טבעוני

יש אנשים שהחולשה שלהם היא מקדונלדס (יש לי אחד כזה בבית), יש אנשים שלא יכולים לעמוד בפני נקניקיות. אני? אני פשוט לא עומדת בפני פלאפל.

" איך זה?" שאלתי את החצי שלי (הוא שפן הניסיונות של כל המתכונים שלי במטבח). ״מממממ! שוקולדי! וואו מה יש בזה?" הוא ענה. רק אחרי

גשם שוטף.מחזיקה את הקטנה שלי בידיים, מגינה עליה עם חציו הפתוח של המעיל שלי, רצה מהר מהר לאוטו.הגשם מכה בי בכל הכוח, אני נרטבת לגמרי,

ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה

א' חברתי המקסימה הפכה לטבעונית לא מזמן. לחובבת אוכל שכמותי זו חתיכת בשורה, כי היא היתה השותפה המושלמת לכל סוגי המאווים והחשקים שלי. כל פעם

ימים כועסים. חמים. פוחדים. אני רוצה להמשיך כרגיל, בשגרה, בבישולים, אבל הלב כבד. מפחד, מדאגה. ובחוץ- חופש גדול. לכאורה ימים של שמש, ים, קלילות וכיף,

ככל שמוסיף להתחמם, כך עולה בי יותר ויותר צורך להכין מנות קלילות. כמה שפחות בישול שדורש כיריים. כי חם כאן! מאוד! מכירים את הימים הללו שאתם

בואו נודה בזה- יום העצמאות הוא ה-חג לאגו הישראלי. זוהי הקלישאה הכי גדולה: כל הגברים מתאספים סביב המנגל ומתווכחים ביניהם אם הבשר מוכן כבר או

עוגיות שוקולד צ'יפס רכות רכות (אה.. הן גם במקרה טבעוניות) העוגיות הללו נולדו ממש במקרה. ליתר דיוק, הן נולדו כתוצאה מארבעה גורמים: 1. נגמרו הביצים