עוגה בחושה מהממת עם קינמון ופירורים
הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון.
הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון.
כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות, כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים. כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות,
בגדול אני לא אוהבת עוגות דבש. אבל החגים מעבר לפינה, והגעגוע גדול. ולמרות שאני לא אוהבת עוגות דבש, אני רוצה את עוגת הדבש של אמא.
האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע
בצד הזה של הכדור עונות השנה מוכתבות באופן מאד ברור. יש ארבע עונות, וכל אחת עומדת בפני עצמה. אי אפשר להתבלבל. האביב כבר כאן, בכל
כך עפה לה 2015. בלי אזהרה, בלי גינונים. מכירים את זה שיש לכם רשימה של מליון דברים שאתם רוצים לעשות, אתם מציבים לעצמכם דד-ליין לכל
הם כאן! איזו התרגשות. אומנם עולים 40 ש״ח לקילו, אז אני מתקמצנת וקונה אותם במשורה. אבל הם פה, בשיא תפארתם. כמה שאני אוהבת דובדבנים. ממממממ….בכל
כשמשתדלים להמעיט במתוקים וממש רוצים משהו מתוק, אחד הדברים המעצבנים הוא שמגיע גאון ואומר- ״קחי פרי״. מה פרי, מה? פרי זה לא קינוח. אבל, בכל
מי שמכיר אותי מקרוב יודע שקשה לי בקבלת החלטות. ״קשה לי״ זו לשון המעטה פראית. כשאני עומדת בצומת של החלטה אני תמיד חושבת על הצד
נכון שכבר פרסמתי פוסט אחד השבוע, אבל לא יכולתי להתאפק. עוגת ״שוקו-אספרסו״ בחושה היתה חלק מתפריט של רשת בתי קפה ידועה, ואני הייתי לקוחה מתמידה
הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון.
כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות, כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים. כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות,
בגדול אני לא אוהבת עוגות דבש. אבל החגים מעבר לפינה, והגעגוע גדול. ולמרות שאני לא אוהבת עוגות דבש, אני רוצה את עוגת הדבש של אמא.
האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע
בצד הזה של הכדור עונות השנה מוכתבות באופן מאד ברור. יש ארבע עונות, וכל אחת עומדת בפני עצמה. אי אפשר להתבלבל. האביב כבר כאן, בכל
כך עפה לה 2015. בלי אזהרה, בלי גינונים. מכירים את זה שיש לכם רשימה של מליון דברים שאתם רוצים לעשות, אתם מציבים לעצמכם דד-ליין לכל
הם כאן! איזו התרגשות. אומנם עולים 40 ש״ח לקילו, אז אני מתקמצנת וקונה אותם במשורה. אבל הם פה, בשיא תפארתם. כמה שאני אוהבת דובדבנים. ממממממ….בכל
כשמשתדלים להמעיט במתוקים וממש רוצים משהו מתוק, אחד הדברים המעצבנים הוא שמגיע גאון ואומר- ״קחי פרי״. מה פרי, מה? פרי זה לא קינוח. אבל, בכל
מי שמכיר אותי מקרוב יודע שקשה לי בקבלת החלטות. ״קשה לי״ זו לשון המעטה פראית. כשאני עומדת בצומת של החלטה אני תמיד חושבת על הצד
נכון שכבר פרסמתי פוסט אחד השבוע, אבל לא יכולתי להתאפק. עוגת ״שוקו-אספרסו״ בחושה היתה חלק מתפריט של רשת בתי קפה ידועה, ואני הייתי לקוחה מתמידה
הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון.
כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות, כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים. כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות,
בגדול אני לא אוהבת עוגות דבש. אבל החגים מעבר לפינה, והגעגוע גדול. ולמרות שאני לא אוהבת עוגות דבש, אני רוצה את עוגת הדבש של אמא.
האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע
בצד הזה של הכדור עונות השנה מוכתבות באופן מאד ברור. יש ארבע עונות, וכל אחת עומדת בפני עצמה. אי אפשר להתבלבל. האביב כבר כאן, בכל
כך עפה לה 2015. בלי אזהרה, בלי גינונים. מכירים את זה שיש לכם רשימה של מליון דברים שאתם רוצים לעשות, אתם מציבים לעצמכם דד-ליין לכל
הם כאן! איזו התרגשות. אומנם עולים 40 ש״ח לקילו, אז אני מתקמצנת וקונה אותם במשורה. אבל הם פה, בשיא תפארתם. כמה שאני אוהבת דובדבנים. ממממממ….בכל
כשמשתדלים להמעיט במתוקים וממש רוצים משהו מתוק, אחד הדברים המעצבנים הוא שמגיע גאון ואומר- ״קחי פרי״. מה פרי, מה? פרי זה לא קינוח. אבל, בכל
מי שמכיר אותי מקרוב יודע שקשה לי בקבלת החלטות. ״קשה לי״ זו לשון המעטה פראית. כשאני עומדת בצומת של החלטה אני תמיד חושבת על הצד
נכון שכבר פרסמתי פוסט אחד השבוע, אבל לא יכולתי להתאפק. עוגת ״שוקו-אספרסו״ בחושה היתה חלק מתפריט של רשת בתי קפה ידועה, ואני הייתי לקוחה מתמידה
לביבות חוביזה נהדרות! הליקוט וההכנה הם פעילות נהדרת לילדים, חיבור לטבע ולמטבח. חוביזה הוא אחד הירוקים שהכי פחות משתמשים בהם, למרות שהוא נפוץ באופן טבעי בארץ, ומתנהג בדיוק כמו תרד או מנגולד.
קציצות בשר רכות אהובות על ילדים (ומבוגרים), קלות להכנה, מושלמות לילדים בשל מרקמן הרך, ואין אחד שלא אוהב אותן. באופן מפתיע הן לא מכילות ביצים ופירורי לחם, אבל יש בהן מרכיב מפתיע ששומר על רכותן.
לביבות תירס וגזר בניחוח הודי, קלות להכנה, וטעימות בטירוף. במקרה, הן גם טבעוניות ונטולות גלוטן. מושלמות לחנוכה או לארוחה קלילה.
עוגת תפוזים רכה כמו ענן, נפלאה לצד קפה/תה, הדרית בדיוק במידה ולא מתוקה מדי. מתכון שתחזרו אליו פעם אחר פעם, בהתחייבות.
מרק תירס זריז, טעים בטירוף, שמכינים בצ׳יק צ׳ק. למרק טעמים עשירים ועמוקים, על אף שמכינים אותו בכלום עבודה וזמן. מנה מושלמת ליום קר כשרוצים מרק כאן ועכשיו. מנה צמחונית, שאפשר להפוך בקלות לטבעונית.
קראמבל התפוחים של אמא שלי. מתכון קלאסי ומנצח, טעים ופשוט. התפוחים נאפים לאיטם בתנור בעודם מתקרמלים תחת שכבת קראמבל חמאתית ומשגעת. מושלם כקינוח לארוחת שישי או חג!