עוגיות קינמון של עלמה
עַל אֲהָבוֹת וְחֹרִים / קָמָה שִׁיר
נוֹלַדְתִּי עִם חֹר קָטַן בַּלֵּב,
אוּלַי מוּטָב שֶׁאֲכַנֶּה אוֹתוֹ שֶׁקַע,
לֹא מַשֶּׁהוּ בּוֹלֵט, יוֹתֵר רַעְיוֹן,
וּכְכֹל שֶׁגָּדַלְתִּי, הַחֹר גָּדֵל אִתִּי.
כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת עִם אֲנָשִׁים בְּחָזוּת זוֹהֶרֶת
הַחֹר פָּעוּר וְהָאֲוִיר נִכְנָס פְּנִימָה,
פּוֹרֵץ וְרִידִים וְעוֹרָקִים
מְקָרֵר אֶת הָאֵזוֹר.
נִסִּיתִי לְכַסּוֹת אוֹתוֹ בְּאַהֲבוֹת גְּדוֹלוֹת
אֲבָל הֵן נִגְמְרוּ (אוֹ שֶׁפָּחַדְתִּי שֶׁיִּגָּמְרוּ, וַאֲנִי עוֹד מְפַחֶדֶת).
נִסִּיתִי בִּתְחוּמִי עִנְיֵן שׁוֹנִים, אֲבָל תָּקְפָּם פָּג,
וְהוּא הַיָּחִיד שֶׁנִּשְׁאַר.
============================
את השיר הזה פגשתי אתמול בשיטוטי מדיה חברתית. בלוגרית שאני מאד אוהבת (בלושה– שווה לעקוב אחריה!), פרסמה אותו בדף האינסטגרם שלה, וכל כך התחברתי.
משהו בתקופה הזו גורמת לכולנו להיות חשופים יותר, פגיעים יותר.
העולם בוער ואנחנו חווים דברים שקראנו עליהם בבגרות בהסטוריה- אנחנו חווים מגיפה, פוגרומים, גזענות ומה שנראה כמו נצחון הרעים על הטובים.
אין לי אלא להאמין בכל לבי שיהיה טוב. פשוט יהיה טוב.
בעודי מנסה להסביר לבת השבע שלי מהי גזענות, היא מהנהנת בהבנה ואומרת ״זה כמו בריונים בבית ספר. הם עושים משהו רע בלי סיבה, רק כי הם יכולים.״
היא מותירה אולי אילמת, ואני רק מלטפת את גב ידה.
״אמא את נראית לי עצובה. אולי נכין עוגיות יחד?״
וכך, באותו הרגע בדיוק הלב שלי נמס סופית. הרעיון לעוגיות קינמון הגיע ממנה, היא רצתה עוגיות שיזכירו לה את הטעם של הדייסה של הבוקר, וכך חשבתי גם להוסיף קצת שיבולת שועל דקה.
מתקבלות עוגיות עם ניחוח עדין של קינמון, פריכות בחוץ וצ׳ואיות במרכזן (אני מצטערת, אך בהיעדר מילה אחרת מתאימה בעברית, אסתפק בצ׳ואי. "לעיס״ לא עובד כאן).
בלי מיקסר, בלי קירורים, בלי המתנות, בקערה אחת.
שנתחיל?
