חגים

לאט לאט היה אבא שלי מפזר סוכר על המצייה הטרייה. הייתי מסתכלת על גרגרי הסוכר נופלים לאיטם על המצייה המהבילה שזה עתה טוגנה. ״עוד! עוד! עוד!״ היינו אחיותי ואני צועקות…

בילדותי סבא וסבתא שלי גרו בבית קטן עם גינה גדולה מלאה עצי פרי.היו שם גויאבות נהדרות, שסק, מנגו, אבוקדו, חבושים, לימונים, תפוזים וקלמנטינות. למדתי לאהוב פירות בכל מאודי בזכות סבא…

זה לא חנוכה בלי לביבות תפוחי אדמה. אירחתי והתארחתי כבר באינספור הדלקות נרות, ואיכשהו אני תמיד חוזרת למתכון/נוסחא הזו שמניבים לביבות תפוחי אדמה נהדרות. לכל משפחה יש את המתכון שלה.…

לפני שעברנו לארה״ב, את ארוחות שישי היינו מבלים אצל ההורים שלי או ההורים של החצי. כלל לא ידעתי אז, עד כמה ימי שישי בערב יתפסו מקום מרכזי בחיי החברה שלנו…

אי שם בחודש מרץ 2020 כשהעולם התחיל להשתגע, סגרו את החיים בניו יורק.בהתחלה כשהעיר רק נסגרה היה פחד מצמית.לאחר שהפחד חלף, התחילה שלווה מסויימת, והבנה, שכזו תקופה עוד לא תחזור.…

+++++++++++++++++סוֹף הָעוֹנָה, כָּל חַלּוֹן מַרְאֶה כְּבָראֶת סוֹף הָעוֹנָה, בְּלֵּילוֹת כָּאֵלֶּההִיא לֹא יְשֵׁנָה, מַשֶּׁהוּ עוֹמֵד בָּאֲוִירפֶּרֶק נִגְמָר, כָּל הַסִּימָנִיםשֶׁהַקַּיִץ עָבַר, יֵשׁ לָהּ הַרְגָּשָׁהשֶׁהָעֶצֶב מֻכָּר, שׁוּב הִגִּיעַ סְתָו אֵל הָעִיר+++++++++++++++++(מילים- רוני ערן)…

לקחת ביס מעגבניית שרי מתוקה כסוכרייה. להכניס את קצות האצבעות לים. להרגיש את החול בין האצבעות. לקחת לגימה מבירה קרה קרה. להתעורר ביקיצה טבעית או מנשיקה מהילדה שלי. להרגיש רוח קיצית…

אמא שלי האהובה עבדה שנים בשגרירות אוסטריה. היא אוסטרית אסלי, כלומר נולדה וגדלה בוינה.  לא מפתיע כלל שעולם האפייה שלי הושפע רבות ממנה. כשאמא שלי יצאה לפנסיה, נסענו לצימר בצפון…

עַל אֲהָבוֹת וְחֹרִים / קָמָה שִׁיר נוֹלַדְתִּי עִם חֹר קָטַן בַּלֵּב, אוּלַי מוּטָב שֶׁאֲכַנֶּה אוֹתוֹ שֶׁקַע, לֹא מַשֶּׁהוּ בּוֹלֵט, יוֹתֵר רַעְיוֹן, וּכְכֹל שֶׁגָּדַלְתִּי, הַחֹר גָּדֵל אִתִּי. כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת עִם אֲנָשִׁים…

כבר כמעט שלושה חודשים שאנחנו בבית. אבל מי סופר? איכשהו הצלחנו להגיע לשגרה מבורכת בתוך כל הטירוף הזה. אני יכולה לומר שאפילו נחמד לעתים כשכולנו בבית, זמן משפחתי שכנראה לעולם…

השבוע היינו אמורים לחזור מחופשת מולדת של שבועיים בארץ.אבל רצה הגורל והקורונה היכתה את העולם כמכת מצרים נוספת השנה. אני לא יכולה להמנע מלחשוב איפה הייתי מטיילת, אילו פינות חמד…

השנה יש כאן חורף מאד מוזר. לא היו הרבה ימים קפואים כמו בשנים קודמות, בקושי היה שלג, ויורד המוווון גשם. כשאני מדברת עם משפחה או חברים מהארץ, אני מבינה שהשנה…

אני יודעת. הדבר האחרון שהיה חסר במרחב האינטרנט הוא עוד מתכון מטוגן לסופגניות. אבל המתכון הזה כל כך פשוט וחמוד, שלא יכולתי שלא לשתף. עד לפני כמה שנים הייתי רגילה…

הרחוב כולו עוטה שכבה לבנה ודקיקה.שעת בוקר מוקדמת ושלג דק מתחיל לרדת, כמה דקות ממנו מספיקות לכסות את המדרכות והמכוניות. במוחי אני בורחת לדימויים מעולם האפייה, ומדמיינת ענק מהלך בין…

+++++++++ רֵיחַ יָם וְרוּחַ סְתָו וּמִיץ שֶׁל תַּפּוּחֵי זָהָב וּמִין סַגְרִיר מָתוֹק חָמוּץ מוֹשֵׁךְ מִבַּיִת אֵלַי חוּץ לָלֶכֶת לֶכֶת וְלִנְשֹׁם אֲוִיר שְׁקִיעוֹת כָּחֹל אָדֹם +++++++++ (מילים- נתן אלתרמן) לפעמים מילים…

תקופת החגים תמיד מביאה עימה נוסטלגיה מסויימת, ומאז שעברנו לכאן כמשפחה הנוסטלגיה הזו מודגשת עוד יותר, ועימה מופיע לעתים גם געגוע גדול. געגוע למשפחה גדולה, למתכונים ומנות שפוגשים כל חג מחדש, לריחות…

כשרק עברנו לכאן, לא לקחנו אתנו הרבה דברים. את רוב הדברים השארנו בארץ והחלטנו לקחת רק את הדברים היקרים לליבנו. אחד הדברים שהחלטנו כן לארוז היה ארגז עם כל כלי המטבח שלי.כשהגיעו…

אחותי הקטנה האהובה (שכבר מזמן לא קטנה), ביקשה מתכון לעוגת פרג לימונית.האמת היא, שהיא ביקשה את המתכון הזה די מזמן ואני התעכבתי.אמרתי לה- ״יוש, אל תדאגי, הוא יהיה בבלוג בקרוב״. ״בקרוב״…

יש לי כל כך הרבה תוכניות, ורשימות, ותכנונים. אבל אני לא מספיקה כלום! יום רודף יום, שבוע רודף שבוע, הזמן טססססס (אמאלה- כבר פברואר???) בתוך כל התכנונים האלה, יש גם…

הבלוג שלי עובר שיפוצים בימים אלו, וכולי תקווה שבקרוב מאד תוכלו כבר לראות אותו לאחר מתיחת הפנים. במהלך שיפוצי האתר, הפוסט הזה פורסם בטעות לפני שהיה עוד מוכן לצאת לאוויר…

כל שנה בסתיו, המונים בצפון מזרח ארה״ב פוקדים את מטעי התפוחים הפזורים באיזור. שעה-שעתיים מהמולת העיר, ומרגישים קצת טבע. שורות על שורות של תפוחים מכל המינים והסוגים. כל אחד קוטף מלוא הסל,…

3 שעות המתנה מחוץ לחדר ניתוח. הזמן המושלם לכתוב עוד פוסט, על מנת להסיח את דעתי מהמתרחש.החצי עובר ניתוח בברך, וקיץ משופע פציעות יגיע לקיצו בקרוב. אני משקיפה מחלון חדר ההמתנה…

במרפסת שלי בברוקלין, אני משקיפה על הרחוב. מרפסת היא לא  דבר נפוץ פה ונדמה שכל עובר אורח שמתהלך ברחוב מרים את עיניו בפליאה לעברי. הישיבה במרפסת, יחד עם כבדרך אגב…

״האו ג׳וייש אוף אס״ אמרתי בצחקוק לחברתי האמריקאית, אצלה התארחתי לערב ראש השנה לפני שבוע. הכנתי קרעפלך לערב ראש השנה, וזוהי הפעם הראשונה שהכנתי אותם לבד. כל שנה בערב החג,…

שעות של שקט. דומיה. השעות האלה ביום- הקטנות כבר ישנות, הכלים מודחים, השיער שלי רטוב מהמקלחת. השמש כבר שקעה. הרחוב עוד לא רדום – מכונית עוברת פה ושם, אבל האנשים כבר לא ממהרים. והשקט…

14 ימים בחוץ לארץ. 2 ארצות. 4 אנשים – אני, החצי ושתי הקטנות שלי. 6 טיסות. 4 בדיקות בטחוניות בשדה התעופה. 2 לילות במלונות ליד שדה תעופה. 5 זריחות מהממות.…

אוגוסט מכה בכל הכוח. חם, לח ומהביל. בשעת בין ערביים – כשהשמש נמוכה והאור יפה וזהוב, אני נושמת קצת לרווחה ונהנית מהרוח שנכנסת מהחלון. אני משתדלת לא להיות הרבה ליד התנור…

כשחיים בארץ זרה, הבת שלי לא חוזרת הביתה מהגן עם ציורים של טנא וביכורים. כדי שתדע מה עומד מאחורי חג שבועות, אני בוחרת לספר לה. היא לא חוזרת מהגן ומזמזמת ״סלינו…

לאט לאט מתעוררים כאן מתרדמת חורף. לאט לאט רואים שוב חיים ברחוב- ילדים רוכבים על קרוקינט, אנשים שותים קפה קר בכוסות פלסטיק שקופות. לאט לאט העצים מתעוררים לחיים- שלדים ערומים מתחילים להתכסות בשמיכות…

הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון. הקצב הרגוע, לא ממהרים לשום…

לפני זמן מה הכנתי עם הקטנה שלי תבשיל ירקות. היא עלתה על שרפרף, ובהתלהבות עזרה לי בהכנות. בעודנו חותכות ומקלפות, היא שלחה יד לקישואים הטריים ואכלה מהם. האינסטינקט הראשוני שלי…

זמן. הוא דבר יחסי. לפעמים עובר מהר, לפעמים זוחל ולפעמים בורח. בחודשים האחרונים, הזמן נזל לי מבין האצבעות. יום, ועוד יום. שבוע רודף שבוע. והופ- אוטוטו כבר קיץ. לפני רגע…

חנוכיה לי יש, צוחקת בה האש.״אמא! תעשי עם הידיים, לרקוד! לא רק לשיר!״ מתרגשת קטנתי. קריסמס מתערבב עם חנוכה.הקטנה שלי שואלת אותי הרבה – מי זה הסבא עם הזקן הלבן.הלב…

כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות, כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים. כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות, שעכשיו מתחילים להתחלף בעצי אשוח.…

בגדול אני לא אוהבת עוגות דבש. אבל החגים מעבר לפינה, והגעגוע גדול. ולמרות שאני לא אוהבת עוגות דבש, אני רוצה את עוגת הדבש של אמא. זה בקטן. אז כשהקטנה שלי…

קיץ 2005. אני והחצי שלי רק התחלנו לצאת. שנינו מרגישים שיש כאן משהו אחר. שליו. רגוע. אני בת 23, הוא בן 24, לגמרי ילדים. 11 שנים פחות, ילדה אחת פחות,…

האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע שעבר. והתיאורים. על העוגה הנימוחה.…

כמה רגעים הרגע שפותחים את העיניים בבוקר הרגע בו מכניסים את כפות הרגליים לראשונה לים אחרי החורף הרגע בו יוצאים החוצה לגשם הראשון ומריחים את האוויר הרטוב הרגע שהמטוס המריא…

התקופה האחרונה היתה כולה בסימן מציאת איזון מחודש. אחרי הסערה של המעבר והתאקלמות ארוכה (שטרם נגמרה), אני מרגישה שאני מתחילה להתכייל מחדש. כבר יש כמה עוגנים בחיים, השכונה כבר מוכרת.…