ארכיון חודשי: מרץ 2016

משלוח מנות לגדולים

כמו שעון.
האביב הגיע, בדיוק כששעון הקיץ נכנס כאן לתוקף.
הימים ארוכים יותר, וזה פינוק אמיתי.
פתאום אפשר להוציא את הידיים מהכיסים (בלי שהן ינשרו), הכתפיים רגועות ופחות מתוחות והאוויר משתנה.
אפילו שמתי לב שחלק מהעצים מתעוררים מתרדמת החורף שלהם ומתחילים להוציא עלעלים ירוקים.
מתחילים לשמוע ציפורים ברחוב, רק עכשיו כשאני שומעת ציוצים אני מבינה שהן נעלמו מכאן במהלך החורף.
עונות השנה כאן מתחלפות כמו חיילים, ומתייצבות בדיוק בזמן.

Birds

אחד הדברים הכי בולטים בלחיות בארץ זרה, הוא היעדר כל ״פסטיביות״ לקראת החגים שלנו.
האמריקאיים אלופים בפסטיבלים לקראת חגיהם שלהם-
באוקטובר, החנויות מתמלאות קישוטי זומבים לקראת Halloween.
בנובמבר,  הצבע הכתום שולט ברחובות בשל חג ההודיה.
בדצמבר, קישוטי קריסמס נמצאים בכל פינה, והופ… עוד לא נשמנו וכבר העיר מתמלאת לבבות לקראת
Valentine's day שחל בפברואר.

חיים כאן את ההפוגות מהשגרה.
החיים הם לא העבודה, אלא גם המון ״מחוץ לעבודה״- החופשים, סופי השבוע והזמן המשפחתי.
זה ממש כיף מצד אחד, מצד שני- השבוע ממש חסרה לי כאן תחושת חגיגיות לקראת פורים.

title2

כבר כמה שבועות שהמוח שלי קודח על איזה פוסט אני אכתוב לקראת פורים.
זה התחיל מכך שהיה לי ברוווור שהפוסט יכלול פרג. ברור! פורים=פרג, לא?..
אז לא, לא ממש. קשה מאד, מאד(!) להשיג כאן פרג טרי. בסופר מתייחסים לפרג בתור תבלין והוא נמכר בצנצנת זכוכית פיצית, שלא נדבר על כך שלא מדובר בפרג טרי.

מכיוון שלא מצאתי פרג בסופר הקרוב לבית, החלטתי להפשיל שרוולים וליצור פסטיבל אחר משלי.
פסטיבל פורים כבר החל אצלנו בבית- שירי פורים כבר מתנגנים שוב ושוב בחדר של הקטנה שלי, התחלנו לתכנן למה נתחפש שבוע הבא ואפילו התנדבתי לארגן חגיגת פורים בגן (שידעו גם האמריקאים לחגוג עד לא ידעו).

את משלוח המנות הסטנדרטי, יחליף השנה משלוח מנות לגדולים עם טופי קרמל מלוח!
פרסמתי את המתכון הזה במגזין ״לאשה״ באוקטובר, והחלטתי שאין זמן יותר מתאים מעכשיו לשתף אותו בבלוג.
מתקבלת כמות יפה של טופי מהמתכון, בדיוק מספיק לכמה משלוחי מנות.

scattered

שיהיה פורים שמח!

+++++++++++++++++++++

להמשיך לקרוא

עוגיות אורחים

היום סוגרים כאן חצי שנה
איכשהו, הזמן כאן עובר יותר מהר
אולי זו הציפייה כל פעם מחדש למישהו שמגיע לביקור מהארץ
אולי הימים הקצרים של החורף
אולי הכמיהה לשלג כל פעם מחדש
אולי השעות הקצרות של השמש שמחממת את הפנים והידיים

לפני שנסענו אמרו לי- ״עוד ימאס לך מרכבת האורחים שתהיה אצלך בבית״.
אבל אני חייבת לומר שעד כה, אני מאד נהנית ממנה.
נכון, הבית שלנו מארח הרבה. השגרה נשברת כל פעם מחדש כשמישהו קרוב נכנס לחיינו לזמן קצר.
אבל זה גורם לבית שמעבר לים להרגיש קרוב.

snow

א׳ חברתי הטובה והאהובה הגיעה לביקור בעיר הגדולה. מאז, כבר הספיקה לבקר המשפחה.
אנחנו חברות כבר שנים ויש לנו מסורת כל יום הולדת לספור כמה שנים אנחנו כבר חברות.
כמה זה כבר? 31 שנים?… יכול להיות?
לפני שהיא הגיעה, הזהרתי אותה- הקטנה שלי בגיל מורכב, יש לה התקפי זעם על ימין ועל שמאל.
״שטויות, אני מגיעה כדי לראות אתכם״ אמרה לי. ושוב, הוכיחה לי שהיא משפחה.
ואכן, כפי שהובטח- הקטנה שלי לא אכזבה.
התקפי הזעם לא נחסכו מאתנו, אבל עם עוד מישהו בבית זה איכשהו הפך לקל יותר.

העברנו שבוע של דיבורים, ריכולים, היינו המון בבית (כי זה מה ששתינו הכי אוהבות)-
השלמת פערים רצינית של חצי שנה.
אהובה- כמה כיף שהיית כאן וחלקת אתנו את החיים.

title

ובכל זאת, הרי רציתי לשתף במתכון.
העוגיות הללו נולדו במקרה כשההורים של החצי שלי הגיעו לביקור לפני כמה חודשים.
רציתי להפתיע אותם בעוגיות עם כמות סוכר מינימלית, והכנתי את הבצק הזה ״על עיוור״- מה שיצא, יצא.
הבצק נימוח, רך, לא דביק ונעים לעבודה.
ההכנה פשוטה מאין כמותה (לא חייבים מיקסר).
ואין צורך בשום התפחה (על אף השמרים!).

מאורח לאורח, המתכון השתכלל והשתבח, וגם כשא׳ היתה כאן חגגנו על עוגיה(יות) עם כל כוס קפה.
ראו הוזהרתם- העוגיות ממכרות (שלא תגידו שלא אמרתי לכם).
אני ממליצה בחום להכפיל את כמות הבצק ולהכין כמות גדולה (הן נשמרות היטב בצנצנת סגורה).

להמשיך לקרוא