו.

אני מנצלת את האהבה שלה לאוכל ולמטבח ומנסה לחטוף איתה קצת זמן איכות.
״רוצה להכין מרק של חורף?״ אני שואלת.
והיא בהתלהבות מוסרת לידי את הסינר על מנת שאעזור לה לקשור אותו סביב המותניים.

img_3200

כבר הכנו השנה מרק עדשים, מרק מינסטרונה, מרק ירקות, מרק פטריות, מרק תירס, מרק ברוקולי.
רציתי להכין הפעם משהו קצת אחר, מנחם, טעים ומפנק.

אנחנו אוכלים המון קארי לאחרונה, על כל צורותיו ומרק קארי עגבניות צלויות נראה לי האופציה המושלמת. קארי-ג׳ינג׳ר-חלב קוקוס הוא השילוש הקדוש, והסוד הוא בצליית העגבניות-
אל תוותרו על השלב הזה, אחרת יצא לכם מרק דלוח ובהיר.
העגבניות הכי רכות ואדומות – אלו שלא תרצו בסלט שלכם – הן העגבניות הכי מתאימות למרק הזה.

title

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

בורקס פצפצים

קיץ 2005.

אני והחצי שלי רק התחלנו לצאת. שנינו מרגישים שיש כאן משהו אחר. שליו. רגוע.
אני בת 23, הוא בן 24. ילדים.
11 שנים פחות,
ילדה אחת פחות,
מאושרים עד הגג על השלווה המשותפת שנפלה בחלקינו.

אנחנו מתהלכים ברחובות תל-אביב בלילה, האספלט עוד חמים מכל שעות השמש הרבות שעברו עליו.
בדיוק יוצאים ממפגש עם החברים שלו (לימים, יהפכו להיות גם חבריי הטובים ביותר) בפאב שכונתי ברחוב קינג ג'ורג'.
תוקף אותנו רעב.
השעה 02:00 בלילה. מה פתוח? "הבורקס של אמא".

flakes

"נלך?" שואל אותי החצי.
"יאללה". אני עונה בלי טיפת היסוס.
10 דקות אחרי, שנינו מתענגים על מאפה בצק חמים שרק יצא מהתנור. תענוג.
שום מחשבות על צרבת, או על "איך לעזאזל אנחנו אוכלים את זה ב-2 בלילה?"
ילדים. כבר אמרנו?

11 שנים אחרי, אנחנו כבר לא מוצאים את עצמנו אוכלים בורקס בשתיים לפנות בוקר.
גם כי כבר לא מהלכים בקינג ג'ורג' כך סתם בספונטניות, גם כי בורקס בלילה יתן את אותותיו יום למחרת וגם כי קצת קשה להשיג כאן בורקס בתפוח הגדול.
אבל החשק… אחחח, החשק- נשאר. מה עושים?
על פילו שמעתם?

title

היום בבלוג- בורקס במילוי גבינה שעשוי מבצק פילו דקיק, שיוצא פריך ומתפצפץ בפה.
אל תתבלבלו, לא מדובר בבצק פילאס (עשיר בשומן), אלא בבצק פילו שעשוי מקמח ומים בלבד ונחשב לבריא הרבה יותר. המנה הזו לא נטולת שומן, כיוון שבכל זאת משתמשים במעט שמן זית או חמאה כדי להעניק לבצק את הפריכות שלו. אבל עדיין- אנחנו שולטים בכמות השמן וזה לא בורקס ״צרבת״, אלא בורקס שאוכלים עם מצפון שקט.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

סלט מטריף של ירקות ״עלהאש״

כמה רגעים

הרגע שפותחים את העיניים בבוקר

sky

הרגע בו מכניסים את כפות הרגליים לראשונה לים אחרי החורף

הרגע בו יוצאים החוצה לגשם הראשון ומריחים את האוויר הרטוב

flower

הרגע שהמטוס המריא בפעם הראשונה שנסעתי לחו״ל לבד. הרגע בו נשקתי לראשונה לחצי שלי. הרגע בו עוצמים עיניים מול השמש. הרגע בו החצי ואני נפרדנו לראשונה. הרגע בו אוכלים את המשמש הראשון של העונה.
הרגע בו החלטנו שנינו שמתחתנים. הרגע בו הבנתי שאני בהריון.
הרגע שהחזקתי את הקטנה שלי לראשונה בידיים.

לאחרונה הזמן עובר לי מהר. רגעים חולפים במהירות האור לפני שהספקתי לקלוט אותם בכלל.

onions

אולי זה הגעגוע שמפמפם בתוכי. הביקור בארץ עוד מורגש וטרי.
למה דווקא אחרי מפגש הגעגוע הכי חזק?

zucchini in pan

אני מוצאת את עצמי נזכרת בזכרונות מתוקים, טעמים ישנים.
חברויות שדעכו, חברויות שהתחזקו ומשפחה שמלווה אותי לא משנה מה.
+++++++++++

אחרי הצבא נסעתי להדריך במחנה קיץ יהודי בארה״ב.
שם החל הרומן שלי עם המדינה הקצת משוגעת הזו.
חודשיים וחצי גדושים בטוב עברו עלי בנעימים-
קצת התאהבות (שלא נאמר ״קראש״) בבחור אמריקאי, התבלבלות מכל השפע בכל מקום, כמה קילוגרמים עודפים שמקורם ביותר מדי כריכים עם ריבה וחמאת בוטנים ובעיקר מלא כיף של קיץ בעיירה מתוקה בשם Scarborough במדינת Maine.

זכיתי להכיר שם חברה אמיתית לחיים, ויצא שעם השנים היא גם הפכה להיות אשתו של החבר הכי טוב של החצי שלי.
השנים חלפו, ואנחנו אוגרות עוד ועוד רגעים משותפים.

title

הסלט הבא (עם שינויים ואדפטציות) היה ארוחת הערב העיקרית של שתינו במשך שני הקייצים הקסומים שבילינו
יחד ב Maine. אני התחלתי להתעניין באוכל באותה תקופה, גיליתי שיטות בישול שונות וטעמים לא מוכרים וחדשים.
גיליתי שמנגל הוא לא רק לבשר, ושירקות על האש הם להיט.

הסלט הזה טוב לכל ימות השנה, אבל במיוחד עכשיו לפני חגיגות המנגל.
ומשהו קטן נוסף- הוא מעולה בתור סלט פיקניק. אפשר להכין אותו מראש (כולל תיבול), וטעמו אף ישתבח.

יום הולדת שמח, ישראל :)

eating

להמשיך לקרוא

פיש סטיקס

רשמים אחרי ארבעה חודשים בארץ אחרת

יש כאן המון זמן ביחד
מעט מחויבויות חברתיות
הרבה אני+החצי+הקטנה שלי

לפני שבועיים וחצי הקטנה שלי יצאה לחופשת winter break.
שבועיים וחצי בבית, הרבה אמא, הרבה אבא והמווון זמן פנוי.

sea

האמת היא שחשבתי שאתלוש לעצמי את השערות בסוף התקופה הזו, אבל תקופת החגים עברה כאן ברוגע.
בתחילת החופש הרצתי בראשי את המקבילה של סוף אוגוסט בארץ, וחשבתי לעצמי- זה לא יגמר טוב.

״אתה חייב לקחת קצת ימי חופש ולהיות יותר בבית״ קצת בהיסטריה אמרתי לחצי.
וכך היה.
יצאנו קצת מהעיר, גילינו את העיר, בילינו המון זמן בחוץ ובעיקר היינו הרבה יחד.
קפסולה משפחתית קטנה ומרוכזת.

Christmas decoration at Rockefeller Centre

Christmas decoration at Rockefeller Centre

השבוע הקטנה חזרה לגן, היא שוב הפתיעה אותי-
״ביי אמא. אני עכשיו בגן״ היא אומרת לי.
(בחיי, אני צריכה להתחיל לתת לה קצת יותר קרדיט).

כשרק עברנו לכאן הופתעתי לגלות שאת כל האוכל שהיא אוכלת בגן, אנחנו צריכים להכין.
הגן מספק את כל המסגרת החינוכית, אבל האוכל- על ההורים.
התגובה הראשונית שלי היתה ״איזה פראיירים האמריקאים האלה״, בהתנשאות לבנטינית. בעיקר התמרמרתי על הזמן שיבוזבז בהכנת ארוחות צהריים חמות לגברת הקטנה, והתעצבנתי על מערכת החינוך האמריקאית.

title

ככל שעבר הזמן, הבנתי עד כמה זה יותר מתאים וטוב לי.
אני יודעת בדיוק מה היא אוכלת וכמה היא אוכלת. אני לא מכלה דיאלוגים שלמים עם הגננת בסוף יום על מה היא אכלה ומנהלת משא ומתן על כמה עוגיות או ביסקוויטים או במבה נתנו לה.

וכך נזכרתי בארוחות צהריים של ימי שלישי בילדותי.
בתור ילדה, יום שלישי היה היום השנוא עלי ועל אחיותי.
למה, אתם שואלים? יום שלישי היה ״יום דג״.
היו ימים של קציצות, וימים של שניצל, וימים של ממולאים, וימים בלי בשר בכלל. יום שלישי היה דג.
לא סתם דג- דג סול מצופה ומטוגן.

coated

היום, הייתי מוכנה לחתום על תפריט שבועי מפנק שכזה.
בתור ילדה, לא הבנתי עד כמה פינקו אותנו ושמבחר כזה של מאכלים מגוונים לא היה מנת חלקו של כל ילד.
ובכל זאת, דג הסול לא צלח בטוב את גרוננו.

על אף שיום שלישי זכור לי עד היום כיום האימה של הסול, יש לי פינה חמה בלב ל״שניצל דג״.
היום בבלוג- זכרון ילדות משודרג. דג במעטפת פריכה של פנקו (בלי טיפה אחת של טיגון!) לצד דיפ יוגורט-לימון וסלט מלפפונים חמצמץ. מתאים גם לילדים וגם לגדולים.
הקטנה שלי מתענגת עליו לפחות פעם בשבוע.

ready

להמשיך לקרוא

מצעד הפזמו(מתכו)נים

כך עפה לה 2015.

בלי אזהרה, בלי גינונים.

bigCollage2015title

מכירים את זה שיש לכם רשימה של מליון דברים שאתם רוצים לעשות, אתם מציבים לעצמכם דד-ליין לכל דבר, ובסופו של דבר הספקתם רק רבע (אם בכלל) בזמן שהקצבתם לעצמכם?
אז כך בדיוק(!) עברה עלי השנה החולפת.

אני נוסטלגית, מתרפקת על העבר.
הבלוג כבר בן שנתיים, ילד גדול.
והרבה עבר עליו (ועלי) השנה.
לכבוד השנה שאו-טו-טו מתחלפת לה, הרי לכם רשימת המתכונים הנצפים ביותר בבלוג לשנה זו.
מהם המתכונים אותם כל-כך אהבתם?
לאיזה מתכון חזרתם פעם אחר פעם?
מהו המתכון שסיקרן רבים מכם לנסות?

והממצאים גבירותיי ורבותיי, מעידים על כך, שקוראיי (כמוני לפחות), אוהבים מאד מתוק :) ובמיוחד… שוקולד!
(ותודה לאנה ואלזה שהצליחו לבטא זאת בצורה המדוייקת ביותר שיש. ככה זה כשיש קטנה בת שנתיים וחצי בבית)

5 המתכונים הנצפים ביותר לשנת 2015

IMG_7697

—–בתרועת חצוצרות—– קבלו את הפוסט הנצפה ביותר-
טראפלס שוקולד-חלבה! (אם תלחצו על שם המתכון, תגיעו ללינק שלו).
ממממממ…. לא סתם בחרתי בהם לככב בתמונת השער של הבלוג.
המתכון הערמומי והפשוט הזה גרם להרבה מכם (כולל אותי) לפתוח את הפריזר בשעת לילה מאוחרת ולהגניב עוד טראפל אחד לפה.

whole

במקום השני-
העוגה הבחושה המושלמת לצד הקפה- הלוא היא עוגת שיש ואספרסו.
עוד דיירת קבע אצלי בבית, אהובה במיוחד על החצי ובזמן האחרון גם על הקטנה שלי.
ראו הוזהרתם- היא ממכרת.

mmmmm

במקום השלישי-
ה-בראוניז!
פייר, חשבתי שבגלל החמוציות שהגנבתי למתכון, הוא יהיה פופולרי פחות. אבל סטטיסטיקת הבלוג מעידה אחרת, ורבים מכם חשבו בדיוק כמוני כמה הבראוניז האלה כיפיים.

4

במקום הרביעי-
עוגיות פאדג׳ שוקולד טבעוניות.
כמה כיף שחלקתי אתכם את המתכון הזה! אומנם אני לא טבעונית, אבל העוגיות הללו דיירות קבע אצלי בבית (לפחות פעמיים בחודש), כי הטעם והמרקם פשוט מנצחים.

uptitim

במקום החמישי- מלוח!
הפתעתם.
זהו לא עוד קינוח או עוגה, אלא דווקא תבשיל פתיתים בסיר אחד.
אם עוד לא ניסיתם, הגיע הזמן! מנה בסיר אחד שלא דורשת בישול מוקדם של הפתיתים.
פשוט שמים את כל המרכיבים בסיר אחד ו… זהו.

============================

365 (כמעט) ימים טסו להם.
מכיוון שלא הספקתי רבע ממה שרציתי להספיק ב- 2015, מזל ש-2016 הגיעה.
מאחלת לכולנו שהשנה הקרובה תהיה שנה נהדרת, מלאה בריגושים והזדמנויות.
כנסו למטבח, תפשילו שרוולים, תעזו ותנסו. זה הזמן :)
שתהיה זו שנה אזרחית נהדרת, שלווה, פוריה לכוווווולנו.

============================

נ.ב- פוסט חדש בקרוב. מבטיחה.

מנגו מנגו מנגו, בא לי פתאום

סלט טופו מנגו וצ׳ילי

אוטוטו וחוזרים לשגרה
כל הילדים חוזרים למסגרות
החופש הגדול (מספר 2) תם
בקרוב שוב נייחל לסופ״ש
ויתחיל סוף סוף ריח של סתיו.

tofu serving2

אם לומר את האמת לאמיתה, כאן התחיל הסתיו, ובגדול.
לי זה אפילו מרגיש קצת כמו חורף (אולי ככה זה כשאתה נולד בישראל).
בבת אחת הטמפרטורות צנחו, אי אפשר כבר ללכת יחפים בבית כי קצות האצבעות קופאות,
עלי שלכת מפוזרים על כל המדרכות, וכל מיני דלעות מופיעות בכל פינה.
הסתיו במלוא הדרו כבר כאן, כל העיר צבועה בחום וכתום-
ופתאום מרגיש לי נורא רחוק מהבית.

זוהי תקופת החגים המוזרה ביותר שחוויתי (כי לא הרגיש לי כל-כך ״כמו חג״),
אבל למרות שלא היתה לי אווירה של חגים, גם אני מייחלת כבר לשגרה מבורכת-
לעבור לבית קבוע, שהקטנה שלי תתמקם בגן חדש, לבשל (משהו שבקושי עשיתי בחודש האחרון), ולהרגיש קצת בית.
אנחנו כאן כבר חודש, ובגלל שעוד אין לנו בית קבוע אנחנו בעיקר אוכלים בחוץ- הרבה אוכל טוב, אבל גם הרבה לא.
גם אני (בדיוק כמו ״אחרי החגים״) כבר רוויית ארוחות גדולות מדי, דשנות מדי וצמאה לאוכל קליל וטוב.

אז רגע לפני שהקיץ נעלם- הרי לכם מתכון לסלט קליל וקיצי עם פרי שתיכף יעלם לנו מהנוף.
מתוק, חמוץ, צבעוני.
סלט שהוא ארוחה מלאה ומשביעה.
ואם אתם לא אוהבים טופו- ממש לא חייבים. אפשר גם לשים במקום חזה עוף או שאריות של עוף צלוי מארוחת שישי.

** הערה קטנה- הפוסט הזה צולם בישראל לפני שנסענו. זה גורם לי לגעגוע לא קטן.
בקרוב מאד- תמונות מקומיות מהמטבח החדש שיבוא עלי לטובה. **

בתאבון.
++++++ התגעגעתי ++++++

להמשיך לקרוא

המנה שתרענן לכם את היום

ימים לוהטים.

הלב רוגש וגועש, צריך נחמה.

המעבר שלנו לארץ אחרת מתקרב בצעדי ענק, ואני- אני לא מעכלת.
מדחיקה, מכחישה קצת. מנגנוני ההגנה של הנפש שלי עובדים שעות נוספות.

ובלילה כשמצטנן מעט, אני מנסה לתת לעצמי מרגוע ומוצאת נחמה במטבח- מבשלת, כותבת, מצלמת והגרון נחנק.
מנגנוני ההגנה נעלמים לאט לאט, מעניקים לי את השלווה להבין את המתרחש.
למה כל-כך קשה לי עם שינויים? אני תוהה לעצמי. הרי רציתי בזה, אף אחד לא מכריח אותי. למה פתאום הרגליים שלי קרות? רגליים קרות, לב חם.
ככה אני- כל דבר קטן מנגן לי על מיתר בלב לאחרונה.

tarator title

ועם החום הלוהט בחוץ- צריך להצטנן מעט.
למרות שאני במטבח שעות נוספות (על הכיריים, ליד התנור), היום בבלוג- מתכון שלא דורש שום קרבה למקור חום.
מרק יוגורט צונן וקר- שיקרר את הראש והמחשבות.

זוכרים ״טאראטור״? אז דומה… אבל עם טוויסט!
״מרק״ קר, שאפשר בקלות גם להפוך לממרח או מטבל, עם נגיעת ווסאבי שתפעיל לכם את הסינוסים.

להמשיך לקרוא

שגר ושכח

הלב שלי כבד בזמן האחרון.

מהתרגשות. מפחד.

beans

וקשה לי לכתוב.
אני מבשלת המון,
אבל לא מצלמת, לא כותבת.

הקטנה שלי פתאום כבר לא קטנה. חגגה שנתיים עכשיו, מפטפטת, מדברת, מתרגשת ומרגשת אותי.
כל דבר קטן שקורה לאחרונה מפעיל עלי עוד אקורד של רגש, זוטות של יום מנגנות לי על הנשמה.
הקיץ מרגיש לי כמו שעון חול, וכל יום שעובר אני מבינה שהדבר הגדול הבא כבר כאן.  ממש אוטוטו נעבור יבשת ונתחיל חיים אחרים בארץ רחוקה.
ההתרגשות מתחלפת בפחד שמתחלף בציפיה, וחוזר חלילה.

lemon

כבר חם ממש, הלחות עוד לא הספיקה להגיע לאחוזים מפחידים, אבל הקיץ כאן בהחלט.
אני מוצאת את עצמי מבלה הרבה במטבח, אבל כמה שפחות ליד התנור והכיריים.
דווקא לימים כאלה מתאים מתכון של ״שגר שוכח״, כזה ששמים בסיר אחד, שוכחים לזמן מה והופה! ארוחה.

title

מגזין ״לאישה״ פירגנו לי ופרסמו את המתכון הזה בשבוע שעבר- פסטה לימונית עם ירקות ירוקים ופטריות בסיר אחד. מוגשת עם גבינת ברינזה, או כל גבינה אחרת (או בלי גבינה כלל).
5 דקות חיתוך, 20 דקות בסיר- ויש לכם ארוחה.

להמשיך לקרוא