צ'יק צ'ק

כשהייתי סטודנטית עבדתי במסעדה איטלקית מקסימה בתל- אביב.העברתי שם בכיף משמרות שלמות בזמזום שירים באיטלקית, שתייה מוגזמת של קמפרי והרבה יין 🙂חוץ מפיצות מעולות ופסטות

ימים כועסים. חמים. פוחדים. אני רוצה להמשיך כרגיל, בשגרה, בבישולים, אבל הלב כבד. מפחד, מדאגה. ובחוץ- חופש גדול. לכאורה ימים של שמש, ים, קלילות וכיף,

" איכס תעיפי את זה!" אומר לי החצי שלי על קוטג' שהולך לפוג תוקפו עוד שלושה ימים. " מה תעיפי? זה עוד בסדר" אני עונה

שבת בבוקר, יום יפה אמא שותה המון קפה ואבא… אוכל ערימות של פנקייקס! פעם בכמה סופי שבוע כשמתחשק לי להפניק את המישפוחה, אני מכינה פנקייקס

אחד היתרונות בלקום מוקדם בבוקר ולהביא את עלמה לגן הוא שאפשר לעשות סיבוב בשוק. השבוע היא התעוררה מוקדם במיוחד, ומצאתי את עצמי בסיבוב בשוק ב-07:00

כשנועם ואני עברנו לגור יחד, עיקר המחלוקת בינינו היה נושא הקניות בסופר. כל פעם שעברנו ליד מחלקת הקפואים, עיניו החלו לפזול לעבר חטיפי עוף מעובדים,

"ומה עם העגבניה עלמושי? היא נעלבת!" אני מוצאת את עצמי מנסה לשדל את הקטנה שלי בארוחת הערב. עלמה אוהבת אוכל (טפו טפו, חמסה חמסה). לאחרונה היא

ככל שמוסיף להתחמם, כך עולה בי יותר ויותר צורך להכין מנות קלילות. כמה שפחות בישול שדורש כיריים. כי חם כאן! מאוד! מכירים את הימים הללו שאתם

בואו נודה בזה- יום העצמאות הוא ה-חג לאגו הישראלי. זוהי הקלישאה הכי גדולה: כל הגברים מתאספים סביב המנגל ומתווכחים ביניהם אם הבשר מוכן כבר או