עוגות

3 שעות המתנה מחוץ לחדר ניתוח. הזמן המושלם לכתוב עוד פוסט, על מנת להסיח את דעתי מהמתרחש.החצי עובר ניתוח בברך, וקיץ משופע פציעות יגיע לקיצו בקרוב.

הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון.

כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות, כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים. כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות,

בגדול אני לא אוהבת עוגות דבש. אבל החגים מעבר לפינה, והגעגוע גדול. ולמרות שאני לא אוהבת עוגות דבש, אני רוצה את עוגת הדבש של אמא.

האמת היא, שכבר היה לי פוסט אחר עם מתכון שונה לגמרי לשבועות. אבל… קרה שדיברתי עם אמא שלי על מה היא הכינה לארוחת שישי בשבוע

בצד הזה של הכדור עונות השנה מוכתבות באופן מאד ברור. יש ארבע עונות, וכל אחת עומדת בפני עצמה. אי אפשר להתבלבל. האביב כבר כאן, בכל

כך עפה לה 2015. בלי אזהרה, בלי גינונים. מכירים את זה שיש לכם רשימה של מליון דברים שאתם רוצים לעשות, אתם מציבים לעצמכם דד-ליין לכל

הם כאן! איזו התרגשות. אומנם עולים 40 ש״ח לקילו, אז אני מתקמצנת וקונה אותם במשורה. אבל הם פה, בשיא תפארתם. כמה שאני אוהבת דובדבנים. ממממממ….בכל

כשמשתדלים להמעיט במתוקים וממש רוצים משהו מתוק, אחד הדברים המעצבנים הוא שמגיע גאון ואומר- ״קחי פרי״. מה פרי, מה? פרי זה לא קינוח. אבל, בכל

מי שמכיר אותי מקרוב יודע שקשה לי בקבלת החלטות. ״קשה לי״ זו לשון המעטה פראית. כשאני עומדת בצומת של החלטה אני תמיד חושבת על הצד