ארכיון תגית: מתכון בריא

חמות היא מילה מצחיקה (קדירת עוף ואורז מופלאה)

הבלוג שלי עובר שיפוצים בימים אלו, וכולי תקווה שבקרוב מאד תוכלו כבר לראות אותו לאחר מתיחת הפנים.
במהלך שיפוצי האתר, הפוסט הזה פורסם בטעות לפני שהיה עוד מוכן לצאת לאוויר העולם. אבוי!
מהר מהר מחקתי אותו, אבל למרות שהיה באוויר רק כמה דקות, כבר הספקתי לקבל תגובות מגולשים ותיקים ואהובים, מצב שחייב אותי לעבוד במרץ על המתכון והתמונות – הגרסא שלי לאושפילאו של חמותי המקסימה.

3ushpalau

אמא של החצי שלי – חמותי- היא בשלנית מדהימה.
תמיד מצחיק אותי לקרוא לה ״חמותי״ למי שלא מכיר אותה.
אני מסתפקת ב״אמא של..״, או פשוט קוראת לה בשמה, כי התואר ״חמות״ מגיע עם כל-כך הרבה כבדות והוא כל-כך מחייב. מילה שפשוט לא הולמת אותה ואת מי שהיא- שיא הקלילות, האצילות, אבל עם ראש ורגליים על הקרקע וכל-כך בגובה העיניים.

יצא לו, לאיש שלי, להיות מוקף בנשים שאוהבות לבשל. הוא לא מתלונן :)
בשנים האחרונות מאז שעברנו לארה״ב, הוא לא ליד האוכל של אמא, ואני מנסה לשחזר מתכונים מבית.

אחד המאכלים שאני יותר אוהבת שהיא מכינה הוא קדירת אורז, מעין גרסא של ״אושפילאו״.
אפשר לקרוא לה בכל מיני שמות, אבל אני אסתפק ב- קדירת-האורז-הכי-פשוטה-וטעימה-שתכינו, מהתבשילים האלה שכל אחד ״עובר וטועם״, עד שפתאום נגמר חצי סיר.
הקדירה מתקתקה בזכות פירות יבשים שנכנסים פנימה ונמסים בבישול הארוך. תענוג.

ushpalautitleheb

המתכון המקורי כולל ציר עוף ״בולגרי״ (שהוא למעשה ציר עוף שצומצם עד כדי יצירת ג׳ל סמיך ומרוכז).
לי אין ״ציר בולגרי״ שוכב כדרך קבע במקרר, אז אני כמובן מנסה לעשות קיצורי דרך ובכל זאת להגיע לדבר האמיתי.

זהו תבשיל ״ששוכחים״ על הכיריים. את עיקר העבודה הוא עושה בבישול הממושך. אם תרצו, אפשר גם להכניס את הסיר לתנור לשעה קלה, זה רק עושה לו טוב.

7tomatoes

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

מג׳דרה בסיר אחד

הפוסט הזה נכתב וצולם לפני שבועיים.
לפני שבועיים החיים שלי התקיימו כסדרם, עד ש… לפני כמה ימים שברתי את כף הרגל.
ומאז- אני כאובה, נייחת אבל משתדלת להיות מחויכת (כפי שהיטיב לומר החצי שלי).

הפוסט הזה נולד לאחר תקופה של אפיית עוגות מתמשכת.
״בובה, זה בעייתי״
אמר לי החצי.
״כן, אתה צודק. אבל מה אני יכולה לעשות? זה מרגיע אותי״.
עניתי.

title1

כשהריפוי בעיסוק שלך הוא אפייה – יש בעייתיות מסויימת בעניין, והחצי שלי התייחס לפיל שבחדר.
הוא צודק.
אורח החיים של שנינו תפס טוויסט פחות טוב בזמן האחרון- מעט שעות שינה (מישהו אמר תינוקת?), בקושי עושים ספורט (מישהו אמר תינוקת?) וארוחות פחות מסודרות (כן, הבנתם. תינוקת).

לכן, אני קצת מנסה להגמל מהרגלים ישנים כמו ״מכינים עוגה לסופ״ש״ או ״משעמם אחרי הגן, אז בואי נכין עוגיות״, ויותר מנסה להכין אוכל של ממש.

title

המג׳דרה הזו תפקדה כארוחת צהריים מושלמת כבר כמה שבועות ברציפות.
יום אחד בשעת צהריים מאוחרת,
הרעב כבר קרקר, אבל המקרר היה ריק.
למזלי, במזווה נחו להם בנחת עדשים ואורז והחלטתי להכין קלסיקה נושנה – מג׳דרה.

spices2

כשבני הבית אוכלים מג׳דרה, הלב שלי רגוע – משהו במנה הזו עושה פשוט טוב. זו ארוחה שלמה ובריאה, מלאה בחלבון מן הצומח, והנשמה שלי נושמת לרווחה.
להכנת המג׳דרה הזו לא תצטרכו לבשל עדשים ואורז בנפרד. אפשר לבשל אותם יחדיו בסיר אחד, רק חשוב להקפיד על כמויות המים וסדר הכנסת המרכיבים.

אני מרותקת לספה בשבועות הקרובים, וכל הפעילות היצירתית שלי מסתכמת בלצלם את שמי השכונה מהחלון.
ומכיוון שלא אני היא זו שעושה את הבישולים בבית עכשיו, אסכם בלומר שהמתכון הזה פשוט מאין כמותו –
יעיד על כך החצי שלי, שעקב אחר הוראות המתכון בפירוט ובדיוק, ויצאה לו מג׳דרה פשוט מ-ו-ש-ל-מ-ת.

sky1

צורת ההגשה היא זו שהופכת את המנה לארוחה שלמה ומהממת –
קצת יוגורט, סלט קצוץ ובצל מקורמל (אל תעיזו לוותר עליו!), ואתם מסודרים.

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

זוקיני בשידור חי – סלט זוקיני טרי, משהו משהו!

לפני זמן מה הכנתי עם הקטנה שלי תבשיל ירקות. היא עלתה על שרפרף, ובהתלהבות עזרה לי בהכנות.

בעודנו חותכות ומקלפות, היא שלחה יד לקישואים הטריים ואכלה מהם.
האינסטינקט הראשוני שלי רצה לומר- ״אל תאכלי! זה לא מבושל!״ אבל החלטתי לזרום אתה, ולראות את התגובה שלה. היא אכלה עוד קישוא טרי, ועוד אחד, ועוד אחד. ונדמה שההתלהבות לא נחלשה.

title zucchini

״נו, מה את אומרת על זה?״ שאלתי אותה,
״זה מלפפון מיוחד מאד אמא. יש לו טעם שונה״ פסקה הקטנה בתשובה שהותירה אותי פעורת פה.

שיא הקיץ עכשיו. מאה אלף אחוזי לחות.
מי בכלל רוצה להיות ליד הכיריים?
הסלט הבא הוא הוכחה ניצחת לכך שבשביל ארוחה לא צריך להיות ליד האש.

oregano

ההשראה לסלט הזה הגיעה מהביקור האחרון שלי בארץ.
נפגשתי לצהריים עם אמא שלי ואחותי במסעדת ״האחים״ באבן גבירול והזמנו סלט קישואים טריים כמנת פתיחה.
שם הוא מוגש עם משמשים מיובשים, וב״אחים״ משתמשים בקישואים ולא בזוקיני, והתיבול בכלל אחר…
בכל אופן, הסלט הזה הותיר אותי נפעמת.
מהמנות האלו שנשארות אתי אחר כך כל היום, וגם גורמות לי לחשוב עליהן בלילה. אז החלטתי לנסות גרסא משלי.

היום בבלוג- סלט זוקיני טרי עם נקטרינות פשוט מושלם, שאי אפשר להפסיק לאכול.
הוא חמוץ, ומתקתק, ובעל טעמים עזים נהדרים של קיץ.
והכי חשוב- בלי דקה אחת של לעמוד ליד הכיריים!

lemon
שנתחיל?

להמשיך לקרוא

עוגה קטנה ומטריפה – מאפין פמפקין

כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות,
כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים.
כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות, שעכשיו מתחילים להתחלף בעצי אשוח.

img_0622

רגע לפני שעונת הדלעת אוטוטו מסתיימת – מתכון למאפינס קלילים וטעימים, מ… דלעת!
אל דאגה, לא יהיה להם בכלל(!) טעם של ירקות, אבל הם כן יקבלו צבע כתום משגע והם  ט-ע-י-מ-י-ם  ממש.
המאפינס לא מתוקים מדי (וזה קסמם), מושלמים לילדים (לא מתוקים מדי, כבר אמרנו?) ומהזה פשוטים להכנה!

pumpkin-title

יאללה, למטבח?

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים

להמשיך לקרוא

בורקס פצפצים

קיץ 2005.

אני והחצי שלי רק התחלנו לצאת. שנינו מרגישים שיש כאן משהו אחר. שליו. רגוע.
אני בת 23, הוא בן 24, לגמרי ילדים.
11 שנים פחות,
ילדה אחת פחות,
מאושרים עד הגג על השלווה המשותפת שנפלה בחלקינו.

אנחנו מתהלכים ברחובות תל-אביב בלילה, האספלט עוד חמים מכל שעות השמש הרבות שעברו עליו.
בדיוק יוצאים ממפגש עם החברים שלו (לימים, יהפכו להיות גם חבריי הטובים ביותר) בפאב שכונתי ברחוב קינג ג'ורג'.
תוקף אותנו רעב.
השעה 02:00 בלילה. מה פתוח? "הבורקס של אמא".

flakes

"נלך?" שואל אותי החצי.
"יאללה". אני עונה בלי טיפת היסוס.
10 דקות אחרי, שנינו מתענגים על מאפה בצק חמים שרק יצא מהתנור. תענוג.
שום מחשבות על צרבת, או על "איך לעזאזל אנחנו אוכלים את זה ב-2 בלילה?"
ילדים. כבר אמרנו?

11 שנים אחרי, אנחנו כבר לא מוצאים את עצמנו אוכלים בורקס בשתיים לפנות בוקר.
גם כי כבר לא מהלכים בקינג ג'ורג' כך סתם בספונטניות, גם כי בורקס בלילה יתן את אותותיו יום למחרת וגם כי קצת קשה להשיג כאן בורקס בתפוח הגדול.
אבל החשק… אחחח, החשק- נשאר. מה עושים?
על פילו שמעתם?

title

היום בבלוג- בורקס במילוי גבינה שעשוי מבצק פילו דקיק, שיוצא פריך ומתפצפץ בפה.
אל תתבלבלו, לא מדובר בבצק פילאס (עשיר בשומן), אלא בבצק פילו שעשוי מקמח ומים בלבד ונחשב לבריא הרבה יותר. המנה הזו לא נטולת שומן, כיוון שבכל זאת משתמשים במעט שמן זית או חמאה כדי להעניק לבצק את הפריכות שלו. אבל עדיין- אנחנו שולטים בכמות השמן וזה לא בורקס ״צרבת״, אלא בורקס שאוכלים עם מצפון שקט.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

פיש סטיקס

רשמים אחרי ארבעה חודשים בארץ אחרת

יש כאן המון זמן ביחד
מעט מחויבויות חברתיות
הרבה אני+החצי+הקטנה שלי

לפני שבועיים וחצי הקטנה שלי יצאה לחופשת winter break.
שבועיים וחצי בבית, הרבה אמא, הרבה אבא והמווון זמן פנוי.

sea

האמת היא שחשבתי שאתלוש לעצמי את השערות בסוף התקופה הזו, אבל תקופת החגים עברה כאן ברוגע.
בתחילת החופש הרצתי בראשי את המקבילה של סוף אוגוסט בארץ, וחשבתי לעצמי- זה לא יגמר טוב.

״אתה חייב לקחת קצת ימי חופש ולהיות יותר בבית״ קצת בהיסטריה אמרתי לחצי.
וכך היה.
יצאנו קצת מהעיר, גילינו את העיר, בילינו המון זמן בחוץ ובעיקר היינו הרבה יחד.
קפסולה משפחתית קטנה ומרוכזת.

aba

השבוע הקטנה חזרה לגן, היא שוב הפתיעה אותי-
״ביי אמא. אני עכשיו בגן״ היא אומרת לי.
(בחיי, אני צריכה להתחיל לתת לה קצת יותר קרדיט).

כשרק עברנו לכאן הופתעתי לגלות שאת כל האוכל שהיא אוכלת בגן, אנחנו צריכים להכין.
הגן מספק את כל המסגרת החינוכית, אבל האוכל- על ההורים.
התגובה הראשונית שלי היתה ״איזה פראיירים האמריקאים האלה״, בהתנשאות לבנטינית. בעיקר התמרמרתי על הזמן שיבוזבז בהכנת ארוחות צהריים חמות לגברת הקטנה, והתעצבנתי על מערכת החינוך האמריקאית.

title

ככל שעבר הזמן, הבנתי עד כמה זה יותר מתאים וטוב לי.
אני יודעת בדיוק מה היא אוכלת וכמה היא אוכלת. אני לא מכלה דיאלוגים שלמים עם הגננת בסוף יום על מה היא אכלה ומנהלת משא ומתן על כמה עוגיות או ביסקוויטים או במבה נתנו לה.

וכך נזכרתי בארוחות צהריים של ימי שלישי בילדותי.
בתור ילדה, יום שלישי היה היום השנוא עלי ועל אחיותי.
למה, אתם שואלים? יום שלישי היה ״יום דג״.
היו ימים של קציצות, וימים של שניצל, וימים של ממולאים, וימים בלי בשר בכלל. יום שלישי היה דג.
לא סתם דג- דג סול מצופה ומטוגן.

coated

היום, הייתי מוכנה לחתום על תפריט שבועי מפנק שכזה.
בתור ילדה, לא הבנתי עד כמה פינקו אותנו ושמבחר כזה של מאכלים מגוונים לא היה מנת חלקו של כל ילד.
ובכל זאת, דג הסול לא צלח בטוב את גרוננו.

על אף שיום שלישי זכור לי עד היום כיום האימה של הסול, יש לי פינה חמה בלב ל״שניצל דג״.
היום בבלוג- זכרון ילדות משודרג. דג במעטפת פריכה של פנקו (בלי טיפה אחת של טיגון!) לצד דיפ יוגורט-לימון וסלט מלפפונים חמצמץ. מתאים גם לילדים וגם לגדולים.
הקטנה שלי מתענגת עליו לפחות פעם בשבוע.

ready

להמשיך לקרוא

מנגו מנגו מנגו, בא לי פתאום

סלט טופו מנגו וצ׳ילי

אוטוטו וחוזרים לשגרה
כל הילדים חוזרים למסגרות
החופש הגדול (מספר 2) תם
בקרוב שוב נייחל לסופ״ש
ויתחיל סוף סוף ריח של סתיו.

tofu serving2

אם לומר את האמת לאמיתה, כאן התחיל הסתיו, ובגדול.
לי זה אפילו מרגיש קצת כמו חורף (אולי ככה זה כשאתה נולד בישראל).
בבת אחת הטמפרטורות צנחו, אי אפשר כבר ללכת יחפים בבית כי קצות האצבעות קופאות,
עלי שלכת מפוזרים על כל המדרכות, וכל מיני דלעות מופיעות בכל פינה.
הסתיו במלוא הדרו כבר כאן, כל העיר צבועה בחום וכתום-
ופתאום מרגיש לי נורא רחוק מהבית.

זוהי תקופת החגים המוזרה ביותר שחוויתי (כי לא הרגיש לי כל-כך ״כמו חג״),
אבל למרות שלא היתה לי אווירה של חגים, גם אני מייחלת כבר לשגרה מבורכת-
לעבור לבית קבוע, שהקטנה שלי תתמקם בגן חדש, לבשל (משהו שבקושי עשיתי בחודש האחרון), ולהרגיש קצת בית.
אנחנו כאן כבר חודש, ובגלל שעוד אין לנו בית קבוע אנחנו בעיקר אוכלים בחוץ- הרבה אוכל טוב, אבל גם הרבה לא.
גם אני (בדיוק כמו ״אחרי החגים״) כבר רוויית ארוחות גדולות מדי, דשנות מדי וצמאה לאוכל קליל וטוב.

אז רגע לפני שהקיץ נעלם- הרי לכם מתכון לסלט קליל וקיצי עם פרי שתיכף יעלם לנו מהנוף.
מתוק, חמוץ, צבעוני.
סלט שהוא ארוחה מלאה ומשביעה.
ואם אתם לא אוהבים טופו- ממש לא חייבים. אפשר גם לשים במקום חזה עוף או שאריות של עוף צלוי מארוחת שישי.

** הערה קטנה- הפוסט הזה צולם בישראל לפני שנסענו. זה גורם לי לגעגוע לא קטן.
בקרוב מאד- תמונות מקומיות מהמטבח החדש שיבוא עלי לטובה. **

בתאבון.
++++++ התגעגעתי ++++++

להמשיך לקרוא

המנה שתרענן לכם את היום

ימים לוהטים.

הלב רוגש וגועש, צריך נחמה.

המעבר שלנו לארץ אחרת מתקרב בצעדי ענק, ואני- אני לא מעכלת.
מדחיקה, מכחישה קצת. מנגנוני ההגנה של הנפש שלי עובדים שעות נוספות.

ובלילה כשמצטנן מעט, אני מנסה לתת לעצמי מרגוע ומוצאת נחמה במטבח- מבשלת, כותבת, מצלמת והגרון נחנק.
מנגנוני ההגנה נעלמים לאט לאט, מעניקים לי את השלווה להבין את המתרחש.
למה כל-כך קשה לי עם שינויים? אני תוהה לעצמי. הרי רציתי בזה, אף אחד לא מכריח אותי. למה פתאום הרגליים שלי קרות? רגליים קרות, לב חם.
ככה אני- כל דבר קטן מנגן לי על מיתר בלב לאחרונה.

tarator title

ועם החום הלוהט בחוץ- צריך להצטנן מעט.
למרות שאני במטבח שעות נוספות (על הכיריים, ליד התנור), היום בבלוג- מתכון שלא דורש שום קרבה למקור חום.
מרק יוגורט צונן וקר- שיקרר את הראש והמחשבות.

זוכרים ״טאראטור״? אז דומה… אבל עם טוויסט!
״מרק״ קר, שאפשר בקלות גם להפוך לממרח או מטבל, עם נגיעת ווסאבי שתפעיל לכם את הסינוסים.

להמשיך לקרוא

שגר ושכח – פסטה לימונית בסיר אחד

הלב שלי כבד בזמן האחרון.

מהתרגשות. מפחד.

beans

וקשה לי לכתוב.
אני מבשלת המון,
אבל לא מצלמת, לא כותבת.

הקטנה שלי פתאום כבר לא קטנה. חגגה שנתיים עכשיו, מפטפטת, מדברת, מתרגשת ומרגשת אותי.
כל דבר קטן שקורה לאחרונה מפעיל עלי עוד אקורד של רגש, זוטות של יום מנגנות לי על הנשמה.
הקיץ מרגיש לי כמו שעון חול, וכל יום שעובר אני מבינה שהדבר הגדול הבא כבר כאן.  ממש אוטוטו נעבור יבשת ונתחיל חיים אחרים בארץ רחוקה.
ההתרגשות מתחלפת בפחד שמתחלף בציפיה, וחוזר חלילה.

lemon

כבר חם ממש, הלחות עוד לא הספיקה להגיע לאחוזים מפחידים, אבל הקיץ כאן בהחלט.
אני מוצאת את עצמי מבלה הרבה במטבח, אבל כמה שפחות ליד התנור והכיריים.
דווקא לימים כאלה מתאים מתכון של ״שגר שוכח״, כזה ששמים בסיר אחד, שוכחים לזמן מה והופה! ארוחה.

title

מגזין ״לאישה״ פירגנו לי ופרסמו את המתכון הזה בשבוע שעבר- פסטה לימונית עם ירקות ירוקים ופטריות בסיר אחד. מוגשת עם גבינת ברינזה, או כל גבינה אחרת (או בלי גבינה כלל).
5 דקות חיתוך, 20 דקות בסיר- ויש לכם ארוחה.

להמשיך לקרוא

התוספת שתופסת

השבועיים האחרונים גרמו לי להעריך אמהות חד-הוריות (או אבות חד-הוריים. גברים, עמכם הסליחה).

החצי שלי ברצף של ״מילואים-נסיעת עבודה״ כבר כמעט שלושה שבועות. אני יודעת שזה לא תירוץ, אבל בחיי, שלא היתה לי דקה לעצמי בשלושת השבועות האחרונים.

בין התקף זעם להתקף זעם (של הקטנה של הבית, לא שלי), הבנתי שה-י-ו-ם אני כותבת עוד פוסט. ויהי מה.
״היום״ הפך למחר, ו״מחר״ הפך למחרתיים. כי בסוף כל יום, כל שעשיתי הוא רק להכנס למיטה, להניח ראש על הכרית ולצלול לשינה עמוקה.

title

וברגעי הנים-לא-נים (שם תמיד מתרוצצות כל המחשבות, ואני חושבת כמה חבל שאין אפליקציה שרושמת את כל זה), עלה בראשי המתכון הזה שרציתי לשתף כבר זמן מה.
יום למחרת כבר הכנתי אותו לגברת הראשונה של הבית (לא, לא אני) והבנתי שוב עד כמה הוא מוצלח.
טבעות בצל אפויות עם ציפוי פטנט מיוחד וטעים שלא ישאירו אתכם אדישים. מתאים כנשנוש או כתוספת.

מוכנים?

כמה דברים קטנים לפני שמתחילים

מהו סוד הפריכות? קורנפלקס (הצהוב הרגיל) ונייר אפייה הם אלו שיתנו לטבעות הבצל האלו את ״הקראנצ׳״ בנגיסה.
אם תשתמשו רק בפירורי לחם, טבעות הבצל לא יצאו פריכות, אלא נבולות ורכות.
את נייר האפייה משמנים קלות בשמן זית לפני הכנסת טבעות הבצל לאפייה, מה שמבטיח פריכות נהדרת.
תיבול הבלילה– אני אוהבת מאוד את טעם הפפריקה המעושנת. אפשר גם להשתמש בפפריקה רגילה אם לא אוהבים.
נמנעים מגלוטן? אין בעיה להחליף את פירורי הלחם בקמח תירס או עוד קורנפלקס (מוכרים כיום קורנפלקס נטול גלוטן בסופרים).

baked2

להמשיך לקרוא