3 שעות המתנה מחוץ לחדר ניתוח.
הזמן המושלם לכתוב עוד פוסט, על מנת להסיח את דעתי מהמתרחש.
החצי עובר ניתוח בברך, וקיץ משופע פציעות יגיע לקיצו בקרוב.
אני משקיפה מחלון חדר ההמתנה בבית החולים במנהטן- ספינות נעות לאיטן באיסט ריבר ולמטה הכביש מתחיל להתמלא אט אט מכוניות. זוהי שעת rush hour, אבל מבעד לזכוכית המחוסמת אני לא שומעת דבר רק רואה את השאון.
בחוץ רוחות חורפיות נושבות,
העצים נעים בריקוד מסחרר, עליהם החומים-כתומים-צהובים נופלים ארצה.
אני רואה את הרוח גם על מי הנהר – אדוות גדולות נעות להן בגלים מרקדים.
כשאני במתח, או בחרדה – אני מבשלת או אופה, ואם אני לא ליד כיריים או תנור, נותר לי רק לדמיין מה אכין.
בעודי מחכה לחצי שלי שיצא מניתוח, אני מדמיינת איזו עוגה אכין לקראת סוף השבוע.
עוגה בחושה תמיד מצליחה להעלות חיוך על שפתיו. הוא נוגס בעוגה, לוקח לגימה של קפה ועוצם את עיניו.
זהו. אכין את עוגת הקפה האהובה עליו במיוחד.
את המתכון הזה פיתחתי לפני חודשים אחדים.
רציתי להכין עוגה אוורירית, נעימה, מנחמת והכי חשוב- טעימה.
היא לא מתוקה מדי, טעם הקפה אינו חזק אלא רק משאיר מן ניחוח קרמלי מתקתק.
היא מושלמת לצד קפה או תה של אחה״צ, או סתם כביס מתוק באמצע היום.
היא נשמרת נהדר במשך כמה ימים ואף משתבחת עם כל יום שעובר.
למה אתם מחכים? זוהי העוגה לסופ״ש הקרוב!
