ארכיון תגית: מתכון בריא

מהר, מהר, לפני שיגמר

כשמשתדלים להמעיט במתוקים וממש רוצים משהו מתוק, אחד הדברים המעצבנים הוא שמגיע גאון ואומר- ״קחי פרי״.
מה פרי, מה? פרי זה לא קינוח.

אבל, בכל דופן יש יוצא דופן ואם יש פרי אחד שיכול ליפול תחת הקטגוריה של ״משהו מתוק״ – זהו התות.
עם קצת סוכר למעלה, והוא כבר מקבל נופך מלכותי משהו.

strawberries straner

סוף עונת התותים עכשיו. למעשה, היא כבר נגמרה, ועכשיו יש שאריות אחרונות.
אולי בגלל (או שאומר- בזכות) החורף הארוך שפקד אותנו, התותים זכו לעדנה והעונה שלהם התארכה עוד קצת.

אז ארזנו את עצמנו בשבת האחרונה והלכנו לקטוף קצת תותים.
לא היו לנו אנרגיות לטיול מרוחק, וגילינו שדה תותים חמוד ומקסים, ממש קל״ב- הלכנו על זה.
הקטנה שלי היתה באטרף- על כל תות שנקטף, היא הספיקה להכניס עוד שניים לפה.

strawberries

כל העניין היה ממש ספונטני, ברמה שאני הייתי עם כפכפים והצטערתי על כל רגע שהלבשתי את הקטנטנה בחולצה לבנה, לאור ההזדהות העמוקה שלה עם גיבור הספר- האריה שאהב תות.

strawberries picking

הגעתי הביתה עם כמות תותים שלא תבייש את האריה (שאהב תות), וחשבתי לעצמי-
גם אם אוכל עכשיו כל בוקר תותים במשך שבועיים זה בחיים לא יגמר.
מה עושים? או.
ריבה. ועוגה מהריבה.

title

 

איזו עוגה? ריבועי תות ופירורים! ריבועי בצק פריך משגעים עם ריבת תות ופירורים מעל. מממממ…
במקור הכנתי את העוגה הזו עם ריבת פטל קנויה, אבל אחרי שחזרתי מקטיף התותים, לא יכולתי להתאפק והכנתי גם ריבת תות ביתית. התוצאה עלתה על הקודמת בכמה דרגות והחלטתי לשתף.
שנה שעברה פרסמתי מתכון לריבת תות מטריפה. אתם יכולים להציץ במתכון משנה שעברה, או על התקציר שלו בפוסט הזה. הכנת הריבה לוקחת דקות ספורות. למעשה, מה שלוקח זמן הוא רק חיתוך התותים.

להמשיך לקרוא

סיבה למסיבה

כשהיינו קטנים ימי הולדת וחגיגות היו אחידים- חיבוקי בלונים, נשיפה על צמר גפן, נר בבקבוק וחבילה עוברת.
בסוף החגיגה, כל אחד היה יוצא עם שקית הפתעה צנועה הביתה מאושר עד הגג.

היום- כבר שמו לזה תווית של מסיבת נושא וקראו לזה ״מסיבת יומולדת כמו פעם״.

title

 

ואם לילדים מותר- אז גם אני רוצה.
כמה שאני אוהבת מסיבות נושא!

אין סיבה יותר טובה למסיבה מאשר יום-הולדת, והמשפחה שלי התברכה באביב מלא בכאלה.
מכיוון שכבר חמים ונעים, אנחנו מוצאים את עצמנו משתלטים להורים של החצי שלי על הגג ועושים הרבה (הרבה) ״עלהאש״ כפי שהוא נקרא בז׳רגון המקומי.

colorful

כל ימי ההולדת הללו נופלים גם ככה על תקופה עמוסה ב״עלהאשים״ (יום עצמאות, וזה..), ולכן אני אוהבת לגוון את הרפרטואר מדי פעם מ-שישליק-קבב-נקניקיה ולעשות גם מהמנגל של יום העצמאות… איך לא… מסיבת נושא!

אין כמו האוכל המקסיקני שיתאים ככפפה ליד ביום העצמאות שלנו.
חזה עוף במרינדה מתקתקה יהיה חבוק בטורטיה שקיבלה קצת עשן מהגריל, לכל זה ישתדך גואקמולה חמצמץ
ובל נשכח- מרגריטה ביד.

Mexico- הנה אנחנו באים.

tortia2

להמשיך לקרוא

חזל״ש

אז.. מה היה לנו בשבועיים האחרונים?
שוב נפלה עלי ההבנה שחופש גדול כבר לא יהיה לי בחיים, אבל בתמורה קיבלתי כמה ימים יוצאי דופן של אהבה ללא גבולות עם הקטנה שלי שנתנה קפיצה של שד טזמני בזמן האחרון, וזמן איכות של ממש עם החצי השני שלי.

feet

רגע לפני שהתנפלו עלי עם דלי וכף…

עליתי על העניין הזה של ״החופש״ מתישהו בחופשת לידה (מי קרא לזה ״חופשת״ לידה, תזכירו לי?)
נזכרתי שוב מה זה חופש עם ילדים, אבל כמה שנהניתי. כמה שנהניתי.
אומנם חופשה של בטן גב לא תהיה לי כבר, אבל זכיתי שוב לשחק בחול כמו שרק ילד יכול, זכיתי לחיבוקים ונישוקים מיצור קטן ואוהב, קיבלתי שריטות ומכות כמו ילד וישנתי כמו שרק מישהו שעבר יום עם חוויות כאלה יכול לישון.

בשבת בערב אפילו התחלתי להרגיש שריר קטן של געגוע, מן שביב קטן של ״מה אני אעשה מחר כל היום בלי המשפחה?״

אל דאגה, היום מילא את עצמו מיד.
בכתיבה, במשימות, במיליון דברים שנדחקו הצידה במהלך ״החופש״.

title zucchini

חשבתי לעצמי- הדבר המתאים ביותר לכתוב היום הוא מתכון פשוט. כזה שמתאים לחזרה לשגרה.
היום- חזרה למקורות הפשוטים והטובים. פשטידת קישואים הכי קלה שיש, כזו שמכינים גם אם יש רק שאריות במקרר.
ילדים ומבוגרים ישתגעו עליה, היא טעימה ממש ולא דורשת שום מצרכים מיוחדים.
שיהיה לכולנו שבוע רגוע, נעים וטעים.

להמשיך לקרוא

קארי אקספרס

הימים מתחממים.
כבר לא קר לי בקצות האצבעות.

flower

האדניות שלי התאוששו מסערות החורף וסופסוף פורחות.
אור עד מאוחר! איזה כיף.
וממש עוד מעט כבר יהיה אפשר ללכת לים… אוטוטו.

הקטנה שלי מפטפטת- ״שמש״, ״ים״, ״שמיים״, ״עננים״.
או שמלמדים אותם בגן אוצר מילים של אביב וקיץ, או שהיא חשה את אמא שלה שנרגשת לעבר העונה המתחלפת.

הימים עוברים, חולפים, רצים.
אני עסוקה כל כך- בלתכנן, לכתוב, לבשל, לאפות, לנסות.
אני עובדת בימים אלו על סדנת בישול חדשה וכיפית (פרטים בהמשך…).
ובעודי אוספת מתכונים לסדנה המתפתחת שקורמת עור וגידים בימים אלו ממש, אני שמה לב שמזמן לא היה פה מתכון פשוט, נגיש, מהיר כזה, לסתם תבשיל לאמצע או סוף שבוע.
תבשיל כזה שלא צריך הרבה זמן בשבילו, ובסופו יוצא מן- וואו!

title

אז זה לא סוד שאני מתה על המטבח האסייתי, על כל טעמיו, ניחוחותיו וצבעיו.
אבל, לא לכולם יש מזווה של חנות אסייתית בבית, ולכן המתכון הבא מושתת על מרכיבים שאפשר למצוא בכל סופר.
טופו קארי צהוב, מיקס בין הודו לתאילנד, מעין מיש-מש כזה.

והכי חשוב- מהיר! מהיר! וטעיייים.

להמשיך לקרוא

גרנולה בתחפושת מנוקדת

אני יודעת שזה לא פופולרי לומר סביב פורים, אבל אני לא אוהבת אוזני המן.
מודה באשמה.

שלא תטעו- מאפים, עוגיות, עוגות שמרים, עוגות בחושות, מאפינס ועוד מיני בצקים אני מסוגלת לאכול כל היום.
אבל אוזני המן? לא. לא משנה איזה מילוי יהיה להן.

אבל פורים! ומסורת זו מסורת.
זהו ה-חודש למוכרי התבלינים, זה החודש בו הם מוכרים הכי הרבה פרג, ואם נזכרים מאוחר מדי, יתכן שאפילו לא יהיה פרג על מדפי הסופר.
אז הצטרפתי לחגיגת הפרג המתמשכת, והחלטתי לצרף גרנולה ״מנוקדת״ לארכיון המתכונים של האתר.
גרנולה ביתית נשמעת נורא מתוחכמת, אבל היא מאוד פשוטה להכנה – יותר פשוטה מכל עוגה בחושה.

Granola title

גרנולה ביסודה מורכבת משיבולת שועל.
ישנם מתכונים שמשתמשים בשיבולת שועל גסה, אני דווקא אוהבת להשתמש בסוג מהיר ההכנה, זה שמכינים ממנו דייסה. אבל בעיקרון אפשר להשתמש בכל סוג שתרצו.
מי שלא אוהב פרג- אפשר בהחלט לוותר עליו ולשים במקומו כל דבר אחר שאוהבים (קוקוס טחון, שקדים או פשוט עוד שיבולת שועל).

hazelnuts

אם כבר בפורים עסקינן- כל סוגי הגרנולות הקנויות מתחפשות לאוכל בריאות, כשלמעשה מדובר בחטיף לכל דבר.
כמעט כל הגרנולות הקנויות מכילות תועפות של סוכר, שפשוט אין בו צורך.
בגרנולה המנוקדת הזו יש מעט מאוד סילאן ומעט רסק תפוחים ללא סוכר, על מנת להחליף את כמויות הסוכר הלא הגיוניות שמכניסים בגרנולה התעשייתית הנמכרת בסופר. והטעם? יותר טעים מכל גרנולה שתקנו בסופר. מבטיחה.

granola

מוכנים?
קדימה, למטבח.

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

דוכן פלאפל בבית

יש אנשים שהחולשה שלהם היא מקדונלדס (יש לי אחד כזה בבית), יש אנשים שלא יכולים לעמוד בפני נקניקיות.
אני? אני פשוט לא עומדת בפני פלאפל. אוף… אני כל-כך אוהבת פלאפל.
רק שכל פעם שאני "נשברת" ומסיימת מנה בליקוק שפתיים, היא נשארת איתי כל היום. אני מרגישה אותה בכל מילה שיוצאת לי מהפה, בכל התכופפות קטנה, בקיצור- זה אוכל כבד משהו.

Titlefalafel

פלאפל ביסודו מורכב ממרכיבים נהדרים- בריאים ומזינים, אז מדוע הוא לא נתפס ככזה?
שיטת הבישול היא זו שהופכת אותו לכל-כך לא בריא (טיגון בשמן עמוק, עם תחלופה לא מי יודע מה… בקיצור- תועפות של שומן רווי ורדיקלים חופשיים* ראו פינת "סקרנל" למטה).
בשל מזג האוויר הקיצי שהחליט להתארח אצלנו השבוע, החלטתי לעשות מעשה ולהפוך את הפלאפל לנגיש גם בבית.
אה! וגם בריא!
כדי שגם תכינו אותו (ולא רק תקראו את המתכון ותסתכלו על התמונות), אין כאן שום צורך בהשריית קטניות ממושכת. משתמשים בגרגרי חומוס מ… קופסת שימורים! נכון!
(למי שרוצה ממש להשקיע אפשר גם להשרות חומוס יבש- הסבר בהמשך).
מתקבלת ארוחה מזינה, בריאה, קלילה ו… כמובן מתאימה לפעוטות וילדים.
מי שרוצה, אפשר אפילו להפוך את כל ההכנה להפעלה נחמדה ליום גשום עם הילדודס.

pita2

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים-

להמשיך לקרוא

הורגות אותי ברכות

" איך זה?" שאלתי את החצי השני שלי (הוא שפן הניסיונות של כל המתכונים שלי במטבח).
״מממממ! שוקולדי! וואו מה יש בזה?" הוא ענה.

4

רק אחרי שהוא אכל 3 ברצף הסכמתי לגלות לו שעוגיות הפאדג' הללו גם במקרה טבעוניות.
היה ברור לי שאם אומר לו את זה לפני שהוא טועם, הוא יעקם פרצוף לפני שיטעם בכלל.

ולמה בעצם לעקם פרצוף?
אולי בגלל שטבעונות (שאני לא משתייכת אליה אבל מכבדת מאוד) מחייבת את מי שחלק ממנה "לשלם מס".
הרבה פעמים אכלתי קינוח טבעוני והתאכזבתי (להוציא את סורבה השוקולד המופלא של פרונטו, ממממממממ).
היעדר המוצרים מן החי בדרך- כלל מורגש מאוד במרקם, בטעם..
ולא בכדי- לאפות בלי ביצים ו/או חמאה זה אתגר גדול, ולא עניין של מה בכך.

ביום שישי אחד אחר הצהריים לאחר כמה ניסיונות (לא מוצלחים) נולדו להן במטבחי עוגיות שמי שאוכל אותן לא מפסיד כלום כי הן טבעוניות, להיפך- הוא מרוויח.
בתוצאה הסופית מדובר בעוגיות רכות ונימוחות, בדיוק כמו שעוגיית פאדג' צריכה להיות.
אני מבטיחה לכם שאת המרכיבים אפשר למצוא בכל בית וסופר, ולא תמצאו ברשימת המצרכים שום דבר שיחייב אתכם ללכת לחנות טבע.

אני קוראת לכוווולם (גם אוכלי הכל וגם הטבעונים)- רוצו להכין את העוגיות האלו! לא תתחרטו :)

3

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

קערה גדולה של בית

גשם שוטף.
מחזיקה את הקטנה שלי בידיים, מגינה עליה עם חציו הפתוח של המעיל שלי, רצה מהר מהר לאוטו.
הגשם מכה בי בכל הכוח, אני נרטבת לגמרי, השיער שהיה מסודר עד לפני רגע נראה כאילו הוא יצא מגיבוש של השייטת, אני רוכנת לאוטו, רוכסת אותה בכיסא הבטיחות, הגב שלי סופג כמויות של מים שלא יביישו אתר סקי,
והיא- מביטה עלי בעיני ירח ומחייכת מאוזן לאוזן.
״א-מ-א! מייייים!״ היא מצחקקת. וברגע זה- ממש לא היה אכפת לי שהשיער שלי מבולגן, ושהבגדים רטובים לגמרי, ושהנעליים שלי צריכות להיכנס תחת הרידאטור.

אנחנו מגיעות הביתה, ואני ישר מחממת לשתינו קערת מרק חם שיכול לחמם היטב גם את מי שנתפס בלי מטריה בגשם שוטף (או סתם מי שהיתה לו מטריה אבל לא יכל להשתמש בה כי הידיים שלו היו תפוסות…).

מרק חורפי קלאסי- גם מרק, גם ארוחה.
כזה ששלוק ממנו מרגיע את הגשם הכי חזק (או לפחות גורם לכך שלא יהיה לנו אכפת שנרטבנו כל-כך).

soup up

כמה דברים חשובים לפני שמתחילים:

להמשיך לקרוא

קציצות של סבתא

סבתא שלי, שרה, היא בשלנית בחסד.
קצת עצוב שהיא כבר לא מבשלת, היא עייפה כבר והידיים כואבות.
אז אני מנסה בכל שיחה איתה לדלות עוד ועוד מתכונים.
זו משימה קשה, כי היא משתמשת בתיאורים כמו: ״עד שמרגיש נכון״, ״תלושי עד שהבצק מקבל״, ״תרביצי טוב טוב ביחד עד שמרגיש בשל״ ועוד כל מיני דימויים שמתאימים לא בהכרח לעולם הבישול.
לפני זמן מה ניסיתי להבין איך היא מכינה את קציצות הבשר שלה.
קציצות עסיסיות, עם המון ירקות ורוטב, בעלות הטעם הכי ״סבתאי״ שיש (במובן הטוב של המילה).
צריך רק לחם אחיד כדי לנגב את הרוטב, או אורז לבן שיספוג אותו לקרבו.

up

״יש לך סיר לחץ?״ היא שואלת. ואני במבוכה עונה שלא.
״נו טוב, אפשר גם בלי״. היא פוצחת בשצף של תיאורים על הירקות, והרוטב, סלרי ״ושלא יהיה עייף״, לחם ספוג במים ״כי פירורי לחם לא עושים את אותה עבודה״.
בסוף השיחה לא נשארתי עם מתכון, אבל עם עקרונות שחשוב ליישם.
עוד באותו יום מיהרתי להכין קציצות לסוף השבוע. לאחר בישול ארוך על הכיריים נוצר סיר קציצות מפואר, עם טעם של בית וריח שעושה געגוע.

קבלו את הגרסא שלי לקציצות של סבתא שרה (זה לא כמו המקור, אבל טעים טעים טעים).
״עבר ליד הזהב, אבל לא נגע״ כמו שהיא תמיד אומרת.
סבתא- לחייך.

להמשיך לקרוא

אוכל טיול

כמה שאני אוהבת את המדבר.

נכון שאני מגיעה לשם אולי פעם בשנה, אבל כל פעם מחדש זה מרגיש לי כל- כך נכון.
כשאני שם אני לא מבינה איך אני לא לוקחת פסק זמן כל שבת שניה.
המקום לאט לאט הולך ומשתנה ככל שהשמש ממשיכה את מסלול היום שלה. המדבר מאיים בקדמוניותו ובהריו ונחליו, ועם זאת מרגיע בשלוותו ונותן תחושה של אין- זמן תמידי.
יצאנו לטיול בסוף השבוע שעבר. לקחנו חופש, התארגנו, ארזנו (כמעט) את כל הבית (למרות שניסינו להיות הכי ״לייט״), והגענו אחרי נסיעה של שעתיים וחצי (עם הפסקות פה ושם כי הקטנה שלי לא מי יודע מה אוהבת אוטו).
במקום שבו היינו גם לא היתה קליטה סלולרית, מה שהלחיץ אותי לרגע אחד, ואז בשניה אחת התענגתי על כל רגע.

מממממממ…. מרענן. ושקט. שקט. שקט.

ben gurion

אפילו יצאנו למסלולון קטן באיזור, התלכלכנו קצת, נשמנו רוח מדברית, אבל לפני שארזנו את עצמנו הביתה התיישבנו לפיקניק מפואר, בשיטת  כל-אחד-מביא-את-מה-שיש-לו-בבית. לא היתה פעם אחת שזה לא הצליח.
אז אומנם לא ארזתי לפיקניק את מה שאני מפרסמת פה היום, אבל ברור שאחרי שחזרתי הביתה אמרתי לעצמי- ״יכולתי להכין את זה, וזה היה יכול להיות מושלם לטיול״.
אז לחיי הטיול הבא (ושלא אחכה יותר מדי זמן הפעם).

pile

לביבות תירס- לא מטוגנות בשמן עמוק, האוכל המושלם לפיקניק, או לטיול או סתם לארוחה קלילה בבית.
אהוב על קטנטנים וגדולים.

כמה טיפים קטנים:

להמשיך לקרוא