באיטליה תוך 20 דקות – פסטה עם שלל ירקות שמכינים בסיר אחד
ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה
ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה
א’ חברתי המקסימה הפכה לטבעונית לא מזמן. לחובבת אוכל שכמותי זו חתיכת בשורה, כי היא היתה השותפה המושלמת לכל סוגי המאווים והחשקים שלי. כל פעם
ימים כועסים. חמים. פוחדים. אני רוצה להמשיך כרגיל, בשגרה, בבישולים, אבל הלב כבד. מפחד, מדאגה. ובחוץ- חופש גדול. לכאורה ימים של שמש, ים, קלילות וכיף,
ימים טרופים, מציאות משוגעת, שיגרה לא שיגרה, והקיץ כאן, בגדול. חם כאן, מאוד. אני מנסה להתרענן בכל דרך אפשרית וכבר זמן מה שאני מנסה לפתח
ככל שמוסיף להתחמם, כך עולה בי יותר ויותר צורך להכין מנות קלילות. כמה שפחות בישול שדורש כיריים. כי חם כאן! מאוד! מכירים את הימים הללו שאתם
בואו נודה בזה- יום העצמאות הוא ה-חג לאגו הישראלי. זוהי הקלישאה הכי גדולה: כל הגברים מתאספים סביב המנגל ומתווכחים ביניהם אם הבשר מוכן כבר או
עוגיות שוקולד צ’יפס רכות רכות (אה.. הן גם במקרה טבעוניות) העוגיות הללו נולדו ממש במקרה. ליתר דיוק, הן נולדו כתוצאה מארבעה גורמים: 1. נגמרו הביצים
אם אני אראה עוד אוזן המן אחת…. (טוב נו, סביר להניח שאוכל אותה..), אבל אולי די עם אוזני ההמן? הצד הבולגרי שבי לא מניח לי,
ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה
א’ חברתי המקסימה הפכה לטבעונית לא מזמן. לחובבת אוכל שכמותי זו חתיכת בשורה, כי היא היתה השותפה המושלמת לכל סוגי המאווים והחשקים שלי. כל פעם
ימים כועסים. חמים. פוחדים. אני רוצה להמשיך כרגיל, בשגרה, בבישולים, אבל הלב כבד. מפחד, מדאגה. ובחוץ- חופש גדול. לכאורה ימים של שמש, ים, קלילות וכיף,
ימים טרופים, מציאות משוגעת, שיגרה לא שיגרה, והקיץ כאן, בגדול. חם כאן, מאוד. אני מנסה להתרענן בכל דרך אפשרית וכבר זמן מה שאני מנסה לפתח
ככל שמוסיף להתחמם, כך עולה בי יותר ויותר צורך להכין מנות קלילות. כמה שפחות בישול שדורש כיריים. כי חם כאן! מאוד! מכירים את הימים הללו שאתם
בואו נודה בזה- יום העצמאות הוא ה-חג לאגו הישראלי. זוהי הקלישאה הכי גדולה: כל הגברים מתאספים סביב המנגל ומתווכחים ביניהם אם הבשר מוכן כבר או
עוגיות שוקולד צ’יפס רכות רכות (אה.. הן גם במקרה טבעוניות) העוגיות הללו נולדו ממש במקרה. ליתר דיוק, הן נולדו כתוצאה מארבעה גורמים: 1. נגמרו הביצים
אם אני אראה עוד אוזן המן אחת…. (טוב נו, סביר להניח שאוכל אותה..), אבל אולי די עם אוזני ההמן? הצד הבולגרי שבי לא מניח לי,
ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה
א’ חברתי המקסימה הפכה לטבעונית לא מזמן. לחובבת אוכל שכמותי זו חתיכת בשורה, כי היא היתה השותפה המושלמת לכל סוגי המאווים והחשקים שלי. כל פעם
ימים כועסים. חמים. פוחדים. אני רוצה להמשיך כרגיל, בשגרה, בבישולים, אבל הלב כבד. מפחד, מדאגה. ובחוץ- חופש גדול. לכאורה ימים של שמש, ים, קלילות וכיף,
ימים טרופים, מציאות משוגעת, שיגרה לא שיגרה, והקיץ כאן, בגדול. חם כאן, מאוד. אני מנסה להתרענן בכל דרך אפשרית וכבר זמן מה שאני מנסה לפתח
ככל שמוסיף להתחמם, כך עולה בי יותר ויותר צורך להכין מנות קלילות. כמה שפחות בישול שדורש כיריים. כי חם כאן! מאוד! מכירים את הימים הללו שאתם
בואו נודה בזה- יום העצמאות הוא ה-חג לאגו הישראלי. זוהי הקלישאה הכי גדולה: כל הגברים מתאספים סביב המנגל ומתווכחים ביניהם אם הבשר מוכן כבר או
עוגיות שוקולד צ’יפס רכות רכות (אה.. הן גם במקרה טבעוניות) העוגיות הללו נולדו ממש במקרה. ליתר דיוק, הן נולדו כתוצאה מארבעה גורמים: 1. נגמרו הביצים
אם אני אראה עוד אוזן המן אחת…. (טוב נו, סביר להניח שאוכל אותה..), אבל אולי די עם אוזני ההמן? הצד הבולגרי שבי לא מניח לי,
כבר מעל לשנה שאני משלחת את האוכל שלי ברחבי ניו יורק.מתישהו באביב שנה שעברה, נגזר על כולנו להשאר בבית – כולנו בישלנו, הכנו לחם שאור,
כשעברנו לניו יורק, אחד האתגרים הגדולים היה למצוא פיתות ראויות. משום מה, ההגדרה של אמריקאים לפיתה מעט שונה מההגדרה של הישראלים.בעוד אנו רואים בפיתה כיס
לאט לאט היה אבא שלי מפזר סוכר על המצייה הטרייה. הייתי מסתכלת על גרגרי הסוכר נופלים לאיטם על המצייה המהבילה שזה עתה טוגנה. ״עוד! עוד!
״אמא, אולי נראה תוכנית בישול יחד?״ אומרת לי בכורתי, ולבי מתרחב. צפייה משותפת בתוכניות בישול הוא תחביב חדש שהתפתח במהלך החודשים האחרונים. אנחנו צופות קבוע
חורף. וקר. בזמן שכתבתי את הפוסט הודיעו שלמחרת בתי הספר יהיו סגורים בשל השלג. הלכתי לסופר השכונתי להצטייד בקצת ירקות למרק ותבשיל קדירה. כמוני חשבו
בילדותי סבא וסבתא שלי גרו בבית קטן עם גינה גדולה מלאה עצי פרי.היו שם גויאבות נהדרות, שסק, מנגו, אבוקדו, חבושים, לימונים, תפוזים וקלמנטינות. למדתי לאהוב
נרשמים ומקבלים הודעה על כל מתכון חדש שמתפרסם באתר