עוגיות קינמון של עלמה
עַל אֲהָבוֹת וְחֹרִים / קָמָה שִׁיר נוֹלַדְתִּי עִם חֹר קָטַן בַּלֵּב, אוּלַי מוּטָב שֶׁאֲכַנֶּה אוֹתוֹ שֶׁקַע, לֹא מַשֶּׁהוּ בּוֹלֵט, יוֹתֵר רַעְיוֹן, וּכְכֹל שֶׁגָּדַלְתִּי, הַחֹר גָּדֵל
Menu
עַל אֲהָבוֹת וְחֹרִים / קָמָה שִׁיר נוֹלַדְתִּי עִם חֹר קָטַן בַּלֵּב, אוּלַי מוּטָב שֶׁאֲכַנֶּה אוֹתוֹ שֶׁקַע, לֹא מַשֶּׁהוּ בּוֹלֵט, יוֹתֵר רַעְיוֹן, וּכְכֹל שֶׁגָּדַלְתִּי, הַחֹר גָּדֵל
תקופת החגים תמיד מביאה עימה נוסטלגיה מסויימת, ומאז שעברנו לכאן כמשפחה הנוסטלגיה הזו מודגשת עוד יותר, ועימה מופיע לעתים גם געגוע גדול. געגוע למשפחה גדולה, למתכונים ומנות
אחותי הקטנה האהובה (שכבר מזמן לא קטנה), ביקשה מתכון לעוגת פרג לימונית.האמת היא, שהיא ביקשה את המתכון הזה די מזמן ואני התעכבתי.אמרתי לה- ״יוש, אל תדאגי,
כמו שעון. האביב הגיע, בדיוק כששעון הקיץ נכנס כאן לתוקף. הימים ארוכים יותר, וזה פינוק אמיתי. פתאום אפשר להוציא את הידיים מהכיסים (בלי שהן ינשרו),
היום סוגרים כאן חצי שנה איכשהו, הזמן כאן עובר יותר מהר אולי זו הציפייה כל פעם מחדש למישהו שמגיע לביקור מהארץ אולי הימים הקצרים של
לבי במזרח, ואנוכי בסוף מערב. קוראת חדשות, איכשהו חשבתי שהצורך הזה יפסח עלי כשאגור בצד השני של העולם. הלב מתגעגע ועצוב. זה הנוף מהגג שלנו
אני יודעת שזה לא פופולרי לומר סביב פורים, אבל אני לא אוהבת אוזני המן. מודה באשמה. שלא תטעו- מאפים, עוגיות, עוגות שמרים, עוגות בחושות, מאפינס ועוד
” איך זה?” שאלתי את החצי שלי (הוא שפן הניסיונות של כל המתכונים שלי במטבח). ״מממממ! שוקולדי! וואו מה יש בזה?” הוא ענה. רק אחרי
עוגיות שוקולד צ’יפס רכות רכות (אה.. הן גם במקרה טבעוניות) העוגיות הללו נולדו ממש במקרה. ליתר דיוק, הן נולדו כתוצאה מארבעה גורמים: 1. נגמרו הביצים
אם אני אראה עוד אוזן המן אחת…. (טוב נו, סביר להניח שאוכל אותה..), אבל אולי די עם אוזני ההמן? הצד הבולגרי שבי לא מניח לי,
עַל אֲהָבוֹת וְחֹרִים / קָמָה שִׁיר נוֹלַדְתִּי עִם חֹר קָטַן בַּלֵּב, אוּלַי מוּטָב שֶׁאֲכַנֶּה אוֹתוֹ שֶׁקַע, לֹא מַשֶּׁהוּ בּוֹלֵט, יוֹתֵר רַעְיוֹן, וּכְכֹל שֶׁגָּדַלְתִּי, הַחֹר גָּדֵל
תקופת החגים תמיד מביאה עימה נוסטלגיה מסויימת, ומאז שעברנו לכאן כמשפחה הנוסטלגיה הזו מודגשת עוד יותר, ועימה מופיע לעתים גם געגוע גדול. געגוע למשפחה גדולה, למתכונים ומנות
אחותי הקטנה האהובה (שכבר מזמן לא קטנה), ביקשה מתכון לעוגת פרג לימונית.האמת היא, שהיא ביקשה את המתכון הזה די מזמן ואני התעכבתי.אמרתי לה- ״יוש, אל תדאגי,
כמו שעון. האביב הגיע, בדיוק כששעון הקיץ נכנס כאן לתוקף. הימים ארוכים יותר, וזה פינוק אמיתי. פתאום אפשר להוציא את הידיים מהכיסים (בלי שהן ינשרו),
היום סוגרים כאן חצי שנה איכשהו, הזמן כאן עובר יותר מהר אולי זו הציפייה כל פעם מחדש למישהו שמגיע לביקור מהארץ אולי הימים הקצרים של
לבי במזרח, ואנוכי בסוף מערב. קוראת חדשות, איכשהו חשבתי שהצורך הזה יפסח עלי כשאגור בצד השני של העולם. הלב מתגעגע ועצוב. זה הנוף מהגג שלנו
אני יודעת שזה לא פופולרי לומר סביב פורים, אבל אני לא אוהבת אוזני המן. מודה באשמה. שלא תטעו- מאפים, עוגיות, עוגות שמרים, עוגות בחושות, מאפינס ועוד
” איך זה?” שאלתי את החצי שלי (הוא שפן הניסיונות של כל המתכונים שלי במטבח). ״מממממ! שוקולדי! וואו מה יש בזה?” הוא ענה. רק אחרי
עוגיות שוקולד צ’יפס רכות רכות (אה.. הן גם במקרה טבעוניות) העוגיות הללו נולדו ממש במקרה. ליתר דיוק, הן נולדו כתוצאה מארבעה גורמים: 1. נגמרו הביצים
אם אני אראה עוד אוזן המן אחת…. (טוב נו, סביר להניח שאוכל אותה..), אבל אולי די עם אוזני ההמן? הצד הבולגרי שבי לא מניח לי,
עַל אֲהָבוֹת וְחֹרִים / קָמָה שִׁיר נוֹלַדְתִּי עִם חֹר קָטַן בַּלֵּב, אוּלַי מוּטָב שֶׁאֲכַנֶּה אוֹתוֹ שֶׁקַע, לֹא מַשֶּׁהוּ בּוֹלֵט, יוֹתֵר רַעְיוֹן, וּכְכֹל שֶׁגָּדַלְתִּי, הַחֹר גָּדֵל
תקופת החגים תמיד מביאה עימה נוסטלגיה מסויימת, ומאז שעברנו לכאן כמשפחה הנוסטלגיה הזו מודגשת עוד יותר, ועימה מופיע לעתים גם געגוע גדול. געגוע למשפחה גדולה, למתכונים ומנות
אחותי הקטנה האהובה (שכבר מזמן לא קטנה), ביקשה מתכון לעוגת פרג לימונית.האמת היא, שהיא ביקשה את המתכון הזה די מזמן ואני התעכבתי.אמרתי לה- ״יוש, אל תדאגי,
כמו שעון. האביב הגיע, בדיוק כששעון הקיץ נכנס כאן לתוקף. הימים ארוכים יותר, וזה פינוק אמיתי. פתאום אפשר להוציא את הידיים מהכיסים (בלי שהן ינשרו),
היום סוגרים כאן חצי שנה איכשהו, הזמן כאן עובר יותר מהר אולי זו הציפייה כל פעם מחדש למישהו שמגיע לביקור מהארץ אולי הימים הקצרים של
לבי במזרח, ואנוכי בסוף מערב. קוראת חדשות, איכשהו חשבתי שהצורך הזה יפסח עלי כשאגור בצד השני של העולם. הלב מתגעגע ועצוב. זה הנוף מהגג שלנו
אני יודעת שזה לא פופולרי לומר סביב פורים, אבל אני לא אוהבת אוזני המן. מודה באשמה. שלא תטעו- מאפים, עוגיות, עוגות שמרים, עוגות בחושות, מאפינס ועוד
” איך זה?” שאלתי את החצי שלי (הוא שפן הניסיונות של כל המתכונים שלי במטבח). ״מממממ! שוקולדי! וואו מה יש בזה?” הוא ענה. רק אחרי
עוגיות שוקולד צ’יפס רכות רכות (אה.. הן גם במקרה טבעוניות) העוגיות הללו נולדו ממש במקרה. ליתר דיוק, הן נולדו כתוצאה מארבעה גורמים: 1. נגמרו הביצים
אם אני אראה עוד אוזן המן אחת…. (טוב נו, סביר להניח שאוכל אותה..), אבל אולי די עם אוזני ההמן? הצד הבולגרי שבי לא מניח לי,
קראמבל התפוחים של אמא שלי. מתכון קלאסי ומנצח, טעים ופשוט. התפוחים נאפים לאיטם בתנור בעודם מתקרמלים תחת שכבת קראמבל חמאתית ומשגעת. מושלם כקינוח לארוחת שישי או חג!
סלט אבטיח קיצי ונפלא, עם טעמים חמצמצים מתוקים ותיבול רענן של עשבי תיבול. הסלט המושלם ליום קיץ חם, נהדר כתוספת או ארוחה בפני עצמו.
טארט מנגו נפלא, עם בצק פטנט שלא דורש שום קירור או רידוד או מעבד מזון והוא הכי קל להכנה! טארט חמצמץ מתקתק שחוגג את הקיץ והמנגו.
מתכון שנפוץ אצלי בבית בגרסא זו או אחרת כבר כמה שנים טובות. אין ילד או מבוגר שלא אוהב את הקציצות האלו, שמשלבות בתוכן עוף טחון, ירקות מכל טוב ותיבול עדין.
בואיקוס בולגרי – המנה שליוותה כל(!) ארוחת שישי שלי אצל סבא וסבתא בתור ילדה. נשנושי ביס פריכים גבינתיים ומושלמים. הם ילוו היטב כל סלט או ממרח, מהווים פתיח נפלא לארוחה והם מושלמים לשבועות! מתכון של סבתא שרה שלי היקרה והאהובה.
סהרוני וניל של אומי שלי היקרה, או כפי שנקראו בביתי ונילקיפפרל (Vanillekipferl). עוגיות נפלאות, נימוחות, רכות, מתפוררות בפה וכה קלות להכנה. מושלמות לצד תה או קפה.
נרשמים ומקבלים הודעה על כל מתכון חדש שמתפרסם באתר
