טבעוני

אוטוטו וחוזרים לשגרה כל הילדים חוזרים למסגרות החופש הגדול (מספר 2) תם בקרוב שוב נייחל לסופ״ש ויתחיל סוף סוף ריח של סתיו. אם לומר את

הזמן הזה בשנה. כבר קיץ לגמרי, ומלבד שרב בודד פה ושם עוד לא הגיע הכבשן הגדול. כשהשמש הולכת לישון, מגיעה לה רוח מלטפת ומרגיעה. הזמן

לאחרונה ההתרחשות רבה בחיים שלי. נודע לי לא מזמן שבשנה הבאה כנראה שאחיה בארץ אחרת, מתבשלת לה סדנת בישול מגניבה ביותר, וכפי שהגדיר זאת הכי טוב החצי

מי שמכיר אותי מקרוב יודע שקשה לי בקבלת החלטות. ״קשה לי״ זו לשון המעטה פראית. כשאני עומדת בצומת של החלטה אני תמיד חושבת על הצד

הימים מתחממים. כבר לא קר לי בקצות האצבעות. האדניות שלי התאוששו מסערות החורף וסופסוף פורחות. אור עד מאוחר! איזה כיף. וממש עוד מעט כבר יהיה

אני יודעת שזה לא פופולרי לומר סביב פורים, אבל אני לא אוהבת אוזני המן. מודה באשמה. שלא תטעו- מאפים, עוגיות, עוגות שמרים, עוגות בחושות, מאפינס ועוד

יש אנשים שהחולשה שלהם היא מקדונלדס (יש לי אחד כזה בבית), יש אנשים שלא יכולים לעמוד בפני נקניקיות. אני? אני פשוט לא עומדת בפני פלאפל.

” איך זה?” שאלתי את החצי שלי (הוא שפן הניסיונות של כל המתכונים שלי במטבח). ״מממממ! שוקולדי! וואו מה יש בזה?” הוא ענה. רק אחרי

גשם שוטף.מחזיקה את הקטנה שלי בידיים, מגינה עליה עם חציו הפתוח של המעיל שלי, רצה מהר מהר לאוטו.הגשם מכה בי בכל הכוח, אני נרטבת לגמרי,

ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה