היום כשקיפלתי כביסה, היה שקט נדיר בבית.
שקט כזה, שגרם לי לבהלה.
שקט כזה, ששמעתי את הלב שלי פועם. הרגשתי אותו חזק חזק.
בין ערימות הגרביים והתחתונים, הרגשתי את פעימות הלב. שקטות ועוצמתיות.
אני בדרך כלל רגילה למהומת בית של ילדות צועקות, ריבים, שקשוקי צעצועים, ריחות של סבון ושמפו מהולים בקריאות צהלה מהמקלחת או ״אמאאאאאא!״ של אחת מבנותיי.
ופתאום בשקט הזה, שאיפשר לי לשמוע את הלב שלי, אחזה בי בהלה מבעיתה. רציתי שהדממה הזו תפסיק, ושיחזרו כל קולות הבית הרגילים- הריבים של שתי בנותיי, הבכי של אחיהן התינוק, הצחקוקים המוגזמים.
לקחתי נשימה עמוקה. ועוד אחת. אבל השקט הזה לא הפסיק, ופעימות הלב רק התגברו והתעצמו.
דמיינתי את כל אותם אנשים שאיבדו בבת אחת את כל עולמם, איבדו בבת אחת את כל רעשי חייהם. ובפעם המי יודע כמה בחודשים האחרונים, הדמעות החלו לזלוג יחד עם המחשבות.
בכיתי על כל אלו שהשתתק עולמם.
בכיתי על הבדידות הגדולה שלנו כעם.
בכיתי על החושך הגדול שאני נושאת בתוכי בימים אלו, ושאר העולם מסביבי ממשיך להתנהג כאילו לא קרה כלום.
בכיתי על הלבד שלי ושל משפחתי, על ההבנה שאנחנו לא חלק מהמארג האנושי המופלא שנטווה בארץ עכשיו.
כבר שמונה שנים וחצי שאני חיה מחוץ לישראל.
כבר שמונה שנים וחצי שאני תופסת את עצמי כאדם ״מבין עולם״, תופסת את עצמי כאשת העולם הגדול. מבינה את התרבות האמריקאית, וחיה את התרבות הישראלית.
אבל בחודשים האחרונים, אני מבינה עד כמה התבדיתי.
אני כבר שמונה שנים וחצי מחוץ לישראל, ואף אחד מחבריי האמריקאים לא באמת מבין.
אני באופן הכי עמוק ואמיתי לבד – עם המבטא שלי, והשפה שלי, והלאום שלי, והדת שלי, וההומור שלי, והמשפחה הגרעינית שלי. לבד.
והלבד הזה, מדגיש את הגעגוע עוד יותר.
כמה חודשים שלא פרסמתי שום מתכון חדש.
כבר חודשים שאני שומרת על דממה.
זהו הפוסט הראשון שלי מאז אותה שבת נוראית, כי פשוט נגמרו לי המילים. אפילו היה לי לא נעים לפרסם מתכון בימים שכאלו, כשאנשים איבדו את כל עולמם- למי אכפת מעוד עוגה או קציצות?
ובכל זאת, ירד כאן שלג בימים האחרונים, והטמפרטורות צנחו, וכל מה שהתחשק לבני הבית שלי זה מרק. אנחנו חזק במרקים בחודשי החורף, ותמיד יש אחד קבוע במקרר.
והמרק הזה, הפך לתושב קבע כי כולם מתים עליו.
מרק תירס טעים וזריז שמכינים בכלום זמן וכלום עבודה. למרות שהוא כל כך מהיר הכנה, מתקבל מרק עם טעמים עמוקים ונהדרים, בזכות כמה מרכיבים שיש במזווה שהופכים אותו לכזה.
מאחלת לכולנו ימים שקטים, טובים יותר. מגיע לכולנו קצת שקט.
הלוואי והחטופים יחזרו כבר הביתה, לרעשי הבית שלהם ובני ביתם יזכו לצאת מהדממה.
…..
שנתחיל?
כמה דברים חשובים
השחמת הבצל – חשוב להמתין מספר דקות עד להשחמה של הבצל. מכיוון ששלב זה תורם רבות לטעם העמוק של המרק.
שמן שומשום – אל תוותרו, בבקשה! אומנם הכמות שלו מזערית, אבל הטעם שהוא מוסיף למרק הופך אותו למשהו מיוחד.
מתיקות – אם משתמשים בתירס מתקתק, אין צורך להוסיף מייפל/סילאן. אני הוספתי מעט מייפל כי במקרה השתמשתי בתירס מקופסא שלא היה מתוק במיוחד.
טבעונים? פשוט וותרו על השלב האחרון של הוספת הביצה.
נמנעים מגלוטן? אין שום בעיה. פשוט השתמשו בסויה tamari או כל רוטב סויה אחר שהוא ללא גלוטן. אפשר גם להשמיט כליל את הסויה.
מרק תירס זריז
מצרכים
- 1 בצל גדול, קצוץ
- 1 כף שמן תירס או קנולה
- 2 קופסאות תירס בקופסת שימורים, מסונן (לשמור את הנוזלים!)
- 2 ½ כוסות מים או ציר ירקות או מרק עוף צח (בנוסף לנוזלים ששמרנו של התירס!)
- ½ כף סויה
- 1 כפית מלח (ניתן להפחית או להוסיף לפי הטעם)
- 1 כפית שמן שומשום
- ½ כף מייפל (לא חובה)
- 1 ביצה
להגשה
- ¼ כוס חלב קוקוס או שמנת מתוקה (אופציונלי)
- 1 גבעול בצל ירוק, קצוץ
- זרזיף שמן שומשום
הוראות הכנה
- מסננים את התירס מקופסאות השימורים. את הנוזל שומרים בצד, נשתמש בו בהמשך. משתי קופסאות נקבל כ- 300 מ״ל נוזל.
- קולפים בצל וקוצצים אותו לקוביות דקות.
- מחממים סיר עם כף שמן נייטרלי (תירס או קנולה יתאימו כאן. מטגנים את הבצל הקצוץ תוך כדי ערבוב כ- 5 דקות, עד להזהבה.
- מוסיפים את התירס המסונן ומבשלים תוך כדי ערבוב עוד דקותיים.
- מוסיפים את הנוזלים ששמרנו, המים/ציר ירקות/מרק צח, שמן השומשום, המייפל, הסויה ומלח. טועמים את מי הבישול, ומתקנים תיבול לפי הצורך (עוד מליחות/מתיקות).
- מביאים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה למינימום ומבשלים את המרק עם מכסה סגור במשך כ 10-15 דקות.
- טוחנים את המרק באמצעות בלנדר מוט או בבלנדר רגיל. אני השארתי מעט גרגרי תירס שלמים, ניתן לטחון למרקם חלק לחלוטין.
- טורפים ביצה בקערה. מגבירים ללהבה בינונית, ובעוד המרק מתבשל מוסיפים את הביצה הטרופה תוך כדי ערבוב.
- ניתן להוסיף למרק בשלב זה 1/4 כוס חלב קוקוס או שמנת מתוקה (ממש לא חובה).
- מגישים עם בצל ירוק קצוץ וזרזיף שמן שומשום.
וידיאו
הערות
הידעת ש...
תירס הוא צמח חד שנתי ממשפחת הדגניים. במאה ה-21 הוא הגידול החקלאי הנרחב ביותר בעולם, ואחריו מדורגים חיטה ואורז.
מקורו של התירס במרכז אמריקה, הוא גודל לראשונה על ידי תרבות המאיה. הספרדים הם שהפיצו אותו לשאר העולם, עם הגעתם למרכז אמריקה. צמח התירס זקוק לאספקת מים שוטפת ואקלים חם.
הוא אחד מהגידולים החשובים בעולם, ולכן נמצא בראש סדר העדיפויות במחקר. בעזרת צמח התירס נעשו כמה מהתגליות החשובות ביותר בגנטיקה – הגנום של התירס עשיר בטרנספוזונים ומועד למוטציות, דבר המתבטא במגוון צבעי התירס השונים (אדום, סגול, לבן, שחור). התירס הוא צמח העובר הנדסה גנטית, תהליך המעורר מחלוקת בקרב האוכלוסיה – רבים טוענים כי מדובר בתהליך חף מפגמים התורם לעולם אקולוגית, ואילו רבים אחרים טוענים כי מדובר בתהליך המזיק לבריאות.
2 Responses
שלום מיכל,
1. אחלה מתכון. הייתי מוסיפה כף/כפותיים סולת וגם מעט עלי תבלין ארומטי כמו טימין או אורגנו.
2. אשמח לקבל המלצות על חנויות יד שניה שכונתיות בברוקלין.
3. אדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו. נכון לכל מגדר. געגוע צורב לארץ.
שבת שלום וחודש טוב שיבוא, אמן
אורלי
הי אורלי, תודה על התגובה הנעימה.
בהמשך לשאלותיך:
1. סולת תמיד תתאים! לגבי טימין או אורגנו, לגמרי יתקבל בברכה ויוסיף, אבל אז הייתי מוותרת על הסויה ושמן השומשום שבמתכון (ואז הארומטיים יקחו לכיוון פחות אסייתי).
2. חנויות יד שניה- בשכונתי המתוקה (Carroll Gardens) ישנה חנות יד שניה מקסימה למיני ענתיקות/רהיטים/חפצים יפים ששמה Yesterday's News. ובוויליאמסבורג יש כמובן את Beacon's Closet הנהדרת לבגדי יד שניה.
שתהיה שבת שלום גם לך. תודה על תגובה מחממת לב 🙂