ארכיון הקטגוריה: בשר

הביאו את הסתיו (וקדירותיו)

++++++++++
הביאו את הסתיו, שלכת
וליבנו האטום והקר
יתרחב וינשום
הביאו את הסתיו
נתרפק עליו
עלים יסתחררו ברחובות
יהיה געגוע
++++++++++
(מילים- חמי רודנר)

trees

עוד שבוע, ועוד שבוע חולף.
אנחנו מתמקמים ומתרגלים לחיים החדשים כאן.

הסתיו כאן הפכפך, בדיוק כמו בשיר.
יום אחד קרררררר, ביום למחרת נעים.
אבל אם יש משהו יציב, זה מוטיב חוזר של צבע כתום ששולט ברחובות-
עם דלעות שמקשטות את פתחי הדלתות, ושלכת כתומה משגעת שמקשטת את כל מדרכות השכונה.

titleהקטנה שלי לומדת בגן על תפוחים (כי זה מה שלומדים בסתיו), ומפטפטת ״אפל!״ במבטא שלא משתמע לשתי פנים.
בסוף השבוע החלטנו לצאת קצת מהמולת העיר, ולהראות לה שתפוחים לא גדלים בסופר.

apple hand

שכרנו אוטו והרחקנו כמה שעות לעמק מקסים, מלא בשלכת כתמתמה-אדומה והמון מטעי תפוחים.
בסופו של יום, מצאנו את עצמנו עם שק (גדול מדי) של תפוחים וילדה מבסוטה.

apples in bag

חשבתי לעצמי- אז מה אני מה עושה עכשיו עם כל התפוחים האלה?
1. ריבה (אתם יכולים להציץ במתכון לריבה כאן, פשוט החליפו את התותים בתפוחים).
2. קדירת בקר עם תפוחים ובירה. מתכון מושלם לערב חורפי או סתווי.

להמשיך לקרוא

סיבה למסיבה

כשהיינו קטנים ימי הולדת וחגיגות היו אחידים- חיבוקי בלונים, נשיפה על צמר גפן, נר בבקבוק וחבילה עוברת.
בסוף החגיגה, כל אחד היה יוצא עם שקית הפתעה צנועה הביתה מאושר עד הגג.

היום- כבר שמו לזה תווית של מסיבת נושא וקראו לזה ״מסיבת יומולדת כמו פעם״.

title

 

ואם לילדים מותר- אז גם אני רוצה.
כמה שאני אוהבת מסיבות נושא!

אין סיבה יותר טובה למסיבה מאשר יום-הולדת, והמשפחה שלי התברכה באביב מלא בכאלה.
מכיוון שכבר חמים ונעים, אנחנו מוצאים את עצמנו משתלטים להורים של החצי שלי על הגג ועושים הרבה (הרבה) ״עלהאש״ כפי שהוא נקרא בז׳רגון המקומי.

colorful

כל ימי ההולדת הללו נופלים גם ככה על תקופה עמוסה ב״עלהאשים״ (יום עצמאות, וזה..), ולכן אני אוהבת לגוון את הרפרטואר מדי פעם מ-שישליק-קבב-נקניקיה ולעשות גם מהמנגל של יום העצמאות… איך לא… מסיבת נושא!

אין כמו האוכל המקסיקני שיתאים ככפפה ליד ביום העצמאות שלנו.
חזה עוף במרינדה מתקתקה יהיה חבוק בטורטיה שקיבלה קצת עשן מהגריל, לכל זה ישתדך גואקמולה חמצמץ
ובל נשכח- מרגריטה ביד.

Mexico- הנה אנחנו באים.

tortia2

להמשיך לקרוא

חיסול חמץ

"הצ׳ילי של נון"
צ׳ילי קון קרנה פשוט להפליא.

אתחיל בלומר שהקרדיט למנה הזו שייך לחצי השני שלי ורק לו.
נועם מאוד אוהב בירה. הוא גם מאוד אוהב לבשל, וזהו תבשיל שמאחד את שתי האהבות הללו.
כשהריח שלו נישא בבית אני יודעת שנפלה על החצי השני שלי רוח רגועה ושלווה, והוא במטבח.
אני נחה, וכולם אחר כך מללקקים את האצבעות.

מדובר במנה פשוטה וקלה להכנה.
אל תיבהלו מכמות הבירה במתכון (בקבוק שלם), המרירות נעלמת ובסוף הבישול נותרת מתיקות קרמלית ונהדרת שמעניקה לתבשיל הזה טעמים רחוקים של מקום אחר.
אפילו ילדים ונשים בהריון יכולים לאכול מהתבשיל, כיוון שהאלכוהול מתנדף כולו בבישול הארוך.

התיבול במתכון מותאם לפיות גדולים וקטנטנים.
אם ילדים לא הולכים לאכול ממנו, בהחלט אפשר ואף רצוי להוסיף עוד חריפות (פתיתי צ׳ילי יבש, או טבסקו מעושן).
מושלם לאכול עם אורז לבן או עם תפוח אדמה אפוי וקצת שמנת חמוצה.

רגע לפני שפסח מגיע, הרי לכם הזדמנות לחסל את השישיות שבמקרר.
מבשלים עם בירה צ׳ילי קון קרנה- הצ׳ילי של נון.

title chili

כמה דברים קטנים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

קציצות של סבתא

סבתא שלי, שרה, היא בשלנית בחסד.
קצת עצוב שהיא כבר לא מבשלת, היא עייפה כבר והידיים כואבות.
אז אני מנסה בכל שיחה איתה לדלות עוד ועוד מתכונים.
זו משימה קשה, כי היא משתמשת בתיאורים כמו: ״עד שמרגיש נכון״, ״תלושי עד שהבצק מקבל״, ״תרביצי טוב טוב ביחד עד שמרגיש בשל״ ועוד כל מיני דימויים שמתאימים לא בהכרח לעולם הבישול.
לפני זמן מה ניסיתי להבין איך היא מכינה את קציצות הבשר שלה.
קציצות עסיסיות, עם המון ירקות ורוטב, בעלות הטעם הכי ״סבתאי״ שיש (במובן הטוב של המילה).
צריך רק לחם אחיד כדי לנגב את הרוטב, או אורז לבן שיספוג אותו לקרבו.

up

״יש לך סיר לחץ?״ היא שואלת. ואני במבוכה עונה שלא.
״נו טוב, אפשר גם בלי״. היא פוצחת בשצף של תיאורים על הירקות, והרוטב, סלרי ״ושלא יהיה עייף״, לחם ספוג במים ״כי פירורי לחם לא עושים את אותה עבודה״.
בסוף השיחה לא נשארתי עם מתכון, אבל עם עקרונות שחשוב ליישם.
עוד באותו יום מיהרתי להכין קציצות לסוף השבוע. לאחר בישול ארוך על הכיריים נוצר סיר קציצות מפואר, עם טעם של בית וריח שעושה געגוע.

קבלו את הגרסא שלי לקציצות של סבתא שרה (זה לא כמו המקור, אבל טעים טעים טעים).
״עבר ליד הזהב, אבל לא נגע״ כמו שהיא תמיד אומרת.
סבתא- לחייך.

להמשיך לקרוא

כמה פשוט- ככה טעים

Rain-on-Window

שישי בבוקר. אני והאיש שלי הולכים יד ביד.

הזמן הזה בשבוע שפתאום אנחנו כאילו חוזרים אחורה בזמן לתקופה שלפני…

לתקופה שבה לא ברור איך קרה שהייתי לחוצה, או שלא היה לי זמן, או שלא הספקתי כלום.

מבט קצר על השעון מחזיר אותי למציאות, לשגרה שלי.
לשגרה- שלמרות שאין זמן לכלום, למרות שהזמן הלבד שלנו נגמר כבר ב- 12:00 (או שהיום בעצם רק מתחיל אז?), למרות כל זאת- אני כל כך אוהבת אותה.

וגשם בחוץ, וכבר קצת קר.

האור נגמר ממש מוקדם ואורות קטנים מתחילים לרצד בחלונות הרחוב.

ילדים עוברים את הכביש במהירות עם מגפי גומי. אנשים מסתתרים מהגשם מתחת לעמודי בניין.

ובבית שלנו- חם ונעים. אני ממשיכה את הניסויים והתיעודים שלי במטבח. אבל דווקא היום, החלטתי לחזור למקורות. לא לנסות משהו חדש, לא משהו אחר. משהו שאם אוכלים ועוצמים עיניים, אז אפשר להיזכר בתקופות נעימות.
כמה פשוט- ככה טעים.

bolognese

ב-ו-ל-ו-נ-ז

זוהי הגרסא הפשוטה שלי.

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

געגועים "לטובשילים" (או- ארוחה חמה, מזינה ומהירה לאחרי ביה"ס)

אוגוסט  נ-ג-מ-ר.

אתמול בחיי (בחיי!) שהרגשתי איזו בריזה נעימה בערב והרגשתי לרגע שהנה כבר מגיע הסתיו.
עם הקיץ שמגיע לסופו המוני ילדים התחילו מסגרת חינוכית חדשה. אפשר טיפטיפה לנוח קצת מהקיץ המשובש הזה ולחזור קצת לשגרה. בשיחה עם חברים לפני כמה ימים הם אמרו לי שהם ממש מתפתים להושיט יד למדפי המזון המהיר ולפריזרים בסופר, ובכך להקל במעט על העומס הנלווה להכנת אוכל לנו ולילדים. תיכף ומיד רשמתי להם את המתכון הזה, והם ניסו, טעמו ופסקו: "לבלוג".
כל מי שהיה ילד בשנות ה-90 (או כל מי שהיה בתנועת נוער כלשהי) זוכר פתיתים מופלאים בשם- "טובשילים".
למעשה מדובר היה בפתיתים עם תבלינים וירקות מיובשים, עם טון של חומרי טעם, משפרי טעם ומשמרים.
אבל בילדות כמו בילדות- כנראה שהסיטואציה הפכה אותם למופלאים והם נשמרו אצלי כך במגירות הנוסטלגיה.
אני לא יודעת לומר אם הם באמת היו כל כך טעימים או שהזיכרון הפך אותם לכאלו.
קרוב לוודאי שהיום הייתי מעקמת פרצוף אם הייתי טועמת אותם.
בכל אופן-  בצעירותי כשרק התחלתי לבשל ניסיתי לשחזר את הזיכרון. והתוצאה היתה קצת יותר אלגנטית ומזינה.
מדובר בארוחה בסיר אחד (דאגתי שלא תעשו יותר מדי כלים) שכוללת בתוכה גם פחמימות וגם חלבון- וכרגיל, מותאמת לפיות קטנטנים ומבוגרים כאחד.
זה במקרה המתכון הראשון שהמצאתי בחיי, ושמורה לו פינה חמה בליבי.
המתכון מניב כמות יפה, אם אתם רוצים פחות, פשוט הפחיתו בחצי את הכמות.

zoom

 

כמה טיפים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

מוקפץ קבוקים

ימים כועסים. חמים. פוחדים.
אני רוצה להמשיך כרגיל, בשגרה, בבישולים, אבל הלב כבד. מפחד, מדאגה.
ובחוץ- חופש גדול. לכאורה ימים של שמש, ים, קלילות וכיף, אבל במציאות הים מעולם לא היה כה חופשי מאדם ביולי.
ימים של קיץ ושמחה מתערבבים בימים של כעס, שנאה, גזענות ורוע. כמה שאני רוצה לראות את הסוף. ואיזה סוף?
התלבטתי אם להמשיך לכתוב כרגיל, בימים כאלה.
התלבטתי והגעתי למסקנה שדווקא בימים האלה, בהם מעורבלים ימי קיץ עם חרדה ודאגה חשוב לי לכתוב.
בהתאם למצב הרוח הגועש שלי- החלטתי להכין מנה גועשת, מוקפצת, לוהטת.

לפני כמה ימים עלעלתי בגיליון יולי של "על השולחן" שעוסק במתכוני מסעדות. כמה שמחתי לראות שאת רוב דפי העיתון ממלאים מתכונים מהעולם האסייתי- ויאטנאם, הודו, תאילנד, יפן, סין, קוריאה!
אני חובבת נלהבת של אוכל אסייתי, מכל המינים ומכל הסוגים. ובימים אלו אנחנו חווים מהפכה אסייתית של ממש, המוני מסעדות נפתחו כפטריות אחרי הגשם אחרי שנים של יובש ובצורת.
כל פעם שמישהו שואל אותי למתכון פשוט וקל מהעולם האסייתי, אני נזהרת לא לשים ברשימת המרכיבים דברים אקזוטיים ומפחידים כמו "רוטב דגים", "רוטב צדפות" או "ציר דאשי", מחשש שאותו מישהו יתייאש ולא יכין את המתכון.
למרות שכיום את כל המרכיבים הללו אפשר למצוא בקלות בכל סופר, אני מבינה שהם לא עמוד התווך של מזווה ממוצע…
הרי לכם מתכון פשוט פשוט וטעים טעים! בלי רטבים שצריך לקנות מראש.
מוקפץ עם ירקות ירוקים, עוף והפתעה של… קבוקים!
המנה הזו יכולה להיות גם טבעונית (הוראות למטה).
המתכון סופר פשוט ובסופו תוכלו להתנחם לכם על קערה נפלאה של זה:

kabookim

 

אני אוהבת לאכול את המנה הזו ללא כל תוספת, אבל אם תשדכו למנה קערת אורז לבן, תקבלו ארוחה מלאה ומשביעה.

כמה עקרונות שחשוב להקפיד עליהם:

להמשיך לקרוא

מונדיאל מ- א' ועד ת'

יומיים לפני שהחל המונדיאל שלף החצי השני שלי פיסת נייר עתיקה עם הכותרת "מונדיאל 2010".
היה מדובר בחוזה, והוא הזכיר לי שחתמתי עליו לפני 4 שנים והסכמתי לתנאים הבאים: במשך חודש שלם הטלוויזיה שייכת לו ורק לו, אינני רשאית לדבר איתו במהלך המשחקים, אסור לאף אחת מחברותיי להתחתן או ללדת בזמן הזה, אסור לי להסתיר את הטלוויזיה במהלך המשחק בשום שלב ועוד ועוד סעיפים שונים ומשונים. הוא הסביר לי שזהו זמן קדוש ושייך רק לכדורגל..

עברו 4 שנים, והחוזה נשמר ונתלה על המקרר כאקט של כבוד.
הדפים כבר התאבקו והצהיבו, אבל לחוזה (מה לעשות)- יש תוקף.
״אז נזמין חברים למשחק?״ הוא שואל. ואני בראשי כבר חוגגת עם רעיונות מה אכין.

על אף שלא היה מדובר במשחק של נבחרת ארה״ב, עדיין ראיתי לנכון להכין ארוחה על טהרת הפאסט פוד.
בשבילי פאסט פוד הוא אוכל שאפשר לתפוס בידיים בזמן שבוהים בטלוויזיה, בלי להחמיץ שום מהלך מרשים.
ניחשתם נכון- המבורגרים רבותיי!

אל תיהבלו מאורך הפוסט. אני מפרטת כאן שלב אחר שלב איך להכין את כל התוספות לצד ההמבורגרים (לחמניות, צ'יפס אפוי ובצל מקורמל).
אם חפצה נפשכם בארוחה מהירה וקלה אף יותר, אפשר בהחלט לקנות לחמניות ולהכין רק את ההמבורגרים בצ'יק צ'ק.

main picture

הכנת המבורגר לבד נתפסת כ״בוג׳ראס״ לא קטן, אבל אני כאן כדי לנפץ את המיתוס הזה.
ההכנה כה קלה, עד שיהיה לכם מביך לתת את המתכון למי שישאל (ותאמינו לי- יהיה מי שישאל). בנוסף, הם עשויים מבשר בקר רזה. כל מי שאומר לכם שהמבורגר צריך בשר שמן טועה- המבורגר מבשר בקר טוב לא צריך להיות שמן כדי להיות טעים!
מן הסתם הרבה יותר קל להכין המבורגר שמן- לא צריך לדייק בצלייה, כי גם אם שרפנו אותו יותר מדי, עדיין יש הרבה שומן שמבטיח עסיסיות (אגב- בהמבורגר סטנדרטי יש כ-30 אחוז שומן ו-600-700 קלוריות רק מהשומן הזה! וזה עוד בלי הלחמנייה והצ'יפס..). כשבוחרים בבשר רזה פשוט צריך להקפיד קצת יותר לא לשרוף את הבשר.

והנה אני מכריזה בזאת על המבורגר עם אחוזי שומן נמוכים!
חשוב לקרוא בעיון את ההנחיות, מפני שהדרך להמבורגר נהדר אינה ארוכה או מסובכת, אבל חייבת להיות מדויקת.

שידכתי להמבורגר גם ״צ׳יפס״ אפוי בתנור ולחמניות ״הום מייד״ שספגו את הרוטב כמו שצריך. בנוסף, יש כאן הוראות להכנת בצל מקורמל, שישדרג כל ארוחה (ולא רק המבורגר).
כפי שכתבתי כבר, אל תיבהלו מהלחמניות- ממש לא חייבים להכין לבד, גם לחמניות קנויות יהיו שידוך מעולה להמבורגר, ואז בכלל הכנת הארוחה המרשימה הזו תיקח לכם בדיוק 10 דקות. למי שרוצה להשקיע עד הסוף- הוראות הכנה כאן.
אומנם הארוחה נראית כמו ג׳אנק, אבל למעשה היא בריאה ומאוזנת.

שנתחיל?

להמשיך לקרוא