ארכיון הקטגוריה: חלבי

שוטי, שוטי סירתי

שישי אחר הצהריים.
הבית של סבא וסבתא שלי.

table

כל המשפחה ישובה סביב שולחן ענק לבן וחגיגי, לכל אחד המקום הקבוע שלו, סבא שלי ז״ל בראש השולחן וסבתא שרה מתרוצצת. בנות הדודות שלי, אחיותי ואני מחכות בציפיה למטעמים שסבתא שלי תוציא לשולחן.

״כמה סירות אתה רוצה? ואת?״

מתחיל משחק במשפחה- מי אכל יותר ״סירות״, ומי הספיק לגנוב עוד אחת לפני שהוגשה לשולחן (אותו משחק שמשחקים גם בפסח עם קציצות הפרסה הנהדרות).  סבתא שלי תמיד נזפה במי שגנב אחת לפני שהתיישב, אבל עמוק בלב שמחה על כך שכולנו נהנים כל-כך מהאוכל שהכינה.

title

״הפעם בלי סלטים, שרה!״ היו אומרות לה אימי ודודתי.
סבתא שלי היתה עורכת שולחן עם המוני מיני סלטים- סלט קישואים, סלט קליפות(!) קישואים, סלט כרובית,
סלט חצילים, סלט ביצים, סלט אבוקדו ועוד ועוד ועוד… (לכל אחד מאלה מגיע פוסט משלו. פרוייקט עתידי בקרוב).
כולנו אכלנו, ״ורק טעמנו״ מכל סלט, ואז כשהוגש האוכל למנה העיקרית, כולם כבר היו כל-כך מלאים, כך שלא יכלו להכניס עוד ביס.

התמונה הזו חקוקה בראשי, למרות שהתרחשה לפני כבר יותר מעשרים שנה.
סבתא שלי כבר לא מבשלת. זה עצוב.
אבל אני כל הזמן אוספת עוד ועוד מתכונים מפיה. אוספת- ומנסה.
הם לא כתובים, אלא יוצאים מהפה שלה כמו שירה. כמו מישהו שלא למד בעל-פה, אלא התנסה וטעם מלוא החוויה.

serving

את ״הסירות״ של סבתא שלי אכלנו בכל ארוחת שישי כמעט, לא רק בשבועות.
אבל בשבועות- היא הכינה תמיד כמות כפולה וגם אם מישהו ״גנב״ כמה לפני שהספיק להתיישב ליד השולחן, תמיד היה מספיק לכולם.

לרגל שבועות, אבל לא רק – סירות חצילים ממולאות גבינה.
תענוג לחיך שפורט לי על מיתר הגעגוע.

eggplants

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים

להמשיך לקרוא

חזל״ש

אז.. מה היה לנו בשבועיים האחרונים?
שוב נפלה עלי ההבנה שחופש גדול כבר לא יהיה לי בחיים, אבל בתמורה קיבלתי כמה ימים יוצאי דופן של אהבה ללא גבולות עם הקטנה שלי שנתנה קפיצה של שד טזמני בזמן האחרון, וזמן איכות של ממש עם החצי השני שלי.

feet

רגע לפני שהתנפלו עלי עם דלי וכף…

עליתי על העניין הזה של ״החופש״ מתישהו בחופשת לידה (מי קרא לזה ״חופשת״ לידה, תזכירו לי?)
נזכרתי שוב מה זה חופש עם ילדים, אבל כמה שנהניתי. כמה שנהניתי.
אומנם חופשה של בטן גב לא תהיה לי כבר, אבל זכיתי שוב לשחק בחול כמו שרק ילד יכול, זכיתי לחיבוקים ונישוקים מיצור קטן ואוהב, קיבלתי שריטות ומכות כמו ילד וישנתי כמו שרק מישהו שעבר יום עם חוויות כאלה יכול לישון.

בשבת בערב אפילו התחלתי להרגיש שריר קטן של געגוע, מן שביב קטן של ״מה אני אעשה מחר כל היום בלי המשפחה?״

אל דאגה, היום מילא את עצמו מיד.
בכתיבה, במשימות, במיליון דברים שנדחקו הצידה במהלך ״החופש״.

title zucchini

חשבתי לעצמי- הדבר המתאים ביותר לכתוב היום הוא מתכון פשוט. כזה שמתאים לחזרה לשגרה.
היום- חזרה למקורות הפשוטים והטובים. פשטידת קישואים הכי קלה שיש, כזו שמכינים גם אם יש רק שאריות במקרר.
ילדים ומבוגרים ישתגעו עליה, היא טעימה ממש ולא דורשת שום מצרכים מיוחדים.
שיהיה לכולנו שבוע רגוע, נעים וטעים.

להמשיך לקרוא

אנה מהלכת קסמים

הפוסט היום הוא לא פוסט שגרתי.
האמת? זה פוסט בו אני בעיקר רוצה להשוויץ באנה המקסימה ובצילומים שלה (על הדרך, קיבלתם גם מתכון).

אנה התארחה במטבח שלי לפני כמה שבועות והילכה קסמים.
הדרך שבה החזיקה את המצלמה- כאילו היא עוד איבר שלה, ריחפה לה בין שוט לשוט, דיברה איתי תוך כדי הצילומים, על- מנת להפיג ולו במעט את המבוכה בה הייתי שרויה (צילומים בהם אני מופיעה הם לא הצד החזק שלי).

1-1

צילום- Anna Uslinsky, www.ThePhotoBook.net

לא הכנו שום דבר יוצא דופן- ההוראות היו פשוטות: ״תחשבי על משהו שיפה לצלם״.
בראשי ישר אצו רצו רעיונות על עוגות, ועוגיות, ומיני מאפים (נו.. ״מיכל אופה עוגה״, מודה באשמה), אבל אז נחה מחשבתי על רעיון פשוט- less is more- פסטה. הום מייד.

2

צילום- Anna Uslinsky, www.ThePhotoBook.net

למי שיש מכונת פסטה בבית- זה הזמן להוציא אותה.

למי שלא- יש גם הוראות בלי.

להמשיך לקרוא

אוויר הרים

המשפחה שלי מפוזרת בקצוות תבל.

פעם בשנה, אנחנו עושים הפסקה מהכל ונאספים כולנו במקום שבו הכל התחיל (ובכן, לפחות עבורי).
השבט כבר גדול ורחב, וכל שנה שעוברת מדגישה היטב עד כמה טוב לנו להיפגש, ולהתעדכן, ולדבר ולאהוב.
נושמים יחד אוויר הרים צלול וטוב, ומבינים שהקלישאה נכונה- המשפחה והבריאות הם הכל.

hinterglem2

אמי היא אוסטרית ״אסלי״ (כלומר, נולדה, גדלה וחונכה בוינה) ועלתה לארץ בגיל 20 וקצת.
המטבח הוינאי חי ונושם אצלה בנשמה, וחלק מהנשמה הזו הגיעה גם אלי. רבים מהמתכונים אותם אני מנסה לשכתב הם שלה ושל סבתי ז״ל.

ֿאומי (omi) ואופה (opa) סבי וסבתי ז״ל חיו באוסטריה. הם הגיעו לשם אחרי המלחמה וכל אותן שנים אמרו- ״שנה הבאה נגיע לארץ״. עוד שנה חלפה, ועוד שנה חלפה, והם- הזדקנו שם, עד שכבר לא היה כל-כך כוח להגיע לארץ.

את אותה חופשה משפחתית נהגו סבי וסבתי לארגן מדי שנה, ויש לי זכרונות ילדות נהדרים מכל אותם חורפים אירופאים. כיום, הדור השני שומר על המסורת.

open

השחזור הביתי שלי למאכל האוסטרי המסורתי- מתכון למטה…

להמשיך לקרוא

קיש מלכותי (עם כלי אחד לשטוף)

בחיי שאין לי מושג איך הגיע יום חמישי.
פתאום סוף שבוע.

flowers

הימים שלי עמוסים. בטוב.

היום מתחיל, והופ… כבר 16:00. אבל רק לפני רגע שתיתי את הקפה של הבוקר, לא?…

לפני רגע היתה לי תינוקת, פתאום עכשיו יש לי ילדה- שמדברת ומפטפטת, ועם כל מילה שלה שיוצאת מהפה הלב שלי גדל עוד קצת.. וגם קצת מתפורר.

scallions cut

יום רודף יום, ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מבקשת בקשה קטנה בלילה לפני השינה- הלוואי, הלוואי והיו עוד כמה שעות ביממה.. אוף, כמה דברים שאני רוצה לעשות, ולא מספיקה.

נו טוב, אז צעד צעד. דבר דבר.
גם זה יחכה למחר.

ואז אני קולטת שכבר חמישי, ולא כתבתי עוד השבוע. חייבת להספיק לכתוב משהו לסוף השבוע!

אני חבה את הפוסט הזה לאחותי הקטנה (שהיא בכלל כבר לא קטנה, אבל תמיד תהיה בליבי כך…) שאמרה לי-
״מיכ, אין מספיק מאפים בבלוג!״
וכשאחותי מעירה, בדרך כלל זה נכון, ואני תמיד לוקחת את הערותיה בכובד ראש…
ואכן, לא כשמו הוא- ״מיכל אופה עוגה״, עברתי על ארכיון המתכונים ונוכחתי לדעת שהיא צודקת.
מי מכם קוראיי הותיקים, מכירים אותי כבר ויודעים שמאפים הם אהבתי הראשונה (נו, אחרי עלמה ונועם), אבל לא לשם כך התכנסנו לבלוג…
מה שבאמת הייתי רוצה- שהבלוג הזה יגרום  לכווווולם לבשל יותר, קצת יותר, ויהפכו את החוויה למשפחתית ונהדרת.
ולמי שממש לא רוצה להתעסק, או להתלכלך, או לעשות הרבה כלים- הגעתם למקום הנכון.

quiche title

אז אוחתה אהובה שלי, היום בבלוג- קיש מלכותי, במיוחד בשבילך.
הקיש הזה הוא מיוחד, כי צריך עבורו רק כלי אחד להכנה (גם הבצק, גם המלית- בסיר אחד!)
הוא מושלם לסופ״ש (לאירוח, או סתם לארוחה קלילה וכיפית), עם בצק שלא צריך להתעסק איתו בכלל (שום קירור, שום רידוד- נשבעת, המתכון ממש מביך מרוב קלות), ויש לכם כלי אחד לשטוף בסוף התהליך! (נו טוב, 2- כולל כף לערבוב).

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

אוכל טיול

כמה שאני אוהבת את המדבר.

נכון שאני מגיעה לשם אולי פעם בשנה, אבל כל פעם מחדש זה מרגיש לי כל- כך נכון.
כשאני שם אני לא מבינה איך אני לא לוקחת פסק זמן כל שבת שניה.
המקום לאט לאט הולך ומשתנה ככל שהשמש ממשיכה את מסלול היום שלה. המדבר מאיים בקדמוניותו ובהריו ונחליו, ועם זאת מרגיע בשלוותו ונותן תחושה של אין- זמן תמידי.
יצאנו לטיול בסוף השבוע שעבר. לקחנו חופש, התארגנו, ארזנו (כמעט) את כל הבית (למרות שניסינו להיות הכי ״לייט״), והגענו אחרי נסיעה של שעתיים וחצי (עם הפסקות פה ושם כי הקטנה שלי לא מי יודע מה אוהבת אוטו).
במקום שבו היינו גם לא היתה קליטה סלולרית, מה שהלחיץ אותי לרגע אחד, ואז בשניה אחת התענגתי על כל רגע.

מממממממ…. מרענן. ושקט. שקט. שקט.

ben gurion

אפילו יצאנו למסלולון קטן באיזור, התלכלכנו קצת, נשמנו רוח מדברית, אבל לפני שארזנו את עצמנו הביתה התיישבנו לפיקניק מפואר, בשיטת  כל-אחד-מביא-את-מה-שיש-לו-בבית. לא היתה פעם אחת שזה לא הצליח.
אז אומנם לא ארזתי לפיקניק את מה שאני מפרסמת פה היום, אבל ברור שאחרי שחזרתי הביתה אמרתי לעצמי- ״יכולתי להכין את זה, וזה היה יכול להיות מושלם לטיול״.
אז לחיי הטיול הבא (ושלא אחכה יותר מדי זמן הפעם).

pile

לביבות תירס- לא מטוגנות בשמן עמוק, האוכל המושלם לפיקניק, או לטיול או סתם לארוחה קלילה בבית.
אהוב על קטנטנים וגדולים.

כמה טיפים קטנים:

להמשיך לקרוא

פחמימה חמה ומתוקה

אני מתה על חנוכה.

open

ולא בזכות המאכלים דווקא, אלא בזכות האווירה החורפית, הרומנטית, הקצת נוגה.
זה החג היחידי היהודי שלא עמוס בארוחת חג, ועוד ארוחת חג, ועוד ארוחת חג- במקום, פשוט מתאספים יחד, באווירה נינוחה, מדליקים נרות וזוללים סופגניות ולביבות.
ואולי החג עצמו לא עמוס בארוחות, אבל בכל שנה מביא עמו תסריטי אימה לשומרים על המשקל.
הפחד מבוסס לגמרי- כל ״הדלקת נרות״ צנועה תפנק אותנו בעוד כ- 1000 קלוריות (סליחה, התפלק לי הדיאטנית שבי).
בשנים האחרונות קראתי על עצמי תיגר- למצוא את הנוסחה המושלמת למתכון לסופגנייה אפויה.
כבודה של הסופגנייה המטוגנת במקומו מונח. אין לה תחליף, ולא יהיה. יש לומר את האמת- קשה מאוד להשתוות לטעם של בצק שמרים מטוגן. אבל בשביל שלא נרגיש כל-כך רע עם עצמנו, הנה אלטרנטיבה קצת יותר שפויה, עם תוצאה מפנקת במיוחד.

הדרך למתכון לא היתה פשוטה. ניסיתי אינספור פעמים, הבצק היה טעים, אבל האפייה הפכה את הסופגנייה לסתם לחמנייה, או אם אפרגן ממש- לחמניית בריוש איכותית. אבל מה? לא סופגניה.
בסופו של דבר הגעתי לנחלה- לסופגנייה רכה רכה, גם מבחוץ וגם מבפנים.
הקוד פוצח עם פטנט במתכון (לא במרכיבים, דווקא בדרך ההכנה), ואם מקפידים על שלבי ההכנה אפשר להגיע לתוצאה טעימה ומפתיעה שתהווה תחליף הולם לדבר האמיתי.

סקרנים? בואו למטבח.

להמשיך לקרוא

שוקולד + קרמל = אושר

עוגות שוקולד אישיות עם מלית טופי-קרמל

"משהו שוקולדי" אמרה לי אחותי, כשביקשה שאשים עוד קינוחים בבלוג. משהו שוקולדי? YOU GOT IT!
חשבתי לעצמי מהו הקינוח שעליו אני הכי אוהבת להתפנק. ובכן, קצת נדוש… אבל אני כל- כך אוהבת את עוגות השוקולד האישיות הללו שכאשר נועצים בהן כפית, כל מלית השוקולד מתפרצת החוצה. כן, אלה שחרשו עליהן בכל בית קפה וכבר קיבלו אלפי וריאציות של שמות (פונדנט, סופלה, עוגת לבה וכיוצב').

אבל לא סתם עוגת לבה. עוגת לבה עם מלית קרמל-טופי נוזלית ומפנקת.
מישהו אמר שחיתות?…

baked

אז כבר יש לי בפה טעם של שוקולד מומס, אבל יש בעיה.
כל מתכון לעוגת ״פונדנט״, אפילו של השפים האהובים עלי, מתחיל באזהרות לגבי החשיבות של זמן האפייה ובאיומים על מה יקרה לעוגה אם חלילה לא נקפיד.
ואנחנו הרי כבר הסכמנו, שבבלוג הזה מבשלים בשביל הכיף ולא עושים בייביסיטר על התנור.
המטרה היתה לאפות עוגה פשוטה שמכינים בקערה אחת עם מטרפה, וגם אם אפינו אותה קצת יותר מדי היא עדיין תהיה נוזלית במרכזה (הפתרון הגיע בזכות טריק מדליק).

אוחתה- המתכון הבא מוקדש לך :)

IMG_5866

 

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

טארט הפכפך, כמו הסתיו

הסתיו כבר פה, במלוא הפכפכותו והדרתו- רגע אחד שמש, רגע אחר גשם שוטף ורוח.
זוהי תקופת ביניים שכזו, מבלבלת ומשמחת בעת ובעונה אחת.
אומנם הסתיו בארץ הוא לא של עלים מתפצפצים ושלכת אדומה, אבל מחשבותיי בראש ישר מתרוצצות לשם, והטעמים שרציתי שיגיעו אליכם היום בבלוג הם בדיוק אלו של שלכת- דלעת, קרמל, מלוח, מתוק.
היום בבלוג- טארט טאטין (tarte tatin) של בצל מקורמל ודלעת.
טארט טאטן הוא למעשה פאי שאופים הפוך- את הבצק שמים ככיסוי למלית במקום בתחתית. בתום האפייה, הופכים את התבנית על פיה לצלחת הגשה ומתקבל טארט יפהפה ועסיסי עם תחתית פריכה ונהדרת.
מלוח ומתוק יחדיו, ממש כמו הסתיו, וטעים טעים טעים…. לא תוכלו להפסיק לאכול ממנו.
והחלק הטוב- המתכון פשוט מאין כמותו. אני השתמשתי בבצק עלים קנוי בשביל בסיס הטארט, מה שהפך את ההכנה לפשוטה מאוד. אם אתם מארחים ורוצים לעשות קצת רושם בלי הרבה מאמץ- זה ה-מתכון, המחמאות יזרמו.

* למי שרוצה להוסיף קצת בריאות למתכון ולהוסיף קצת זמן הכנה- יש גם הסבר לבצק מקמח כוסמין *

IMG_5562

כמה טיפים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

בראוניז (קצת אחרת)

העולם מתחלק לשני חלקים-
אלו שאוהבים את השוקולד שלהם חלק ללא תוספות, ואלו שאוהבים שוקולד-תפוז, שוקולד-מנטה (אלוהים שישמור!), או… שוקולד עם צימוקים, אגוזים ושלל פירות יבשים אחרים.

זכרונות ילדות מתוקים מתרוצצים בראשי, של ריבים עם אחותי הגדולה (חובבת הז׳אנר הראשון).
יכולתי להתנצח איתה שעות על כך ששוקולד עם צימוקים פי מאה יותר שווה משוקולד פרה רגיל :)
היום- אני אוהבת גם וגם.
אבל עדיין, פינה חמה בלב שמורה אצלי לחטיפי שוקולד עם פירות יבשים ובכל פעם שאני אוכלת אחד כזה החצי שלי מעווה את פרצופו בסלידה.

mmmmm

הפוסט היום מוקדש לחובבי השוקולד עם התוספות- בראוניז עם חמוציות! יאמי יאם!
מכיוון שחגגתי השבוע יום- הולדת, אני מרשה לעצמי לפרסם בראוניז אהובים עלי במיוחד, קצת אחרים.
ואם אתם בכל זאת שייכים לאסכולה השמרנית יותר, פשוט אל תוסיפו את החמוציות ותקבלו בראוניז מפנקים, עם מרקם טופי מפנק וכיפי. הם מתאימים כקינוח, כפינוק ליד הקפה או סתם אם יש לכם חשק למתוק.
והחלק הטוב- הם נשמרים בפריזר לחודש-חודשיים בכיף (או בקרב בני ביתי- פחות מכמה ימים).

כמה טיפים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא