ארכיון תגית: עוגיות לקפה

עוגיות שוקו-אגוזי לוז נפלאות

תקופת החגים תמיד מביאה עימה נוסטלגיה מסויימת,
ומאז שעברנו לכאן כמשפחה הנוסטלגיה הזו מודגשת עוד יותר, ועימה מופיע לעתים גם געגוע גדול.
געגוע למשפחה גדולה, למתכונים ומנות שפוגשים כל חג מחדש, לריחות הספציפיים שיש בארוחת חג, לסבים, לסבתות, לדודים ודודות.

אני יודעת.
אתם קוראים את זה וחושבים – ״יאללה, זאתי. לא גרה בארץ וכל הדברים המעצבנים פתאום מרגישים לה נפלאים״.
אולי. אבל החיים פה גם גורמים לי להעריך את המישפחתולוגיה בארץ בדרך קצת אחרת.

7titleH

אז כשהגדולה שלי שאלה אותי- ״אמא, למה חוגגים את סוכות?״ הבנתי שאני חייבת, חייבת שתהיה סוכה בבית.
מכיוון שהשאלה הזו נשאלה בדיוק כמה שעות לפני החג, ומכיוון שכבר ממש קריר בחוץ, הבנו החצי שלי ואני שסוכה במרפסת לא תהיה, אבל יכול להיות אחלה אוהל/מבצר/סוג של סוכה בסלון!

וכך מצאתי את עצמי לראשונה מאז שהייתי ילדה בונה (סוג של) סוכה.
היא אומנם לא תחת כיפת השמיים, ואין לה סכך, והיא נראית יותר כמו ״מבצר״ עשוי סדינים, אבל הי – יש לנו סוכה בבית! והבנות מבסוטות עד הגג.

14cookie

מאז כבר כמה ימים שאנחנו אוכלים ״בסוכה״, מציירים ״בסוכה״, משחקים ״בסוכה״, עושים פיקניק ״בסוכה״.
אומנם אין כל כך זרימת אוויר בסלון, המרחב הציבורי שלנו קטן משמעותית, והלב שלי מחסיר פעימה כל פעם שהקטנה מושכת בסדינים וכמעט ממוטטת את כל העניין – אבל הדבר הקטן הזה הכניס כל כך הרבה חיוכים בשבוע האחרון, שזה שווה את הכל.

zoom

״אני יכולה לקחת מהעוגיות האלו לפיקניק בסוכה?״ הגדולה שלי שאלה בקול הססני כשניגשה בעצמה לקופסת הפח המונחת על שיש.
המתכון לעוגיות האלו, התפתח בעקבות זכרון ילדות רחוק ונעים.
סבא וסבתא שלי ז״ל (אומי ואופה) חיו באוסטריה כל חייהם. הם היו מאד מחוברים לארץ, והגיעו לביקור לפחות פעמיים בשנה. אחותו של סבא שלי, דודה ארנה ז״ל שהיתה אופה בחסד, חיה בבני ברק וכל פעם שהם היו מגיעים לביקור היינו נוסעים אליה לביקור ועוגיות בצורת חצי ירח צבועות צבע קקאו היו מונחות על השולחן.
המרקם והצורה של העוגיות של דודה ארנה היה שונה לחלוטין מהמרקם של העוגיות הללו (הן היו עוגיות קשות במיוחד עם צורה של חצי סהר), אבל הטעם חרוט היטב בזכרוני- טעם אגוזי עמוק ונפלא, כמו ריח של נוטלה.

12cookie

אלו לא העוגיות של דודנה ארנה. אבל עדיין, כל ביס מזכיר לי את המפה המעוטרת תחרה ״crochet" סרוגה ידנית, קנקן התה והעוגיות שנשלפו אחת אחת והונחו באלגנטיות על השולחן.
הן לא מתוקות במיוחד, וזהו קסמן, הן מתפוררות בפה, נשמרות היטב לאורך זמן ומושלמות לצד קפה או תה.

שנתחיל?

להמשיך לקרוא

מגולגלות תמרים מושלמות

אוגוסט מכה בכל הכוח.

חם, לח ומהביל.

בשעת בין ערביים – כשהשמש נמוכה והאור יפה וזהוב, אני נושמת קצת לרווחה ונהנית מהרוח שנכנסת מהחלון.

flowerdatecookies

אני משתדלת לא להיות הרבה ליד התנור בימים אלו, אבל בשביל העוגיות הללו אני חורגת ממנהגי.

אני מניחה אותן זו לצד זו בתוך קופסת פח.
בעודי סוגרת את הקופסא, אני חושבת לעצמי שהפעם הן יחזיקו מעמד הרבה זמן. אבל בפועל, הן מתחסלות במהירות הבזק, ואם לא הייתי עושה חשבון, הייתי מסוגלת לחסל את הקופסא בעצמי בלי למצמץ בכלל.

headtitle

הן נפלאות – מתמוססות בפה, פריכות, נעימות, לא מתוקות מדי ולא כבדות מדי.
אלו העוגיות המושלמות לצד הקפה של אחר הצהריים או התה שבסוף הארוחה.

rolled

רוצים להכין?

להמשיך לקרוא

״עוגיות אורחים״ – מגולגלות קקאו

היום סוגרים כאן חצי שנה
איכשהו, הזמן כאן עובר יותר מהר
אולי זו הציפייה כל פעם מחדש למישהו שמגיע לביקור מהארץ
אולי הימים הקצרים של החורף
אולי הכמיהה לשלג כל פעם מחדש
אולי השעות הקצרות של השמש שמחממת את הפנים והידיים

לפני שנסענו אמרו לי- ״עוד ימאס לך מרכבת האורחים שתהיה אצלך בבית״.
אבל אני חייבת לומר שעד כה, אני מאד נהנית ממנה.
נכון, הבית שלנו מארח הרבה. השגרה נשברת כל פעם מחדש כשמישהו קרוב נכנס לחיינו לזמן קצר.
אבל זה גורם לבית שמעבר לים להרגיש קרוב.

snow

א׳ חברתי הטובה והאהובה הגיעה לביקור בעיר הגדולה. מאז, כבר הספיקה לבקר המשפחה.
אנחנו חברות כבר שנים ויש לנו מסורת כל יום הולדת לספור כמה שנים אנחנו כבר חברות.
כמה זה כבר? 31 שנים?… יכול להיות?
לפני שהיא הגיעה, הזהרתי אותה- הקטנה שלי בגיל מורכב, יש לה התקפי זעם על ימין ועל שמאל.
״שטויות, אני מגיעה כדי לראות אתכם״ אמרה לי. ושוב, הוכיחה לי שהיא משפחה.
ואכן, כפי שהובטח- הקטנה שלי לא אכזבה.
התקפי הזעם לא נחסכו מאתנו, אבל עם עוד מישהו בבית זה איכשהו הפך לקל יותר.

העברנו שבוע של דיבורים, ריכולים, היינו המון בבית (כי זה מה ששתינו הכי אוהבות)-
השלמת פערים רצינית של חצי שנה.
אהובה- כמה כיף שהיית כאן וחלקת אתנו את החיים.

title

ובכל זאת, הרי רציתי לשתף במתכון.
העוגיות הללו נולדו במקרה כשההורים של החצי שלי הגיעו לביקור לפני כמה חודשים.
רציתי להפתיע אותם בעוגיות עם כמות סוכר מינימלית, והכנתי את הבצק הזה ״על עיוור״- מה שיצא, יצא.
הבצק נימוח, רך, לא דביק ונעים לעבודה.
ההכנה פשוטה מאין כמותה (לא חייבים מיקסר).
ואין צורך בשום התפחה (על אף השמרים!).

מאורח לאורח, המתכון השתכלל והשתבח, וגם כשא׳ היתה כאן חגגנו על עוגיה(יות) עם כל כוס קפה.
ראו הוזהרתם- העוגיות ממכרות (שלא תגידו שלא אמרתי לכם).
אני ממליצה בחום להכפיל את כמות הבצק ולהכין כמות גדולה (הן נשמרות היטב בצנצנת סגורה).

להמשיך לקרוא

חג לאילנות (ולאגוזים ולחמוציות) – בישקוטי טבולים בשוקולד

הקטנטנה שלי מגיעה הביתה ומתחילה לשיר.
הלב שלי נמס לאיטו, בעוד אני מנסה להבין את בליל המילים שיוצא לה מהפה.

title

 

לבסוף אני מבינה- ״השקדיה פורחת, ושמש לה זורחת״.
מזל שהיא בגן, אחרת לא הייתי זוכרת שט״ו בשבט כאן (טוב, אולי הייתי עולה על זה בעקבות המדפים העמוסים לעייפה של הפירות היבשים, האגוזים והשקדים בסופר).

אני מהז׳אנר שלא אוהב שדוחפים לו צימוקים למאפה. אני אוהבת צימוקים, אבל תתרחקו לי מהחלה, בבקשה.
המאפה היחיד בו אני נהנית מקיומם של פירות יבשים בקרבו הוא עוגיות הביסקוטי הנהדרות הללו.
מכיוון שהעוגיות עוברות אפייה כפולה (אפיה וייבוש למעשה), הן יוצאות כל-כך פריכות וקראנצ׳יות, שאפילו החמוציות שבתוכן נעשות כאלו. מושלם לצד הקפה, פשוט דורש לטבול בתוכו.

coffe w milk

וכדי שלא תהיה זו סתם עוגיית ביסקוטי, היא זכתה גם לטבילה קצרה בקצת שוקולד. דקדנטיות ראויה.
ט״ו בשבט שמח לכל קוראיי הנאמנים.

להמשיך לקרוא