ארכיון חודשי: דצמבר 2014

אל תקראו לי פונצ׳

אי אפשר לסיים את השנה הזו בלי פוסט קטנטן עם ברכת שנה טובה לכוווולם והרמת כוסית.
אם אתם מוזמנים היום לחברים, למסיבה, לארוחה או אפילו אם פשוט תתכרבלו בפוך בבית (אני מעידה שמועדון ה״פוך״ הוא המועדון הכי שווה בעיר)- כל אלו סיבות מספיק טובות להכין את הקוקטייל השווה הזה שיעלה חיוך על פניו של כל אחד- קוקטייל קליל וטעים, קל להכנה ומושלם ללילה קרררר.

ready

זהו ה-משקה לערב חורף מפנק (בין אם אתם בבית או בחוץ)-
הוא מכיל יין, ברנדי, קינמון, וניל, סיידר תפוחים, הדרים והכי חשוב- תפוחים.
אפשר גם לשתות אותו קר וצונן עם מלא קרח. רק אל תקראו לו פונצ׳, הוא יעלב…

lady zoom

להמשיך לקרוא

קציצות של סבתא

סבתא שלי, שרה, היא בשלנית בחסד.
קצת עצוב שהיא כבר לא מבשלת, היא עייפה כבר והידיים כואבות.
אז אני מנסה בכל שיחה איתה לדלות עוד ועוד מתכונים.
זו משימה קשה, כי היא משתמשת בתיאורים כמו: ״עד שמרגיש נכון״, ״תלושי עד שהבצק מקבל״, ״תרביצי טוב טוב ביחד עד שמרגיש בשל״ ועוד כל מיני דימויים שמתאימים לא בהכרח לעולם הבישול.
לפני זמן מה ניסיתי להבין איך היא מכינה את קציצות הבשר שלה.
קציצות עסיסיות, עם המון ירקות ורוטב, בעלות הטעם הכי ״סבתאי״ שיש (במובן הטוב של המילה).
צריך רק לחם אחיד כדי לנגב את הרוטב, או אורז לבן שיספוג אותו לקרבו.

up

״יש לך סיר לחץ?״ היא שואלת. ואני במבוכה עונה שלא.
״נו טוב, אפשר גם בלי״. היא פוצחת בשצף של תיאורים על הירקות, והרוטב, סלרי ״ושלא יהיה עייף״, לחם ספוג במים ״כי פירורי לחם לא עושים את אותה עבודה״.
בסוף השיחה לא נשארתי עם מתכון, אבל עם עקרונות שחשוב ליישם.
עוד באותו יום מיהרתי להכין קציצות לסוף השבוע. לאחר בישול ארוך על הכיריים נוצר סיר קציצות מפואר, עם טעם של בית וריח שעושה געגוע.

קבלו את הגרסא שלי לקציצות של סבתא שרה (זה לא כמו המקור, אבל טעים טעים טעים).
״עבר ליד הזהב, אבל לא נגע״ כמו שהיא תמיד אומרת.
סבתא- לחייך.

להמשיך לקרוא

אוכל טיול

כמה שאני אוהבת את המדבר.

נכון שאני מגיעה לשם אולי פעם בשנה, אבל כל פעם מחדש זה מרגיש לי כל- כך נכון.
כשאני שם אני לא מבינה איך אני לא לוקחת פסק זמן כל שבת שניה.
המקום לאט לאט הולך ומשתנה ככל שהשמש ממשיכה את מסלול היום שלה. המדבר מאיים בקדמוניותו ובהריו ונחליו, ועם זאת מרגיע בשלוותו ונותן תחושה של אין- זמן תמידי.
יצאנו לטיול בסוף השבוע שעבר. לקחנו חופש, התארגנו, ארזנו (כמעט) את כל הבית (למרות שניסינו להיות הכי ״לייט״), והגענו אחרי נסיעה של שעתיים וחצי (עם הפסקות פה ושם כי הקטנה שלי לא מי יודע מה אוהבת אוטו).
במקום שבו היינו גם לא היתה קליטה סלולרית, מה שהלחיץ אותי לרגע אחד, ואז בשניה אחת התענגתי על כל רגע.

מממממממ…. מרענן. ושקט. שקט. שקט.

ben gurion

אפילו יצאנו למסלולון קטן באיזור, התלכלכנו קצת, נשמנו רוח מדברית, אבל לפני שארזנו את עצמנו הביתה התיישבנו לפיקניק מפואר, בשיטת  כל-אחד-מביא-את-מה-שיש-לו-בבית. לא היתה פעם אחת שזה לא הצליח.
אז אומנם לא ארזתי לפיקניק את מה שאני מפרסמת פה היום, אבל ברור שאחרי שחזרתי הביתה אמרתי לעצמי- ״יכולתי להכין את זה, וזה היה יכול להיות מושלם לטיול״.
אז לחיי הטיול הבא (ושלא אחכה יותר מדי זמן הפעם).

pile

לביבות תירס- לא מטוגנות בשמן עמוק, האוכל המושלם לפיקניק, או לטיול או סתם לארוחה קלילה בבית.
אהוב על קטנטנים וגדולים.

כמה טיפים קטנים:

להמשיך לקרוא

פחמימה חמה ומתוקה

אני מתה על חנוכה.

open

ולא בזכות המאכלים דווקא, אלא בזכות האווירה החורפית, הרומנטית, הקצת נוגה.
זה החג היחידי היהודי שלא עמוס בארוחת חג, ועוד ארוחת חג, ועוד ארוחת חג- במקום, פשוט מתאספים יחד, באווירה נינוחה, מדליקים נרות וזוללים סופגניות ולביבות.
ואולי החג עצמו לא עמוס בארוחות, אבל בכל שנה מביא עמו תסריטי אימה לשומרים על המשקל.
הפחד מבוסס לגמרי- כל ״הדלקת נרות״ צנועה תפנק אותנו בעוד כ- 1000 קלוריות (סליחה, התפלק לי הדיאטנית שבי).
בשנים האחרונות קראתי על עצמי תיגר- למצוא את הנוסחה המושלמת למתכון לסופגנייה אפויה.
כבודה של הסופגנייה המטוגנת במקומו מונח. אין לה תחליף, ולא יהיה. יש לומר את האמת- קשה מאוד להשתוות לטעם של בצק שמרים מטוגן. אבל בשביל שלא נרגיש כל-כך רע עם עצמנו, הנה אלטרנטיבה קצת יותר שפויה, עם תוצאה מפנקת במיוחד.

הדרך למתכון לא היתה פשוטה. ניסיתי אינספור פעמים, הבצק היה טעים, אבל האפייה הפכה את הסופגנייה לסתם לחמנייה, או אם אפרגן ממש- לחמניית בריוש איכותית. אבל מה? לא סופגניה.
בסופו של דבר הגעתי לנחלה- לסופגנייה רכה רכה, גם מבחוץ וגם מבפנים.
הקוד פוצח עם פטנט במתכון (לא במרכיבים, דווקא בדרך ההכנה), ואם מקפידים על שלבי ההכנה אפשר להגיע לתוצאה טעימה ומפתיעה שתהווה תחליף הולם לדבר האמיתי.

סקרנים? בואו למטבח.

להמשיך לקרוא

תחילת עונת התפוזים

כשהייתי קטנה, אביבה שמרה עלי ועל אחיותיי עד שאימי חזרה מהעבודה.
לאביבה היתה יד נפלאה במטבח, ואנו זכינו למיטב האוכל העיראקי, על אף שאין לנו ולו סבא או סבתא אחת מעיראק :)
היא היתה מכינה פלפלים ממולאים נהדרים, קציצות ולביבות תרד נפלאות. המאכלים שלה איתי בראשי גם היום, ואני יכולה לומר בפה מלא (תרתי משמע) שהיא אחת הסיבות לכך שאני כל-כך אוהבת את המטבח.
אחד הדברים שזכורים לי היטב הוא עוגת התפוזים המופלאה שהיתה מכינה. גבוהה גבוהה, ופשוט מושלמת.
עוגה שהיתה יכולה לשרוד ימים רבים אם רק היו נותנים לה צ׳אנס, אבל היא התחסלה עוד באותו יום. תמיד.

ובימים כאלה, כשהטמפרטורות יורדות מתחת ל 20 מעלות- עולה בראשי תמונה של עוגת התפוזים של אביבה. 
תחילת עונת התפוזים עכשיו והם נהדרים ומלאים במיץ.
זוהי הזדמנות נהדרת להכין מתכון פשוט לעוגת תפוזים של בית- רכה כמו ענן ויפה יפה יפה. עם פטנט בבלילה (שאף אחד לא ירגיש וינחש) שנותן נימוחות נפלאה. המתכון אומנם שלי ולא של אביבה, אבל הטעם נאמן למקור :)
הכנה של כמה דקות, באחריות, ויש לכם משהו לצד הקפה של הבוקר (או הצהריים. או אחר הצהריים).

אתם באים למטבח?

with coffee

להמשיך לקרוא