דונאטס סיידר תפוחים
כל שנה בסתיו, המונים בצפון מזרח ארה״ב פוקדים את מטעי התפוחים הפזורים באיזור. שעה-שעתיים מהמולת העיר, ומרגישים קצת טבע. שורות על שורות של תפוחים מכל המינים והסוגים.
כל שנה בסתיו, המונים בצפון מזרח ארה״ב פוקדים את מטעי התפוחים הפזורים באיזור. שעה-שעתיים מהמולת העיר, ומרגישים קצת טבע. שורות על שורות של תפוחים מכל המינים והסוגים.
3 שעות המתנה מחוץ לחדר ניתוח. הזמן המושלם לכתוב עוד פוסט, על מנת להסיח את דעתי מהמתרחש.החצי עובר ניתוח בברך, וקיץ משופע פציעות יגיע לקיצו בקרוב.
במרפסת שלי בברוקלין, אני משקיפה על הרחוב. מרפסת היא לא דבר נפוץ פה ונדמה שכל עובר אורח שמתהלך ברחוב מרים את עיניו בפליאה לעברי. הישיבה
14 ימים בחוץ לארץ. 2 ארצות. 4 אנשים – אני, החצי ושתי הקטנות שלי. 6 טיסות. 4 בדיקות בטחוניות בשדה התעופה. 2 לילות במלונות ליד
אוגוסט מכה בכל הכוח. חם, לח ומהביל. בשעת בין ערביים – כשהשמש נמוכה והאור יפה וזהוב, אני נושמת קצת לרווחה ונהנית מהרוח שנכנסת מהחלון. אני משתדלת
שעת שקיעה, אנחנו מטיילות יחד על גדות נהר ההדסון. אוטוגלידה מתנגן, ילדי הפארק רצים לעברו. "אני רוצה את זה.״ אומרת בתי הגדולה בנחרצות, מצביעה על
לאט לאט מתעוררים כאן מתרדמת חורף. לאט לאט רואים שוב חיים ברחוב- ילדים רוכבים על קרוקינט, אנשים שותים קפה קר בכוסות פלסטיק שקופות. לאט לאט העצים מתעוררים
הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון.
זמן. הוא דבר יחסי. לפעמים עובר מהר, לפעמים זוחל ולפעמים בורח. בחודשים האחרונים, הזמן נזל לי מבין האצבעות. יום, ועוד יום. שבוע רודף שבוע. והופ-
חנוכיה לי יש, צוחקת בה האש.״אמא! תעשי עם הידיים, לרקוד! לא רק לשיר!״ מתרגשת קטנתי. קריסמס מתערבב עם חנוכה.הקטנה שלי שואלת אותי הרבה – מי
כל שנה בסתיו, המונים בצפון מזרח ארה״ב פוקדים את מטעי התפוחים הפזורים באיזור. שעה-שעתיים מהמולת העיר, ומרגישים קצת טבע. שורות על שורות של תפוחים מכל המינים והסוגים.
3 שעות המתנה מחוץ לחדר ניתוח. הזמן המושלם לכתוב עוד פוסט, על מנת להסיח את דעתי מהמתרחש.החצי עובר ניתוח בברך, וקיץ משופע פציעות יגיע לקיצו בקרוב.
במרפסת שלי בברוקלין, אני משקיפה על הרחוב. מרפסת היא לא דבר נפוץ פה ונדמה שכל עובר אורח שמתהלך ברחוב מרים את עיניו בפליאה לעברי. הישיבה
14 ימים בחוץ לארץ. 2 ארצות. 4 אנשים – אני, החצי ושתי הקטנות שלי. 6 טיסות. 4 בדיקות בטחוניות בשדה התעופה. 2 לילות במלונות ליד
אוגוסט מכה בכל הכוח. חם, לח ומהביל. בשעת בין ערביים – כשהשמש נמוכה והאור יפה וזהוב, אני נושמת קצת לרווחה ונהנית מהרוח שנכנסת מהחלון. אני משתדלת
שעת שקיעה, אנחנו מטיילות יחד על גדות נהר ההדסון. אוטוגלידה מתנגן, ילדי הפארק רצים לעברו. "אני רוצה את זה.״ אומרת בתי הגדולה בנחרצות, מצביעה על
לאט לאט מתעוררים כאן מתרדמת חורף. לאט לאט רואים שוב חיים ברחוב- ילדים רוכבים על קרוקינט, אנשים שותים קפה קר בכוסות פלסטיק שקופות. לאט לאט העצים מתעוררים
הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון.
זמן. הוא דבר יחסי. לפעמים עובר מהר, לפעמים זוחל ולפעמים בורח. בחודשים האחרונים, הזמן נזל לי מבין האצבעות. יום, ועוד יום. שבוע רודף שבוע. והופ-
חנוכיה לי יש, צוחקת בה האש.״אמא! תעשי עם הידיים, לרקוד! לא רק לשיר!״ מתרגשת קטנתי. קריסמס מתערבב עם חנוכה.הקטנה שלי שואלת אותי הרבה – מי
כל שנה בסתיו, המונים בצפון מזרח ארה״ב פוקדים את מטעי התפוחים הפזורים באיזור. שעה-שעתיים מהמולת העיר, ומרגישים קצת טבע. שורות על שורות של תפוחים מכל המינים והסוגים.
3 שעות המתנה מחוץ לחדר ניתוח. הזמן המושלם לכתוב עוד פוסט, על מנת להסיח את דעתי מהמתרחש.החצי עובר ניתוח בברך, וקיץ משופע פציעות יגיע לקיצו בקרוב.
במרפסת שלי בברוקלין, אני משקיפה על הרחוב. מרפסת היא לא דבר נפוץ פה ונדמה שכל עובר אורח שמתהלך ברחוב מרים את עיניו בפליאה לעברי. הישיבה
14 ימים בחוץ לארץ. 2 ארצות. 4 אנשים – אני, החצי ושתי הקטנות שלי. 6 טיסות. 4 בדיקות בטחוניות בשדה התעופה. 2 לילות במלונות ליד
אוגוסט מכה בכל הכוח. חם, לח ומהביל. בשעת בין ערביים – כשהשמש נמוכה והאור יפה וזהוב, אני נושמת קצת לרווחה ונהנית מהרוח שנכנסת מהחלון. אני משתדלת
שעת שקיעה, אנחנו מטיילות יחד על גדות נהר ההדסון. אוטוגלידה מתנגן, ילדי הפארק רצים לעברו. "אני רוצה את זה.״ אומרת בתי הגדולה בנחרצות, מצביעה על
לאט לאט מתעוררים כאן מתרדמת חורף. לאט לאט רואים שוב חיים ברחוב- ילדים רוכבים על קרוקינט, אנשים שותים קפה קר בכוסות פלסטיק שקופות. לאט לאט העצים מתעוררים
הורדת הילוך. ממאה ועשרים קמ״ש, לעשרים. בהתחלה זה מרגיש מוזר, השרירים עוד ממשיכים קדימה, מעין אינרציה לא רצויה. אבל מגיע רגע שזה פשוט מרגיש נכון.
זמן. הוא דבר יחסי. לפעמים עובר מהר, לפעמים זוחל ולפעמים בורח. בחודשים האחרונים, הזמן נזל לי מבין האצבעות. יום, ועוד יום. שבוע רודף שבוע. והופ-
חנוכיה לי יש, צוחקת בה האש.״אמא! תעשי עם הידיים, לרקוד! לא רק לשיר!״ מתרגשת קטנתי. קריסמס מתערבב עם חנוכה.הקטנה שלי שואלת אותי הרבה – מי
טראפלס שוקולד משני מרכיבים בלבד! מורכבים משוקולד וחמאת בוטנים- קלים להכנה, טעימים, קרמיים, ללא גלוטן, פרווה, ואפילו טבעוניים. מושלמים כקינוח קליל לארוחת שישי או ארוחת חג.
פלפלים קלויים מטריפים שלא תוכלו להפסיק לאכול! מעולים כתוספת לכריך, סלט, או כך סתם. ההכנה קלה, והם נשמרים היטב במקרר כחודש (למרות שהם יתחסלו הרבה לפני).
גרנולה נפלאה עם גרעיני דלעת, עם כמות סוכר מינימלית, הרבה גרעינים מכל מיני סוגים, אגוזים וכל טוב. היא נהדרת כנשנוש או ארוחת בוקר מזינה ובריאה.
עוף צלוי עם שזיפים ובלסמי – נפלא כמנה עיקרית מרשימה ויפה. העיקרון – פשוט. העוף מושרה במרינדה מתקתקה-חמצמצה, מבושל היטב עד רכות ונימוחות, ואז – מוכנס לצלייה בתנור עד לקבלת מעטה שחום ופריך, עם פנים עסיסי.
מנה כה פשוטה, אך עם טעמים מורכבים ועמוקים. אפשר להשוות את המנה למיטבולס ברוטב עגבניות, רק שאת הבשר מחליפה ריקוטה. התוצאה – מנה מופלאה של כדורים רכים ונהדרים ברוטב קטיפתי.
מרק אפונה קל וטעים, כל כך קל להכנה שזה קצת מביך. ההכנה מכמה מרכיבים בודדים, שיחד יוצרים משהו מופלא וטעים.
