ימים אחרונים בבית שלנו.
אנחנו יושבים במרפסת, שותקים, נושמים אוויר של קיץ.
צרצרים בחוץ, הקטנה כבר ישנה, ״רעש״ של לילה.
הלחות מורגשת, אבל אנחנו במרפסת. לא נכנעים למזגן.
״שנשתה משהו לחיים?״ אני שואלת את החצי.
בשבועות האחרונים פצחתי במבצע ״חיסול מזווה״ לקראת המעבר, ניסיתי לנצל כל שארית שיש במקרר.
אתמול הייתי במצב רוח נוסטלגי והתחשק לי להרים כוסית חגיגית לכבוד הדבר הגדול הבא.
כך נולד לו הקוקטייל הבא- דרינק צונן של אוזו-אבטיח-נענע (כמובן שאפשר גם ערק במקום).
מי שלא אוהב אניס, יכול גם לשים רום או וודקה במקום.
ביי ביי בית.
לחיים, אהובי. בהצלחה.
