מתוקים

מתכון קליל ופשוט לעוגה בחושה וטעימה שמכינים ללא מיקסר בקערה אחת.

בילדותי סבא וסבתא שלי גרו בבית קטן עם גינה גדולה מלאה עצי פרי.היו שם גויאבות נהדרות, שסק, מנגו, אבוקדו, חבושים, לימונים, תפוזים וקלמנטינות. למדתי לאהוב

אי שם בחודש מרץ 2020 כשהעולם התחיל להשתגע, סגרו את החיים בניו יורק.בהתחלה כשהעיר רק נסגרה היה פחד מצמית.לאחר שהפחד חלף, התחילה שלווה מסויימת, והבנה,

לקחת ביס מעגבניית שרי מתוקה כסוכרייה. להכניס את קצות האצבעות לים. להרגיש את החול בין האצבעות. לקחת לגימה מבירה קרה קרה. להתעורר ביקיצה טבעית או מנשיקה

אני מתה על תה, ועוד יותר אוהבת ארל גריי. הטעם ההדרי המרומז נכנס לעוגה בחושה שהיא שיר הלל לארל גריי, אבל גם מי שלא חובב תה גדול יאהב אותה. זו עוגה רכה כמו ענן, עדינה בטעמה וקלה להכנה – בקערה אחת, בלי מיקסר ובלי הפרדות ביצים.

עַל אֲהָבוֹת וְחֹרִים / קָמָה שִׁיר נוֹלַדְתִּי עִם חֹר קָטַן בַּלֵּב, אוּלַי מוּטָב שֶׁאֲכַנֶּה אוֹתוֹ שֶׁקַע, לֹא מַשֶּׁהוּ בּוֹלֵט, יוֹתֵר רַעְיוֹן, וּכְכֹל שֶׁגָּדַלְתִּי, הַחֹר גָּדֵל

השנה יש כאן חורף מאד מוזר. לא היו הרבה ימים קפואים כמו בשנים קודמות, בקושי היה שלג, ויורד המוווון גשם. כשאני מדברת עם משפחה או

אני יודעת. הדבר האחרון שהיה חסר במרחב האינטרנט הוא עוד מתכון מטוגן לסופגניות. אבל המתכון הזה כל כך פשוט וחמוד, שלא יכולתי שלא לשתף. עד

הרחוב כולו עוטה שכבה לבנה ודקיקה.שעת בוקר מוקדמת ושלג דק מתחיל לרדת, כמה דקות ממנו מספיקות לכסות את המדרכות והמכוניות. במוחי אני בורחת לדימויים מעולם

+++++++++ רֵיחַ יָם וְרוּחַ סְתָו וּמִיץ שֶׁל תַּפּוּחֵי זָהָב וּמִין סַגְרִיר מָתוֹק חָמוּץ מוֹשֵׁךְ מִבַּיִת אֵלַי חוּץ לָלֶכֶת לֶכֶת וְלִנְשֹׁם אֲוִיר שְׁקִיעוֹת כָּחֹל אָדֹם +++++++++