מתוקים

״מתי פעם אחרונה לקחת קצת זמן לעצמך?״ שאלה אותי חברה לפני כמה זמן.כבר זמן מה שאני במעין מירוץ של בית-עבודה-ילדות, בלי הרבה זמן לעצמי. אומנם התמזל מזלי ואני מנהלת לעצמי…

לקחת ביס מסופגניה גדולה מדי, מתוקה מדי, עם יותר מדי אבקת סוכר שעפה על הריסים (תופעת לוואי של פעולת הנשימה), וריבה מתוקה וזרחנית נוטפת על הסנטר – אחד מזכרונות הילדות המתוקים…

אין לי מושג איך המתכון הזה עוד לא נמצא באתר. הבראוניז/עוגה הללו מלווים וליוו כמעט כל אירוע/ארוחה/אירוח/יום הולדת לפחות בעשרים השנים האחרונות.כל(!) החברות שלי, וכל החברות של אחיות שלי מכירות…

רוח סתווית מתגנבת בערב, מצננת את האספלט החם. מרגישים כבר את רוחות החורף הרחוקות מתקרבות לאיטן.עוד לא סתיו לגמרי, עדיין חם, אבל כבר אפשר לראות סימנים לעתיד לבוא. פה ושם…

הרגע הזה שחוזרים הביתה אחרי המון זמן. פתאום הכל נראה שונה. הפרופורציות אחרות. הסלון קטן יותר? יכול להיות? ומה זה כל ערימות המסמכים האלו? ערימות, בכלל! מריחים את הריח ״של…

ביקור מולדת שאוטוטו נגמר. תמיד זה חמוץ מתוק כזה, ובשלב הזה אני מרגישה מין גוש עצב בגרון. כבר חודש וחצי שאני לא מבשלת. מבשלים לי ומפנקים אותי, וכל כך כיף…

את המאפה הזה הכנתי לפני החג, ותכננתי לפרסם אותו לפני. אבל אירועי השבועיים האחרונים גרמו לי להכנס לקונכיה שלי. למי אכפת מעוד מתכונים ועוד אוכל כשיש כל כך הרבה הרס…

העוגה הזו נולדה ממש במקרה.באחד מביקורי בארץ, רציתי להכין עוגה המבוססת על יוגורט, אבל הוא בדיוק נגמר.מה כן היה? גבינה לבנה! חשבתי לעצמי שאם אפשר להכין עוגה בחושה עם יוגורט או…

בילדותי סבא וסבתא שלי גרו בבית קטן עם גינה גדולה מלאה עצי פרי.היו שם גויאבות נהדרות, שסק, מנגו, אבוקדו, חבושים, לימונים, תפוזים וקלמנטינות. למדתי לאהוב פירות בכל מאודי בזכות סבא…

אי שם בחודש מרץ 2020 כשהעולם התחיל להשתגע, סגרו את החיים בניו יורק.בהתחלה כשהעיר רק נסגרה היה פחד מצמית.לאחר שהפחד חלף, התחילה שלווה מסויימת, והבנה, שכזו תקופה עוד לא תחזור.…

לקחת ביס מעגבניית שרי מתוקה כסוכרייה. להכניס את קצות האצבעות לים. להרגיש את החול בין האצבעות. לקחת לגימה מבירה קרה קרה. להתעורר ביקיצה טבעית או מנשיקה מהילדה שלי. להרגיש רוח קיצית…

אמא שלי האהובה עבדה שנים בשגרירות אוסטריה. היא אוסטרית אסלי, כלומר נולדה וגדלה בוינה.  לא מפתיע כלל שעולם האפייה שלי הושפע רבות ממנה. כשאמא שלי יצאה לפנסיה, נסענו לצימר בצפון…

עַל אֲהָבוֹת וְחֹרִים / קָמָה שִׁיר נוֹלַדְתִּי עִם חֹר קָטַן בַּלֵּב, אוּלַי מוּטָב שֶׁאֲכַנֶּה אוֹתוֹ שֶׁקַע, לֹא מַשֶּׁהוּ בּוֹלֵט, יוֹתֵר רַעְיוֹן, וּכְכֹל שֶׁגָּדַלְתִּי, הַחֹר גָּדֵל אִתִּי. כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת עִם אֲנָשִׁים…

השנה יש כאן חורף מאד מוזר. לא היו הרבה ימים קפואים כמו בשנים קודמות, בקושי היה שלג, ויורד המוווון גשם. כשאני מדברת עם משפחה או חברים מהארץ, אני מבינה שהשנה…

אני יודעת. הדבר האחרון שהיה חסר במרחב האינטרנט הוא עוד מתכון מטוגן לסופגניות. אבל המתכון הזה כל כך פשוט וחמוד, שלא יכולתי שלא לשתף. עד לפני כמה שנים הייתי רגילה…

הרחוב כולו עוטה שכבה לבנה ודקיקה.שעת בוקר מוקדמת ושלג דק מתחיל לרדת, כמה דקות ממנו מספיקות לכסות את המדרכות והמכוניות. במוחי אני בורחת לדימויים מעולם האפייה, ומדמיינת ענק מהלך בין…

+++++++++ רֵיחַ יָם וְרוּחַ סְתָו וּמִיץ שֶׁל תַּפּוּחֵי זָהָב וּמִין סַגְרִיר מָתוֹק חָמוּץ מוֹשֵׁךְ מִבַּיִת אֵלַי חוּץ לָלֶכֶת לֶכֶת וְלִנְשֹׁם אֲוִיר שְׁקִיעוֹת כָּחֹל אָדֹם +++++++++ (מילים- נתן אלתרמן) לפעמים מילים…

תקופת החגים תמיד מביאה עימה נוסטלגיה מסויימת, ומאז שעברנו לכאן כמשפחה הנוסטלגיה הזו מודגשת עוד יותר, ועימה מופיע לעתים גם געגוע גדול. געגוע למשפחה גדולה, למתכונים ומנות שפוגשים כל חג מחדש, לריחות…

״אמא, נתתי לה לק מהגלידה שלי!״ אמרה הגדולה שלי בהתלהבות אחרי שנתנה לאחותה הקטנה להתפלש בגלידה. רגע אחד של חוסר תשומת לב, ומיד אחריו הפרצוף של הקטנה מרוח בגלידה נמסה והיא…

כשרק עברנו לכאן, לא לקחנו אתנו הרבה דברים. את רוב הדברים השארנו בארץ והחלטנו לקחת רק את הדברים היקרים לליבנו. אחד הדברים שהחלטנו כן לארוז היה ארגז עם כל כלי המטבח שלי.כשהגיעו…

אחותי הקטנה האהובה (שכבר מזמן לא קטנה), ביקשה מתכון לעוגת פרג לימונית.האמת היא, שהיא ביקשה את המתכון הזה די מזמן ואני התעכבתי.אמרתי לה- ״יוש, אל תדאגי, הוא יהיה בבלוג בקרוב״. ״בקרוב״…

שבוע באוסטריה, אהובתי. שבוע של זמן משפחתי עם האחייניות שלי, האחיות שלי ובני זוגן, ההורים שלי. כל המשפחה התכנסה לשבוע אחד של רוגע. רשת האינטרנט החלשה שסיפק בית המלון היתה בהתחלה…

כל שנה בסתיו, המונים בצפון מזרח ארה״ב פוקדים את מטעי התפוחים הפזורים באיזור. שעה-שעתיים מהמולת העיר, ומרגישים קצת טבע. שורות על שורות של תפוחים מכל המינים והסוגים. כל אחד קוטף מלוא הסל,…

3 שעות המתנה מחוץ לחדר ניתוח. הזמן המושלם לכתוב עוד פוסט, על מנת להסיח את דעתי מהמתרחש.החצי עובר ניתוח בברך, וקיץ משופע פציעות יגיע לקיצו בקרוב. אני משקיפה מחלון חדר ההמתנה…

במרפסת שלי בברוקלין, אני משקיפה על הרחוב. מרפסת היא לא  דבר נפוץ פה ונדמה שכל עובר אורח שמתהלך ברחוב מרים את עיניו בפליאה לעברי. הישיבה במרפסת, יחד עם כבדרך אגב…

14 ימים בחוץ לארץ. 2 ארצות. 4 אנשים – אני, החצי ושתי הקטנות שלי. 6 טיסות. 4 בדיקות בטחוניות בשדה התעופה. 2 לילות במלונות ליד שדה תעופה. 5 זריחות מהממות.…

אוגוסט מכה בכל הכוח. חם, לח ומהביל. בשעת בין ערביים – כשהשמש נמוכה והאור יפה וזהוב, אני נושמת קצת לרווחה ונהנית מהרוח שנכנסת מהחלון. אני משתדלת לא להיות הרבה ליד התנור…

שעת שקיעה, אנחנו מטיילות יחד על גדות נהר ההדסון. אוטוגלידה מתנגן, ילדי הפארק רצים לעברו. "אני רוצה את זה.״ אומרת בתי הגדולה בנחרצות, מצביעה על הארטיק הכי גדול והכי צבעוני.…

לאט לאט מתעוררים כאן מתרדמת חורף. לאט לאט רואים שוב חיים ברחוב- ילדים רוכבים על קרוקינט, אנשים שותים קפה קר בכוסות פלסטיק שקופות. לאט לאט העצים מתעוררים לחיים- שלדים ערומים מתחילים להתכסות בשמיכות…

הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון. הקצב הרגוע, לא ממהרים לשום…

זמן. הוא דבר יחסי. לפעמים עובר מהר, לפעמים זוחל ולפעמים בורח. בחודשים האחרונים, הזמן נזל לי מבין האצבעות. יום, ועוד יום. שבוע רודף שבוע. והופ- אוטוטו כבר קיץ. לפני רגע…

חנוכיה לי יש, צוחקת בה האש.״אמא! תעשי עם הידיים, לרקוד! לא רק לשיר!״ מתרגשת קטנתי. קריסמס מתערבב עם חנוכה.הקטנה שלי שואלת אותי הרבה – מי זה הסבא עם הזקן הלבן.הלב…

כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות, כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים. כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות, שעכשיו מתחילים להתחלף בעצי אשוח.…

בגדול אני לא אוהבת עוגות דבש. אבל החגים מעבר לפינה, והגעגוע גדול. ולמרות שאני לא אוהבת עוגות דבש, אני רוצה את עוגת הדבש של אמא. זה בקטן. אז כשהקטנה שלי…

לפני חודשיים עשיתי משהו שגורם לי לאושר רגעי פעם בכמה ימים. נרשמתי לניוזלטר של מגזין גסטרונומי ידוע כאן בארה״ב, ובכל פעם שאני מקבלת פוסט חדש מהם- עולה לי חיוך קטן…

האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע שעבר. והתיאורים. על העוגה הנימוחה.…

בצד הזה של הכדור עונות השנה מוכתבות באופן מאד ברור. יש ארבע עונות, וכל אחת עומדת בפני עצמה. אי אפשר להתבלבל. האביב כבר כאן, בכל פינה. הפירות בארה״ב לעומת זאת, אינם נכנעים…

התקופה האחרונה היתה כולה בסימן מציאת איזון מחודש. אחרי הסערה של המעבר והתאקלמות ארוכה (שטרם נגמרה), אני מרגישה שאני מתחילה להתכייל מחדש. כבר יש כמה עוגנים בחיים, השכונה כבר מוכרת.…

כמו שעון. האביב הגיע, בדיוק כששעון הקיץ נכנס כאן לתוקף. הימים ארוכים יותר, וזה פינוק אמיתי. פתאום אפשר להוציא את הידיים מהכיסים (בלי שהן ינשרו), הכתפיים רגועות ופחות מתוחות והאוויר…