הורגות אותי ברכות – עוגיות שוקולד הכי רכות בעולם (וטבעוניות!)
" איך זה?" שאלתי את החצי שלי (הוא שפן הניסיונות של כל המתכונים שלי במטבח). ״מממממ! שוקולדי! וואו מה יש בזה?" הוא ענה. רק אחרי
" איך זה?" שאלתי את החצי שלי (הוא שפן הניסיונות של כל המתכונים שלי במטבח). ״מממממ! שוקולדי! וואו מה יש בזה?" הוא ענה. רק אחרי
גשם שוטף.מחזיקה את הקטנה שלי בידיים, מגינה עליה עם חציו הפתוח של המעיל שלי, רצה מהר מהר לאוטו.הגשם מכה בי בכל הכוח, אני נרטבת לגמרי,
כמה שאני אוהבת את המדבר. נכון שאני מגיעה לשם אולי פעם בשנה, אבל כל פעם מחדש זה מרגיש לי כל- כך נכון. כשאני שם אני
סלט המלפפונים הזה נולד ממש במקרה והוא מורכב מאוסף של שאריות: 1. עוף צלוי מארוחת שישי. 2. מלפפונים יתומים במגירת הירקות. 3. צנצנת חמאת בוטנים
הסתיו כבר פה, במלוא הפכפכותו והדרתו- רגע אחד שמש, רגע אחר גשם שוטף ורוח. זוהי תקופת ביניים שכזו, מבלבלת ומשמחת בעת ובעונה אחת. אומנם הסתיו בארץ
ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה
א' חברתי המקסימה הפכה לטבעונית לא מזמן. לחובבת אוכל שכמותי זו חתיכת בשורה, כי היא היתה השותפה המושלמת לכל סוגי המאווים והחשקים שלי. כל פעם
כשהייתי סטודנטית עבדתי במסעדה איטלקית מקסימה בתל- אביב.העברתי שם בכיף משמרות שלמות בזמזום שירים באיטלקית, שתייה מוגזמת של קמפרי והרבה יין 🙂חוץ מפיצות מעולות ופסטות
ימים כועסים. חמים. פוחדים. אני רוצה להמשיך כרגיל, בשגרה, בבישולים, אבל הלב כבד. מפחד, מדאגה. ובחוץ- חופש גדול. לכאורה ימים של שמש, ים, קלילות וכיף,
ימים טרופים, מציאות משוגעת, שיגרה לא שיגרה, והקיץ כאן, בגדול. חם כאן, מאוד. אני מנסה להתרענן בכל דרך אפשרית וכבר זמן מה שאני מנסה לפתח
" איך זה?" שאלתי את החצי שלי (הוא שפן הניסיונות של כל המתכונים שלי במטבח). ״מממממ! שוקולדי! וואו מה יש בזה?" הוא ענה. רק אחרי
גשם שוטף.מחזיקה את הקטנה שלי בידיים, מגינה עליה עם חציו הפתוח של המעיל שלי, רצה מהר מהר לאוטו.הגשם מכה בי בכל הכוח, אני נרטבת לגמרי,
כמה שאני אוהבת את המדבר. נכון שאני מגיעה לשם אולי פעם בשנה, אבל כל פעם מחדש זה מרגיש לי כל- כך נכון. כשאני שם אני
סלט המלפפונים הזה נולד ממש במקרה והוא מורכב מאוסף של שאריות: 1. עוף צלוי מארוחת שישי. 2. מלפפונים יתומים במגירת הירקות. 3. צנצנת חמאת בוטנים
הסתיו כבר פה, במלוא הפכפכותו והדרתו- רגע אחד שמש, רגע אחר גשם שוטף ורוח. זוהי תקופת ביניים שכזו, מבלבלת ומשמחת בעת ובעונה אחת. אומנם הסתיו בארץ
ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה
א' חברתי המקסימה הפכה לטבעונית לא מזמן. לחובבת אוכל שכמותי זו חתיכת בשורה, כי היא היתה השותפה המושלמת לכל סוגי המאווים והחשקים שלי. כל פעם
כשהייתי סטודנטית עבדתי במסעדה איטלקית מקסימה בתל- אביב.העברתי שם בכיף משמרות שלמות בזמזום שירים באיטלקית, שתייה מוגזמת של קמפרי והרבה יין 🙂חוץ מפיצות מעולות ופסטות
ימים כועסים. חמים. פוחדים. אני רוצה להמשיך כרגיל, בשגרה, בבישולים, אבל הלב כבד. מפחד, מדאגה. ובחוץ- חופש גדול. לכאורה ימים של שמש, ים, קלילות וכיף,
ימים טרופים, מציאות משוגעת, שיגרה לא שיגרה, והקיץ כאן, בגדול. חם כאן, מאוד. אני מנסה להתרענן בכל דרך אפשרית וכבר זמן מה שאני מנסה לפתח
" איך זה?" שאלתי את החצי שלי (הוא שפן הניסיונות של כל המתכונים שלי במטבח). ״מממממ! שוקולדי! וואו מה יש בזה?" הוא ענה. רק אחרי
גשם שוטף.מחזיקה את הקטנה שלי בידיים, מגינה עליה עם חציו הפתוח של המעיל שלי, רצה מהר מהר לאוטו.הגשם מכה בי בכל הכוח, אני נרטבת לגמרי,
כמה שאני אוהבת את המדבר. נכון שאני מגיעה לשם אולי פעם בשנה, אבל כל פעם מחדש זה מרגיש לי כל- כך נכון. כשאני שם אני
סלט המלפפונים הזה נולד ממש במקרה והוא מורכב מאוסף של שאריות: 1. עוף צלוי מארוחת שישי. 2. מלפפונים יתומים במגירת הירקות. 3. צנצנת חמאת בוטנים
הסתיו כבר פה, במלוא הפכפכותו והדרתו- רגע אחד שמש, רגע אחר גשם שוטף ורוח. זוהי תקופת ביניים שכזו, מבלבלת ומשמחת בעת ובעונה אחת. אומנם הסתיו בארץ
ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה
א' חברתי המקסימה הפכה לטבעונית לא מזמן. לחובבת אוכל שכמותי זו חתיכת בשורה, כי היא היתה השותפה המושלמת לכל סוגי המאווים והחשקים שלי. כל פעם
כשהייתי סטודנטית עבדתי במסעדה איטלקית מקסימה בתל- אביב.העברתי שם בכיף משמרות שלמות בזמזום שירים באיטלקית, שתייה מוגזמת של קמפרי והרבה יין 🙂חוץ מפיצות מעולות ופסטות
ימים כועסים. חמים. פוחדים. אני רוצה להמשיך כרגיל, בשגרה, בבישולים, אבל הלב כבד. מפחד, מדאגה. ובחוץ- חופש גדול. לכאורה ימים של שמש, ים, קלילות וכיף,
ימים טרופים, מציאות משוגעת, שיגרה לא שיגרה, והקיץ כאן, בגדול. חם כאן, מאוד. אני מנסה להתרענן בכל דרך אפשרית וכבר זמן מה שאני מנסה לפתח
לפני שעברנו לארה״ב, את ארוחות שישי היינו מבלים אצל ההורים שלי או ההורים של החצי. כלל לא ידעתי אז, עד כמה ימי שישי בערב יתפסו
אי שם בחודש מרץ 2020 כשהעולם התחיל להשתגע, סגרו את החיים בניו יורק.בהתחלה כשהעיר רק נסגרה היה פחד מצמית.לאחר שהפחד חלף, התחילה שלווה מסויימת, והבנה,
+++++++++++++++++סוֹף הָעוֹנָה, כָּל חַלּוֹן מַרְאֶה כְּבָראֶת סוֹף הָעוֹנָה, בְּלֵּילוֹת כָּאֵלֶּההִיא לֹא יְשֵׁנָה, מַשֶּׁהוּ עוֹמֵד בָּאֲוִירפֶּרֶק נִגְמָר, כָּל הַסִּימָנִיםשֶׁהַקַּיִץ עָבַר, יֵשׁ לָהּ הַרְגָּשָׁהשֶׁהָעֶצֶב מֻכָּר, שׁוּב הִגִּיעַ
לקחת ביס מעגבניית שרי מתוקה כסוכרייה. להכניס את קצות האצבעות לים. להרגיש את החול בין האצבעות. לקחת לגימה מבירה קרה קרה. להתעורר ביקיצה טבעית או מנשיקה
״איך זה שזה לא מופיע עדיין בבלוג?״ שאל אותי החצי. וואלה, הוא צודק.כל אחד מבני המשפחה, מהגדול ועד הקטנה מתים על סלמון, או בשמו השני ״דג
אני מתה על תה, ועוד יותר אוהבת ארל גריי. הטעם ההדרי המרומז נכנס לעוגה בחושה שהיא שיר הלל לארל גריי, אבל גם מי שלא חובב תה גדול יאהב אותה. זו עוגה רכה כמו ענן, עדינה בטעמה וקלה להכנה – בקערה אחת, בלי מיקסר ובלי הפרדות ביצים.
