מאפים וקינוחים

לבי במזרח, ואנוכי בסוף מערב. קוראת חדשות, איכשהו חשבתי שהצורך הזה יפסח עלי כשאגור בצד השני של העולם. הלב מתגעגע ועצוב. זה הנוף מהגג שלנו

הרגע הגיע. כל המזוודות נשלחו. בכיתי, וצחקתי, ושוב בכיתי, ושוב צחקתי. זו היתה הפרידה הארוכה ביותר והעוצמתית ביותר שחוויתי מימי. לא כל יום עוזבים בית.

הקטנה שלי חגגה שנתיים. לאור הנסיעה הקרבה, הכל מרגיש יותר רומנטי, יותר נוסטלגי והכל הרבה יותר מרגש. החלטנו לחגוג בקרב המשפחה המצומצמת וחברים טובים. כך

הם כאן! איזו התרגשות. אומנם עולים 40 ש״ח לקילו, אז אני מתקמצנת וקונה אותם במשורה. אבל הם פה, בשיא תפארתם. כמה שאני אוהבת דובדבנים. ממממממ….בכל

לפני כמה ימים קרה לי דבר מצחיק. לא זכרתי את המתכון של הבלינצ׳ס שלי, אז הסתכלתי בבלוג. המתכון הזה פורסם לפני שנה, כשהקטנה שלי היתה

שישי אחר הצהריים. הבית של סבא וסבתא שלי. כל המשפחה ישובה סביב שולחן ענק לבן וחגיגי, לכל אחד המקום הקבוע שלו, סבא שלי ז״ל בראש

כשמשתדלים להמעיט במתוקים וממש רוצים משהו מתוק, אחד הדברים המעצבנים הוא שמגיע גאון ואומר- ״קחי פרי״. מה פרי, מה? פרי זה לא קינוח. אבל, בכל

אז.. מה היה לנו בשבועיים האחרונים? שוב נפלה עלי ההבנה שחופש גדול כבר לא יהיה לי בחיים, אבל בתמורה קיבלתי כמה ימים יוצאי דופן של

לאחרונה ההתרחשות רבה בחיים שלי. נודע לי לא מזמן שבשנה הבאה כנראה שאחיה בארץ אחרת, מתבשלת לה סדנת בישול מגניבה ביותר, וכפי שהגדיר זאת הכי טוב החצי

מי שמכיר אותי מקרוב יודע שקשה לי בקבלת החלטות. ״קשה לי״ זו לשון המעטה פראית. כשאני עומדת בצומת של החלטה אני תמיד חושבת על הצד