ארכיון הקטגוריה: ארוחות קלילות

פיש סטיקס

רשמים אחרי ארבעה חודשים בארץ אחרת

יש כאן המון זמן ביחד
מעט מחויבויות חברתיות
הרבה אני+החצי+הקטנה שלי

לפני שבועיים וחצי הקטנה שלי יצאה לחופשת winter break.
שבועיים וחצי בבית, הרבה אמא, הרבה אבא והמווון זמן פנוי.

sea

האמת היא שחשבתי שאתלוש לעצמי את השערות בסוף התקופה הזו, אבל תקופת החגים עברה כאן ברוגע.
בתחילת החופש הרצתי בראשי את המקבילה של סוף אוגוסט בארץ, וחשבתי לעצמי- זה לא יגמר טוב.

״אתה חייב לקחת קצת ימי חופש ולהיות יותר בבית״ קצת בהיסטריה אמרתי לחצי.
וכך היה.
יצאנו קצת מהעיר, גילינו את העיר, בילינו המון זמן בחוץ ובעיקר היינו הרבה יחד.
קפסולה משפחתית קטנה ומרוכזת.

aba

השבוע הקטנה חזרה לגן, היא שוב הפתיעה אותי-
״ביי אמא. אני עכשיו בגן״ היא אומרת לי.
(בחיי, אני צריכה להתחיל לתת לה קצת יותר קרדיט).

כשרק עברנו לכאן הופתעתי לגלות שאת כל האוכל שהיא אוכלת בגן, אנחנו צריכים להכין.
הגן מספק את כל המסגרת החינוכית, אבל האוכל- על ההורים.
התגובה הראשונית שלי היתה ״איזה פראיירים האמריקאים האלה״, בהתנשאות לבנטינית. בעיקר התמרמרתי על הזמן שיבוזבז בהכנת ארוחות צהריים חמות לגברת הקטנה, והתעצבנתי על מערכת החינוך האמריקאית.

title

ככל שעבר הזמן, הבנתי עד כמה זה יותר מתאים וטוב לי.
אני יודעת בדיוק מה היא אוכלת וכמה היא אוכלת. אני לא מכלה דיאלוגים שלמים עם הגננת בסוף יום על מה היא אכלה ומנהלת משא ומתן על כמה עוגיות או ביסקוויטים או במבה נתנו לה.

וכך נזכרתי בארוחות צהריים של ימי שלישי בילדותי.
בתור ילדה, יום שלישי היה היום השנוא עלי ועל אחיותי.
למה, אתם שואלים? יום שלישי היה ״יום דג״.
היו ימים של קציצות, וימים של שניצל, וימים של ממולאים, וימים בלי בשר בכלל. יום שלישי היה דג.
לא סתם דג- דג סול מצופה ומטוגן.

coated

היום, הייתי מוכנה לחתום על תפריט שבועי מפנק שכזה.
בתור ילדה, לא הבנתי עד כמה פינקו אותנו ושמבחר כזה של מאכלים מגוונים לא היה מנת חלקו של כל ילד.
ובכל זאת, דג הסול לא צלח בטוב את גרוננו.

על אף שיום שלישי זכור לי עד היום כיום האימה של הסול, יש לי פינה חמה בלב ל״שניצל דג״.
היום בבלוג- זכרון ילדות משודרג. דג במעטפת פריכה של פנקו (בלי טיפה אחת של טיגון!) לצד דיפ יוגורט-לימון וסלט מלפפונים חמצמץ. מתאים גם לילדים וגם לגדולים.
הקטנה שלי מתענגת עליו לפחות פעם בשבוע.

ready

להמשיך לקרוא

מצעד הפזמו(מתכו)נים

כך עפה לה 2015.

בלי אזהרה, בלי גינונים.

bigCollage2015title

מכירים את זה שיש לכם רשימה של מליון דברים שאתם רוצים לעשות, אתם מציבים לעצמכם דד-ליין לכל דבר, ובסופו של דבר הספקתם רק רבע (אם בכלל) בזמן שהקצבתם לעצמכם?
אז כך בדיוק(!) עברה עלי השנה החולפת.

אני נוסטלגית, מתרפקת על העבר.
הבלוג כבר בן שנתיים, ילד גדול.
והרבה עבר עליו (ועלי) השנה.
לכבוד השנה שאו-טו-טו מתחלפת לה, הרי לכם רשימת המתכונים הנצפים ביותר בבלוג לשנה זו.
מהם המתכונים אותם כל-כך אהבתם?
לאיזה מתכון חזרתם פעם אחר פעם?
מהו המתכון שסיקרן רבים מכם לנסות?

והממצאים גבירותיי ורבותיי, מעידים על כך, שקוראיי (כמוני לפחות), אוהבים מאד מתוק :) ובמיוחד… שוקולד!
(ותודה לאנה ואלזה שהצליחו לבטא זאת בצורה המדוייקת ביותר שיש. ככה זה כשיש קטנה בת שנתיים וחצי בבית)

5 המתכונים הנצפים ביותר לשנת 2015

IMG_7697

—–בתרועת חצוצרות—– קבלו את הפוסט הנצפה ביותר-
טראפלס שוקולד-חלבה! (אם תלחצו על שם המתכון, תגיעו ללינק שלו).
ממממממ…. לא סתם בחרתי בהם לככב בתמונת השער של הבלוג.
המתכון הערמומי והפשוט הזה גרם להרבה מכם (כולל אותי) לפתוח את הפריזר בשעת לילה מאוחרת ולהגניב עוד טראפל אחד לפה.

whole

במקום השני-
העוגה הבחושה המושלמת לצד הקפה- הלוא היא עוגת שיש ואספרסו.
עוד דיירת קבע אצלי בבית, אהובה במיוחד על החצי ובזמן האחרון גם על הקטנה שלי.
ראו הוזהרתם- היא ממכרת.

mmmmm

במקום השלישי-
ה-בראוניז!
פייר, חשבתי שבגלל החמוציות שהגנבתי למתכון, הוא יהיה פופולרי פחות. אבל סטטיסטיקת הבלוג מעידה אחרת, ורבים מכם חשבו בדיוק כמוני כמה הבראוניז האלה כיפיים.

4

במקום הרביעי-
עוגיות פאדג׳ שוקולד טבעוניות.
כמה כיף שחלקתי אתכם את המתכון הזה! אומנם אני לא טבעונית, אבל העוגיות הללו דיירות קבע אצלי בבית (לפחות פעמיים בחודש), כי הטעם והמרקם פשוט מנצחים.

uptitim

במקום החמישי- מלוח!
הפתעתם.
זהו לא עוד קינוח או עוגה, אלא דווקא תבשיל פתיתים בסיר אחד.
אם עוד לא ניסיתם, הגיע הזמן! מנה בסיר אחד שלא דורשת בישול מוקדם של הפתיתים.
פשוט שמים את כל המרכיבים בסיר אחד ו… זהו.

============================

365 (כמעט) ימים טסו להם.
מכיוון שלא הספקתי רבע ממה שרציתי להספיק ב- 2015, מזל ש-2016 הגיעה.
מאחלת לכולנו שהשנה הקרובה תהיה שנה נהדרת, מלאה בריגושים והזדמנויות.
כנסו למטבח, תפשילו שרוולים, תעזו ותנסו. זה הזמן :)
שתהיה זו שנה אזרחית נהדרת, שלווה, פוריה לכוווווולנו.

============================

נ.ב- פוסט חדש בקרוב. מבטיחה.

מנגו מנגו מנגו, בא לי פתאום

סלט טופו מנגו וצ׳ילי

אוטוטו וחוזרים לשגרה
כל הילדים חוזרים למסגרות
החופש הגדול (מספר 2) תם
בקרוב שוב נייחל לסופ״ש
ויתחיל סוף סוף ריח של סתיו.

tofu serving2

אם לומר את האמת לאמיתה, כאן התחיל הסתיו, ובגדול.
לי זה אפילו מרגיש קצת כמו חורף (אולי ככה זה כשאתה נולד בישראל).
בבת אחת הטמפרטורות צנחו, אי אפשר כבר ללכת יחפים בבית כי קצות האצבעות קופאות,
עלי שלכת מפוזרים על כל המדרכות, וכל מיני דלעות מופיעות בכל פינה.
הסתיו במלוא הדרו כבר כאן, כל העיר צבועה בחום וכתום-
ופתאום מרגיש לי נורא רחוק מהבית.

זוהי תקופת החגים המוזרה ביותר שחוויתי (כי לא הרגיש לי כל-כך ״כמו חג״),
אבל למרות שלא היתה לי אווירה של חגים, גם אני מייחלת כבר לשגרה מבורכת-
לעבור לבית קבוע, שהקטנה שלי תתמקם בגן חדש, לבשל (משהו שבקושי עשיתי בחודש האחרון), ולהרגיש קצת בית.
אנחנו כאן כבר חודש, ובגלל שעוד אין לנו בית קבוע אנחנו בעיקר אוכלים בחוץ- הרבה אוכל טוב, אבל גם הרבה לא.
גם אני (בדיוק כמו ״אחרי החגים״) כבר רוויית ארוחות גדולות מדי, דשנות מדי וצמאה לאוכל קליל וטוב.

אז רגע לפני שהקיץ נעלם- הרי לכם מתכון לסלט קליל וקיצי עם פרי שתיכף יעלם לנו מהנוף.
מתוק, חמוץ, צבעוני.
סלט שהוא ארוחה מלאה ומשביעה.
ואם אתם לא אוהבים טופו- ממש לא חייבים. אפשר גם לשים במקום חזה עוף או שאריות של עוף צלוי מארוחת שישי.

** הערה קטנה- הפוסט הזה צולם בישראל לפני שנסענו. זה גורם לי לגעגוע לא קטן.
בקרוב מאד- תמונות מקומיות מהמטבח החדש שיבוא עלי לטובה. **

בתאבון.
++++++ התגעגעתי ++++++

להמשיך לקרוא

המנה שתרענן לכם את היום

ימים לוהטים.

הלב רוגש וגועש, צריך נחמה.

המעבר שלנו לארץ אחרת מתקרב בצעדי ענק, ואני- אני לא מעכלת.
מדחיקה, מכחישה קצת. מנגנוני ההגנה של הנפש שלי עובדים שעות נוספות.

ובלילה כשמצטנן מעט, אני מנסה לתת לעצמי מרגוע ומוצאת נחמה במטבח- מבשלת, כותבת, מצלמת והגרון נחנק.
מנגנוני ההגנה נעלמים לאט לאט, מעניקים לי את השלווה להבין את המתרחש.
למה כל-כך קשה לי עם שינויים? אני תוהה לעצמי. הרי רציתי בזה, אף אחד לא מכריח אותי. למה פתאום הרגליים שלי קרות? רגליים קרות, לב חם.
ככה אני- כל דבר קטן מנגן לי על מיתר בלב לאחרונה.

tarator title

ועם החום הלוהט בחוץ- צריך להצטנן מעט.
למרות שאני במטבח שעות נוספות (על הכיריים, ליד התנור), היום בבלוג- מתכון שלא דורש שום קרבה למקור חום.
מרק יוגורט צונן וקר- שיקרר את הראש והמחשבות.

זוכרים ״טאראטור״? אז דומה… אבל עם טוויסט!
״מרק״ קר, שאפשר בקלות גם להפוך לממרח או מטבל, עם נגיעת ווסאבי שתפעיל לכם את הסינוסים.

להמשיך לקרוא

שגר ושכח – פסטה לימונית בסיר אחד

הלב שלי כבד בזמן האחרון.

מהתרגשות. מפחד.

beans

וקשה לי לכתוב.
אני מבשלת המון,
אבל לא מצלמת, לא כותבת.

הקטנה שלי פתאום כבר לא קטנה. חגגה שנתיים עכשיו, מפטפטת, מדברת, מתרגשת ומרגשת אותי.
כל דבר קטן שקורה לאחרונה מפעיל עלי עוד אקורד של רגש, זוטות של יום מנגנות לי על הנשמה.
הקיץ מרגיש לי כמו שעון חול, וכל יום שעובר אני מבינה שהדבר הגדול הבא כבר כאן.  ממש אוטוטו נעבור יבשת ונתחיל חיים אחרים בארץ רחוקה.
ההתרגשות מתחלפת בפחד שמתחלף בציפיה, וחוזר חלילה.

lemon

כבר חם ממש, הלחות עוד לא הספיקה להגיע לאחוזים מפחידים, אבל הקיץ כאן בהחלט.
אני מוצאת את עצמי מבלה הרבה במטבח, אבל כמה שפחות ליד התנור והכיריים.
דווקא לימים כאלה מתאים מתכון של ״שגר שוכח״, כזה ששמים בסיר אחד, שוכחים לזמן מה והופה! ארוחה.

title

מגזין ״לאישה״ פירגנו לי ופרסמו את המתכון הזה בשבוע שעבר- פסטה לימונית עם ירקות ירוקים ופטריות בסיר אחד. מוגשת עם גבינת ברינזה, או כל גבינה אחרת (או בלי גבינה כלל).
5 דקות חיתוך, 20 דקות בסיר- ויש לכם ארוחה.

להמשיך לקרוא

התוספת שתופסת

השבועיים האחרונים גרמו לי להעריך אמהות חד-הוריות (או אבות חד-הוריים. גברים, עמכם הסליחה).

החצי שלי ברצף של ״מילואים-נסיעת עבודה״ כבר כמעט שלושה שבועות. אני יודעת שזה לא תירוץ, אבל בחיי, שלא היתה לי דקה לעצמי בשלושת השבועות האחרונים.

בין התקף זעם להתקף זעם (של הקטנה של הבית, לא שלי), הבנתי שה-י-ו-ם אני כותבת עוד פוסט. ויהי מה.
״היום״ הפך למחר, ו״מחר״ הפך למחרתיים. כי בסוף כל יום, כל שעשיתי הוא רק להכנס למיטה, להניח ראש על הכרית ולצלול לשינה עמוקה.

title

וברגעי הנים-לא-נים (שם תמיד מתרוצצות כל המחשבות, ואני חושבת כמה חבל שאין אפליקציה שרושמת את כל זה), עלה בראשי המתכון הזה שרציתי לשתף כבר זמן מה.
יום למחרת כבר הכנתי אותו לגברת הראשונה של הבית (לא, לא אני) והבנתי שוב עד כמה הוא מוצלח.
טבעות בצל אפויות עם ציפוי פטנט מיוחד וטעים שלא ישאירו אתכם אדישים. מתאים כנשנוש או כתוספת.

מוכנים?

כמה דברים קטנים לפני שמתחילים

מהו סוד הפריכות? קורנפלקס (הצהוב הרגיל) ונייר אפייה הם אלו שיתנו לטבעות הבצל האלו את ״הקראנצ׳״ בנגיסה.
אם תשתמשו רק בפירורי לחם, טבעות הבצל לא יצאו פריכות, אלא נבולות ורכות.
את נייר האפייה משמנים קלות בשמן זית לפני הכנסת טבעות הבצל לאפייה, מה שמבטיח פריכות נהדרת.
תיבול הבלילה– אני אוהבת מאוד את טעם הפפריקה המעושנת. אפשר גם להשתמש בפפריקה רגילה אם לא אוהבים.
נמנעים מגלוטן? אין בעיה להחליף את פירורי הלחם בקמח תירס או עוד קורנפלקס (מוכרים כיום קורנפלקס נטול גלוטן בסופרים).

baked2

להמשיך לקרוא

זהב כתום – סלט משמשים צלויים

הזמן הזה בשנה.
כבר קיץ לגמרי, ומלבד שרב בודד פה ושם עוד לא הגיע הכבשן הגדול.
כשהשמש הולכת לישון, מגיעה לה רוח מלטפת ומרגיעה.

הזמן הזה בשנה.
שפתאום מבינים שהשנה אוטוטו נגמרת.
נוחתת עלי ההבנה שאנחנו אוטוטו נוסעים מפה, להרפתקה חדשה והלב כבד לי מהתרגשות ופחד.

tusikim

הזמן הזה בשנה- שכל השווקים והירקנים מתמלאים בבת אחת בהמון פירות של קיץ.
האבטיח עדיין נורא יקר, אבל כבר אין שסק.

הזמן הזה, הקצר הזה, בו הקיץ נעים ומלטף. אוטוטו זה נגמר ויגיע החום הגדול.
החול בים עדיין לא רותח, הימים כבר ארוכים, וחם ונעים.

ב-ד-י-ו-ק  עכשיו הם מגיעים, המשמשים.
הם קצת מפונקים. מגיעים רק לגיחה קצרצרה.
הקיץ החם והכבד לא יאה להם, הם נהנים ממגע הקיץ הקליל של מאי-יוני… ו…. נעלמים להם.
עד שנה הבאה.

title

כל שנה בזמן הזה אמא שלי מכינה אינספור עוגות משמשים (מתכון כאן), והחצי שלי זולל אותן בהנאה צרופה.
כל שנה, אני קונה כמויות של משמשים שלא יביישו את אספן הגוגואים הכי מפואר, אני חושבת לעצמי-
״מהר, לפני שייגמר, מקסימום נכין ריבה״.

הפעם החלטתי להתפנק עם סלט מרענן, שיכול לתפקד כארוחה בפני עצמו (אם מתחשק לכם להשקיע בעצמכם).
הוא גם יכול להוות תוספת לארוחת שישי חגיגית, או תוספת למנה העיקרית בארוחת צהריים או ערב שגרתית.

סלט אורוגולה עם משמשים צלויים ופסטו נענע.
המשמשים מקבלים צריבה ממחבת לוהט, שמוציאה מהם את כל המתיקות והטעם העז שבהם.
לזה משתדך פסטו נענע מרענן ולימוני, עם קצת גבינת מוצרלה טרייה ושקדים. ממממממ….

salad serving3

להמשיך לקרוא

ישן חדש – בלינצ׳ס גבינה קלאסיים

לפני כמה ימים קרה לי דבר מצחיק.
לא זכרתי את המתכון של הבלינצ׳ס שלי, אז הסתכלתי בבלוג.

המתכון הזה פורסם לפני שנה, כשהקטנה שלי היתה באמת קטנה, ורק התחילה לאכול אוכל של גדולים.
שנה שעברה הוא פורסם בשתי גרסאות- מלוחה, ומתוקה.
הפעם, החלטתי ללכת על הגרסא המתוקה, המתכון והפוסט עברו מתיחת פנים קטנה ומקצה שיפורים קל.
(שיטת הכנת המלית שופרה קצת, שיטת הגלגול השתכללה והייתי צריכה תירוץ להכין סרטון למתכון).

לכבוד שבועות- פוסט ״ישן-חדש״ חגיגי, עם קליפ קצרצר להמחשה.
אומנם כבר פרסמתי מתכון לשבועות, אבל הרי בלינצ׳ס זו קלאסיקה, ואי אפשר לעבור את החג בלעדיו.

אם תרצו עוד פירוט ותמונות נוספות של אופן ההכנה והטיגון, תוכלו להציץ כאן במתכון של שנה שעברה בגרסתו המלוחה והמתוקה.

כמה טיפים חשובים לפני שמתחילים:
מחבת- חשוב להשתמש במחבת Non stick או טפלון, אחרת הבלינצ'ס ידבקו ויתחרבשו.
דבר נוסף שחשוב הוא גודל המחבת. לא מומלץ להשתמש במחבת גדולה (קוטר 20 ס"מ ומעלה), כיוון שיותר קל להפוך את הבלינצ׳ס במחבת קטנה.
מלית- מומלץ לסנן את הגבינה בחיתול בד כחצי שעה לפני ערבובה עם הסוכר. אם לא נסנן, המלית תצא דלילה מדי.

מה צריך? (מתכון לכ-20 בלינצ'סים דקים)

לבלינצ'ס-
3/4 כוס (180 מ"ל) חלב
2 ביצים
1 כף סוכר
1 כף שמן
1/2 כוס (70 גרם) קמח
חמאה לשימון המחבת/ ספריי שמן

למלית גבינה-
500 גרם גבינה לבנה 5% (2 גביעים)
2 כפות (כ- 30 גרם) סוכר
מקל ווניל או שקית סוכר וניל
כף שטוחה קורנפלור

מה עושים?

1. מניחים את הגבינה בחיתול בד בתוך מסננת מעל לקערה ומסננים את הגבינה כ-20 דקות.
2. טורפים את הביצים, השמן, הסוכר והחלב בקערה.
2.מוסיפים את הקמח וטורפים היטב עד שאין גושים. מעבירים את הבלילה לכד מזיגה (זו הדרך הכי נוחה לטגן את הבלינצ׳ס).
3. מחממים מחבת non stick ומשמנים במעט חמאה או ספריי שמן.
4. מוזגים כמות של 2 כפות מדידה למחבת ומסובבים אותה על צידיה עד שהבלילה מכסה את כל פני המחבת. הופכים את הבלינצ'י לצד השני לכמה שניות בלבד ומוציאים לצלחת. כך מטגנים את כל הבלילה. עורמים בערימה את הבלינצ'ס.
5. ממלאים כל עלה במלית ומגלגלים (כמו בסרטון).

++ חג שמח ++

pile2

 

שוטי, שוטי סירתי – ״סירות״ חצילים נהדרות

שישי אחר הצהריים.
הבית של סבא וסבתא שלי.

table

כל המשפחה ישובה סביב שולחן ענק לבן וחגיגי, לכל אחד המקום הקבוע שלו, סבא שלי ז״ל בראש השולחן וסבתא שרה מתרוצצת. בנות הדודות שלי, אחיותי ואני מחכות בציפיה למטעמים שסבתא שלי תוציא לשולחן.

״כמה סירות אתה רוצה? ואת?״

מתחיל משחק במשפחה- מי אכל יותר ״סירות״, ומי הספיק לגנוב עוד אחת לפני שהוגשה לשולחן (אותו משחק שמשחקים גם בפסח עם קציצות הפרסה הנהדרות).  סבתא שלי תמיד נזפה במי שגנב אחת לפני שהתיישב, אבל עמוק בלב שמחה על כך שכולנו נהנים כל-כך מהאוכל שהכינה.

title

״הפעם בלי סלטים, שרה!״ היו אומרות לה אימי ודודתי.
סבתא שלי היתה עורכת שולחן עם המוני מיני סלטים- סלט קישואים, סלט קליפות(!) קישואים, סלט כרובית,
סלט חצילים, סלט ביצים, סלט אבוקדו ועוד ועוד ועוד… (לכל אחד מאלה מגיע פוסט משלו. פרוייקט עתידי בקרוב).
כולנו אכלנו, ״ורק טעמנו״ מכל סלט, ואז כשהוגש האוכל למנה העיקרית, כולם כבר היו כל-כך מלאים, כך שלא יכלו להכניס עוד ביס.

התמונה הזו חקוקה בראשי, למרות שהתרחשה לפני כבר יותר מעשרים שנה.
סבתא שלי כבר לא מבשלת. זה עצוב.
אבל אני כל הזמן אוספת עוד ועוד מתכונים מפיה. אוספת- ומנסה.
הם לא כתובים, אלא יוצאים מהפה שלה כמו שירה. כמו מישהו שלא למד בעל-פה, אלא התנסה וטעם מלוא החוויה.

serving

את ״הסירות״ של סבתא שלי אכלנו בכל ארוחת שישי כמעט, לא רק בשבועות.
אבל בשבועות- היא הכינה תמיד כמות כפולה וגם אם מישהו ״גנב״ כמה לפני שהספיק להתיישב ליד השולחן, תמיד היה מספיק לכולם.

לרגל שבועות, אבל לא רק – סירות חצילים ממולאות גבינה.
תענוג לחיך שפורט לי על מיתר הגעגוע.

eggplants

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים

להמשיך לקרוא

סיבה למסיבה

כשהיינו קטנים ימי הולדת וחגיגות היו אחידים- חיבוקי בלונים, נשיפה על צמר גפן, נר בבקבוק וחבילה עוברת.
בסוף החגיגה, כל אחד היה יוצא עם שקית הפתעה צנועה הביתה מאושר עד הגג.

היום- כבר שמו לזה תווית של מסיבת נושא וקראו לזה ״מסיבת יומולדת כמו פעם״.

title

 

ואם לילדים מותר- אז גם אני רוצה.
כמה שאני אוהבת מסיבות נושא!

אין סיבה יותר טובה למסיבה מאשר יום-הולדת, והמשפחה שלי התברכה באביב מלא בכאלה.
מכיוון שכבר חמים ונעים, אנחנו מוצאים את עצמנו משתלטים להורים של החצי שלי על הגג ועושים הרבה (הרבה) ״עלהאש״ כפי שהוא נקרא בז׳רגון המקומי.

colorful

כל ימי ההולדת הללו נופלים גם ככה על תקופה עמוסה ב״עלהאשים״ (יום עצמאות, וזה..), ולכן אני אוהבת לגוון את הרפרטואר מדי פעם מ-שישליק-קבב-נקניקיה ולעשות גם מהמנגל של יום העצמאות… איך לא… מסיבת נושא!

אין כמו האוכל המקסיקני שיתאים ככפפה ליד ביום העצמאות שלנו.
חזה עוף במרינדה מתקתקה יהיה חבוק בטורטיה שקיבלה קצת עשן מהגריל, לכל זה ישתדך גואקמולה חמצמץ
ובל נשכח- מרגריטה ביד.

Mexico- הנה אנחנו באים.

tortia2

להמשיך לקרוא