מגולגלות תמרים מושלמות
אוגוסט מכה בכל הכוח. חם, לח ומהביל. בשעת בין ערביים – כשהשמש נמוכה והאור יפה וזהוב, אני נושמת קצת לרווחה ונהנית מהרוח שנכנסת מהחלון. אני משתדלת
אוגוסט מכה בכל הכוח. חם, לח ומהביל. בשעת בין ערביים – כשהשמש נמוכה והאור יפה וזהוב, אני נושמת קצת לרווחה ונהנית מהרוח שנכנסת מהחלון. אני משתדלת
שעת שקיעה, אנחנו מטיילות יחד על גדות נהר ההדסון. אוטוגלידה מתנגן, ילדי הפארק רצים לעברו. "אני רוצה את זה.״ אומרת בתי הגדולה בנחרצות, מצביעה על
לאט לאט מתעוררים כאן מתרדמת חורף. לאט לאט רואים שוב חיים ברחוב- ילדים רוכבים על קרוקינט, אנשים שותים קפה קר בכוסות פלסטיק שקופות. לאט לאט העצים מתעוררים
הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון.
זמן. הוא דבר יחסי. לפעמים עובר מהר, לפעמים זוחל ולפעמים בורח. בחודשים האחרונים, הזמן נזל לי מבין האצבעות. יום, ועוד יום. שבוע רודף שבוע. והופ-
חנוכיה לי יש, צוחקת בה האש.״אמא! תעשי עם הידיים, לרקוד! לא רק לשיר!״ מתרגשת קטנתי. קריסמס מתערבב עם חנוכה.הקטנה שלי שואלת אותי הרבה – מי
כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות, כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים. כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות,
בגדול אני לא אוהבת עוגות דבש. אבל החגים מעבר לפינה, והגעגוע גדול. ולמרות שאני לא אוהבת עוגות דבש, אני רוצה את עוגת הדבש של אמא.
לפני חודשיים עשיתי משהו שגורם לי לאושר רגעי פעם בכמה ימים. נרשמתי לניוזלטר של מגזין גסטרונומי ידוע כאן בארה״ב, ובכל פעם שאני מקבלת פוסט חדש
האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע
אוגוסט מכה בכל הכוח. חם, לח ומהביל. בשעת בין ערביים – כשהשמש נמוכה והאור יפה וזהוב, אני נושמת קצת לרווחה ונהנית מהרוח שנכנסת מהחלון. אני משתדלת
שעת שקיעה, אנחנו מטיילות יחד על גדות נהר ההדסון. אוטוגלידה מתנגן, ילדי הפארק רצים לעברו. "אני רוצה את זה.״ אומרת בתי הגדולה בנחרצות, מצביעה על
לאט לאט מתעוררים כאן מתרדמת חורף. לאט לאט רואים שוב חיים ברחוב- ילדים רוכבים על קרוקינט, אנשים שותים קפה קר בכוסות פלסטיק שקופות. לאט לאט העצים מתעוררים
הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון.
זמן. הוא דבר יחסי. לפעמים עובר מהר, לפעמים זוחל ולפעמים בורח. בחודשים האחרונים, הזמן נזל לי מבין האצבעות. יום, ועוד יום. שבוע רודף שבוע. והופ-
חנוכיה לי יש, צוחקת בה האש.״אמא! תעשי עם הידיים, לרקוד! לא רק לשיר!״ מתרגשת קטנתי. קריסמס מתערבב עם חנוכה.הקטנה שלי שואלת אותי הרבה – מי
כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות, כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים. כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות,
בגדול אני לא אוהבת עוגות דבש. אבל החגים מעבר לפינה, והגעגוע גדול. ולמרות שאני לא אוהבת עוגות דבש, אני רוצה את עוגת הדבש של אמא.
לפני חודשיים עשיתי משהו שגורם לי לאושר רגעי פעם בכמה ימים. נרשמתי לניוזלטר של מגזין גסטרונומי ידוע כאן בארה״ב, ובכל פעם שאני מקבלת פוסט חדש
האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע
אוגוסט מכה בכל הכוח. חם, לח ומהביל. בשעת בין ערביים – כשהשמש נמוכה והאור יפה וזהוב, אני נושמת קצת לרווחה ונהנית מהרוח שנכנסת מהחלון. אני משתדלת
שעת שקיעה, אנחנו מטיילות יחד על גדות נהר ההדסון. אוטוגלידה מתנגן, ילדי הפארק רצים לעברו. "אני רוצה את זה.״ אומרת בתי הגדולה בנחרצות, מצביעה על
לאט לאט מתעוררים כאן מתרדמת חורף. לאט לאט רואים שוב חיים ברחוב- ילדים רוכבים על קרוקינט, אנשים שותים קפה קר בכוסות פלסטיק שקופות. לאט לאט העצים מתעוררים
הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון.
זמן. הוא דבר יחסי. לפעמים עובר מהר, לפעמים זוחל ולפעמים בורח. בחודשים האחרונים, הזמן נזל לי מבין האצבעות. יום, ועוד יום. שבוע רודף שבוע. והופ-
חנוכיה לי יש, צוחקת בה האש.״אמא! תעשי עם הידיים, לרקוד! לא רק לשיר!״ מתרגשת קטנתי. קריסמס מתערבב עם חנוכה.הקטנה שלי שואלת אותי הרבה – מי
כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות, כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים. כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות,
בגדול אני לא אוהבת עוגות דבש. אבל החגים מעבר לפינה, והגעגוע גדול. ולמרות שאני לא אוהבת עוגות דבש, אני רוצה את עוגת הדבש של אמא.
לפני חודשיים עשיתי משהו שגורם לי לאושר רגעי פעם בכמה ימים. נרשמתי לניוזלטר של מגזין גסטרונומי ידוע כאן בארה״ב, ובכל פעם שאני מקבלת פוסט חדש
האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע
סלט תירס צלוי שמח וצבעוני! הסלט המושלם לפיקניק, או כל ארוחה אחרת, עם טעמים מעושנים, חמצמצים ומתוקים. קל להכנה, ניתן לאחסון מראש ואהוב על כולם.
מנה חגיגית ונהדרת – עוף צלוי בתנור, אביבי ומלא כל טוב. העוף נצלה במרינדה חמצמצה-מתוקה, עם תימין ושסק שעונתו כל כך קצרה, אך בשיאה לקראת חג הפסח.
גאלט תותים מהיר הכנה וטעים בטירוף. עשוי בצק פריך מקמח כוסמין מלא שבקלות ניתן להמיר לקמח ללא גלוטן או קמח רגיל, ותותים שנאפים לכדי רוטב עסיסי ונהדר.
לביבות חוביזה נהדרות! הליקוט וההכנה הם פעילות נהדרת לילדים, חיבור לטבע ולמטבח. חוביזה הוא אחד הירוקים שהכי פחות משתמשים בהם, למרות שהוא נפוץ באופן טבעי בארץ, ומתנהג בדיוק כמו תרד או מנגולד.
קציצות בשר רכות אהובות על ילדים (ומבוגרים), קלות להכנה, מושלמות לילדים בשל מרקמן הרך, ואין אחד שלא אוהב אותן. באופן מפתיע הן לא מכילות ביצים ופירורי לחם, אבל יש בהן מרכיב מפתיע ששומר על רכותן.
לביבות תירס וגזר בניחוח הודי, קלות להכנה, וטעימות בטירוף. במקרה, הן גם טבעוניות ונטולות גלוטן. מושלמות לחנוכה או לארוחה קלילה.
