פרחי כרובית פריכים בתנור
״מזל שיש קצת פריחה עכשיו בחוץ״ אומר לי החצי.
כמה שהוא צודק.
אלו ימים של נפש חשופה – כל שיר שמתנגן מקבל משמעות נוספת, כל פרח קטן שרואים ברחוב, וכל אדם שרואים, אבל לא יכולים לחבק.
העצים התחילו לפרוח, וזה נותן קצת תקווה בימים המוזרים הללו.
אני נשארת בבית בימים אלו, ויוצאת רק אם באמת צריך.
אתמול נתתי קפיצה לסופר השכונתי כי נגמרו לנו הירקות, וחשכו עיני.
אני מניחה שכולכם ודאי חוויתם את זה בימים האחרונים – מדפי השימורים ריקים, מדפי הפסטה מרוקנים ובאופן כללי אי אפשר לבנות על עגלת קניות רגילה.
מפה לשם, מצאתי את עצמי בוכה בגלל מלפפונים. כי לא היו.
כששאלתי בסופר לא ידעו לומר לי מתי יגיעו. הרגשתי את החרדה גואה יחד עם גוש ענק של בכי בגרון.
הימים האלו ימים קשים, בהם אפילו מלפפונים קלמנטינות או בננות קשה למצוא, הם ימים של צמצום בהם לומדים להסתדר עם מה שיש. ימים של ניצול מקסימלי של מה שיש במקרר, ומה שעומד להתקלקל.
מלפפונים אומנם לא היו בסופר, אבל היו כמה כרוביות יפות ולבנות. בלי לחשוב יותר מדי לקחתי כמה הביתה. לאחר שהכנתי מרק כרובית ולביבות כרובית, ממש נהיה לי חשק לכרובית מטוגנת ופריכה מצופה בפירורי לחם, כמו שמגישים בפאב ליד בירה.
אבל, לא היה לי חשק להסריח את הבית (גם ככה כולם תקועים בבית, אז להסריח אותו זה בגדר פשע), וגם לא רציתי להכין משהו לא בריא, אז החלטתי לאפות את הכרוביות עם ציפוי פריך של פירורי לחם.
אם אין לכם כרובית בנמצא, אפשר להחליף אותה בברוקולי, או בטטה ו/או דלעת חתוכות למקלות.
שנתחיל?
