חמות היא מילה מצחיקה (קדירת עוף ואורז מופלאה)
הבלוג שלי עובר שיפוצים בימים אלו, וכולי תקווה שבקרוב מאד תוכלו כבר לראות אותו לאחר מתיחת הפנים.
במהלך שיפוצי האתר, הפוסט הזה פורסם בטעות לפני שהיה עוד מוכן לצאת לאוויר העולם. אבוי!
מהר מהר מחקתי אותו, אבל למרות שהיה באוויר רק כמה דקות, כבר הספקתי לקבל תגובות מגולשים ותיקים ואהובים, מצב שחייב אותי לעבוד במרץ על המתכון והתמונות – הגרסא שלי לאושפילאו של חמותי המקסימה.
אמא של החצי שלי – חמותי- היא בשלנית מדהימה.
תמיד מצחיק אותי לקרוא לה ״חמותי״ למי שלא מכיר אותה.
אני מסתפקת ב״אמא של..״, או פשוט קוראת לה בשמה, כי התואר ״חמות״ מגיע עם כל-כך הרבה כבדות והוא כל-כך מחייב. מילה שפשוט לא הולמת אותה ואת מי שהיא- שיא הקלילות, האצילות, אבל עם ראש ורגליים על הקרקע וכל-כך בגובה העיניים.
יצא לו, לאיש שלי, להיות מוקף בנשים שאוהבות לבשל. הוא לא מתלונן :)
בשנים האחרונות מאז שעברנו לארה״ב, הוא לא ליד האוכל של אמא, ואני מנסה לשחזר מתכונים מבית.
אחד המאכלים שאני יותר אוהבת שהיא מכינה הוא קדירת אורז, מעין גרסא של ״אושפילאו״.
אפשר לקרוא לה בכל מיני שמות, אבל אני אסתפק ב- קדירת-האורז-הכי-פשוטה-וטעימה-שתכינו, מהתבשילים האלה שכל אחד ״עובר וטועם״, עד שפתאום נגמר חצי סיר.
הקדירה מתקתקה בזכות פירות יבשים שנכנסים פנימה ונמסים בבישול הארוך. תענוג.
המתכון המקורי כולל ציר עוף ״בולגרי״ (שהוא למעשה ציר עוף שצומצם עד כדי יצירת ג׳ל סמיך ומרוכז).
לי אין ״ציר בולגרי״ שוכב כדרך קבע במקרר, אז אני כמובן מנסה לעשות קיצורי דרך ובכל זאת להגיע לדבר האמיתי.
זהו תבשיל ״ששוכחים״ על הכיריים. את עיקר העבודה הוא עושה בבישול הממושך. אם תרצו, אפשר גם להכניס את הסיר לתנור לשעה קלה, זה רק עושה לו טוב.
שנתחיל?
