
מאפה פילו תפוחים נפלא
ביקור מולדת שאוטוטו נגמר. תמיד זה חמוץ מתוק כזה, ובשלב הזה אני מרגישה מין גוש עצב בגרון. כבר חודש וחצי שאני לא מבשלת. מבשלים לי
ביקור מולדת שאוטוטו נגמר. תמיד זה חמוץ מתוק כזה, ובשלב הזה אני מרגישה מין גוש עצב בגרון. כבר חודש וחצי שאני לא מבשלת. מבשלים לי
כשרק עברנו לכאן, לא לקחנו אתנו הרבה דברים. את רוב הדברים השארנו בארץ והחלטנו לקחת רק את הדברים היקרים לליבנו. אחד הדברים שהחלטנו כן לארוז היה ארגז
האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע
בצד הזה של הכדור עונות השנה מוכתבות באופן מאד ברור. יש ארבע עונות, וכל אחת עומדת בפני עצמה. אי אפשר להתבלבל. האביב כבר כאן, בכל
התקופה האחרונה היתה כולה בסימן מציאת איזון מחודש. אחרי הסערה של המעבר והתאקלמות ארוכה (שטרם נגמרה), אני מרגישה שאני מתחילה להתכייל מחדש. כבר יש כמה
כמו שעון. האביב הגיע, בדיוק כששעון הקיץ נכנס כאן לתוקף. הימים ארוכים יותר, וזה פינוק אמיתי. פתאום אפשר להוציא את הידיים מהכיסים (בלי שהן ינשרו),
לפני כמה ימים קרה לי דבר מצחיק. לא זכרתי את המתכון של הבלינצ׳ס שלי, אז הסתכלתי בבלוג. המתכון הזה פורסם לפני שנה, כשהקטנה שלי היתה
מי שמכיר אותי מקרוב יודע שקשה לי בקבלת החלטות. ״קשה לי״ זו לשון המעטה פראית. כשאני עומדת בצומת של החלטה אני תמיד חושבת על הצד
“משהו שוקולדי” אמרה לי אחותי, כשביקשה שאשים עוד קינוחים בבלוג. משהו שוקולדי? YOU GOT IT! חשבתי לעצמי מהו הקינוח שעליו אני הכי אוהבת להתפנק. ובכן, קצת
עידו (או עידולי בפי אשתו שהיא במקרה אחותי), מת על העוגה הזו! אני מנסה להכין אותה רק פעם בשנה (ביום ההולדת שלו), אבל איכשהו תמיד
ביקור מולדת שאוטוטו נגמר. תמיד זה חמוץ מתוק כזה, ובשלב הזה אני מרגישה מין גוש עצב בגרון. כבר חודש וחצי שאני לא מבשלת. מבשלים לי
כשרק עברנו לכאן, לא לקחנו אתנו הרבה דברים. את רוב הדברים השארנו בארץ והחלטנו לקחת רק את הדברים היקרים לליבנו. אחד הדברים שהחלטנו כן לארוז היה ארגז
האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע
בצד הזה של הכדור עונות השנה מוכתבות באופן מאד ברור. יש ארבע עונות, וכל אחת עומדת בפני עצמה. אי אפשר להתבלבל. האביב כבר כאן, בכל
התקופה האחרונה היתה כולה בסימן מציאת איזון מחודש. אחרי הסערה של המעבר והתאקלמות ארוכה (שטרם נגמרה), אני מרגישה שאני מתחילה להתכייל מחדש. כבר יש כמה
כמו שעון. האביב הגיע, בדיוק כששעון הקיץ נכנס כאן לתוקף. הימים ארוכים יותר, וזה פינוק אמיתי. פתאום אפשר להוציא את הידיים מהכיסים (בלי שהן ינשרו),
לפני כמה ימים קרה לי דבר מצחיק. לא זכרתי את המתכון של הבלינצ׳ס שלי, אז הסתכלתי בבלוג. המתכון הזה פורסם לפני שנה, כשהקטנה שלי היתה
מי שמכיר אותי מקרוב יודע שקשה לי בקבלת החלטות. ״קשה לי״ זו לשון המעטה פראית. כשאני עומדת בצומת של החלטה אני תמיד חושבת על הצד
“משהו שוקולדי” אמרה לי אחותי, כשביקשה שאשים עוד קינוחים בבלוג. משהו שוקולדי? YOU GOT IT! חשבתי לעצמי מהו הקינוח שעליו אני הכי אוהבת להתפנק. ובכן, קצת
עידו (או עידולי בפי אשתו שהיא במקרה אחותי), מת על העוגה הזו! אני מנסה להכין אותה רק פעם בשנה (ביום ההולדת שלו), אבל איכשהו תמיד
ביקור מולדת שאוטוטו נגמר. תמיד זה חמוץ מתוק כזה, ובשלב הזה אני מרגישה מין גוש עצב בגרון. כבר חודש וחצי שאני לא מבשלת. מבשלים לי
כשרק עברנו לכאן, לא לקחנו אתנו הרבה דברים. את רוב הדברים השארנו בארץ והחלטנו לקחת רק את הדברים היקרים לליבנו. אחד הדברים שהחלטנו כן לארוז היה ארגז
האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע
בצד הזה של הכדור עונות השנה מוכתבות באופן מאד ברור. יש ארבע עונות, וכל אחת עומדת בפני עצמה. אי אפשר להתבלבל. האביב כבר כאן, בכל
התקופה האחרונה היתה כולה בסימן מציאת איזון מחודש. אחרי הסערה של המעבר והתאקלמות ארוכה (שטרם נגמרה), אני מרגישה שאני מתחילה להתכייל מחדש. כבר יש כמה
כמו שעון. האביב הגיע, בדיוק כששעון הקיץ נכנס כאן לתוקף. הימים ארוכים יותר, וזה פינוק אמיתי. פתאום אפשר להוציא את הידיים מהכיסים (בלי שהן ינשרו),
לפני כמה ימים קרה לי דבר מצחיק. לא זכרתי את המתכון של הבלינצ׳ס שלי, אז הסתכלתי בבלוג. המתכון הזה פורסם לפני שנה, כשהקטנה שלי היתה
מי שמכיר אותי מקרוב יודע שקשה לי בקבלת החלטות. ״קשה לי״ זו לשון המעטה פראית. כשאני עומדת בצומת של החלטה אני תמיד חושבת על הצד
“משהו שוקולדי” אמרה לי אחותי, כשביקשה שאשים עוד קינוחים בבלוג. משהו שוקולדי? YOU GOT IT! חשבתי לעצמי מהו הקינוח שעליו אני הכי אוהבת להתפנק. ובכן, קצת
עידו (או עידולי בפי אשתו שהיא במקרה אחותי), מת על העוגה הזו! אני מנסה להכין אותה רק פעם בשנה (ביום ההולדת שלו), אבל איכשהו תמיד
גרנולה נפלאה עם גרעיני דלעת, עם כמות סוכר מינימלית, הרבה גרעינים מכל מיני סוגים, אגוזים וכל טוב. היא נהדרת כנשנוש או ארוחת בוקר מזינה ובריאה.
עוף צלוי עם שזיפים ובלסמי – נפלא כמנה עיקרית מרשימה ויפה. העיקרון – פשוט. העוף מושרה במרינדה מתקתקה-חמצמצה, מבושל היטב עד רכות ונימוחות, ואז – מוכנס לצלייה בתנור עד לקבלת מעטה שחום ופריך, עם פנים עסיסי.
מנה כה פשוטה, אך עם טעמים מורכבים ועמוקים. אפשר להשוות את המנה למיטבולס ברוטב עגבניות, רק שאת הבשר מחליפה ריקוטה. התוצאה – מנה מופלאה של כדורים רכים ונהדרים ברוטב קטיפתי.
מרק אפונה קל וטעים, כל כך קל להכנה שזה קצת מביך. ההכנה מכמה מרכיבים בודדים, שיחד יוצרים משהו מופלא וטעים.
זוהי הגרסה שלי לעוגת מייפל ומיסו בחושה פשוט נפלאה! אל תיבהלו מנוכחות המיסו במתכון. הוא משתלב היטב בטעמי העוגה ואינו משתלט, נהפוך הוא – הוא מבליט ומעגל את טעמי העוגה ומתקבלת עוגה בחושה עסיסית, לא מתוקה מדי, נימוחה, עם טעם ייחודי, חם ועשיר.
מתכון נפלא לסופגניות קלאסיות של פעם. סופגניות שתמיד מצליחות. כאלו עם פס לבן בצד, אווריריות כמו ענן, לא מתוקות מדי, שמשאירות מקום לציפוי או למילוי, או לאכול כך סתם בלי שום תוספת.
נרשמים ומקבלים הודעה על כל מתכון חדש שמתפרסם באתר
2022 © כל הזכויות שמורות למיכל שמיר
פיתוח האתר: קנטאור
הצהרת נגישות
2022 © כל הזכויות שמורות למיכל שמיר / פיתוח האתר: קנטאור / הצהרת נגישות