צמחוני

כמה רגעים הרגע שפותחים את העיניים בבוקר הרגע בו מכניסים את כפות הרגליים לראשונה לים אחרי החורף הרגע בו יוצאים החוצה לגשם הראשון ומריחים את

אוטוטו וחוזרים לשגרה כל הילדים חוזרים למסגרות החופש הגדול (מספר 2) תם בקרוב שוב נייחל לסופ״ש ויתחיל סוף סוף ריח של סתיו. אם לומר את

ימים לוהטים. הלב רוגש וגועש, צריך נחמה. המעבר שלנו לארץ אחרת מתקרב בצעדי ענק, ואני- אני לא מעכלת. מדחיקה, מכחישה קצת. מנגנוני ההגנה של הנפש

השבועיים האחרונים גרמו לי להעריך אמהות חד-הוריות (או אבות חד-הוריים. גברים, עמכם הסליחה). החצי שלי ברצף של ״מילואים-נסיעת עבודה״ כבר כמעט שלושה שבועות. אני יודעת

הזמן הזה בשנה. כבר קיץ לגמרי, ומלבד שרב בודד פה ושם עוד לא הגיע הכבשן הגדול. כשהשמש הולכת לישון, מגיעה לה רוח מלטפת ומרגיעה. הזמן

שישי אחר הצהריים. הבית של סבא וסבתא שלי. כל המשפחה ישובה סביב שולחן ענק לבן וחגיגי, לכל אחד המקום הקבוע שלו, סבא שלי ז״ל בראש

אז.. מה היה לנו בשבועיים האחרונים? שוב נפלה עלי ההבנה שחופש גדול כבר לא יהיה לי בחיים, אבל בתמורה קיבלתי כמה ימים יוצאי דופן של

הימים מתחממים. כבר לא קר לי בקצות האצבעות. האדניות שלי התאוששו מסערות החורף וסופסוף פורחות. אור עד מאוחר! איזה כיף. וממש עוד מעט כבר יהיה

יש אנשים שהחולשה שלהם היא מקדונלדס (יש לי אחד כזה בבית), יש אנשים שלא יכולים לעמוד בפני נקניקיות. אני? אני פשוט לא עומדת בפני פלאפל.

גשם שוטף.מחזיקה את הקטנה שלי בידיים, מגינה עליה עם חציו הפתוח של המעיל שלי, רצה מהר מהר לאוטו.הגשם מכה בי בכל הכוח, אני נרטבת לגמרי,