מאפים וקינוחים

בילדותי סבא וסבתא שלי גרו בבית קטן עם גינה גדולה מלאה עצי פרי.היו שם גויאבות נהדרות, שסק, מנגו, אבוקדו, חבושים, לימונים, תפוזים וקלמנטינות. למדתי לאהוב

אי שם בחודש מרץ 2020 כשהעולם התחיל להשתגע, סגרו את החיים בניו יורק.בהתחלה כשהעיר רק נסגרה היה פחד מצמית.לאחר שהפחד חלף, התחילה שלווה מסויימת, והבנה,

+++++++++++++++++סוֹף הָעוֹנָה, כָּל חַלּוֹן מַרְאֶה כְּבָראֶת סוֹף הָעוֹנָה, בְּלֵּילוֹת כָּאֵלֶּההִיא לֹא יְשֵׁנָה, מַשֶּׁהוּ עוֹמֵד בָּאֲוִירפֶּרֶק נִגְמָר, כָּל הַסִּימָנִיםשֶׁהַקַּיִץ עָבַר, יֵשׁ לָהּ הַרְגָּשָׁהשֶׁהָעֶצֶב מֻכָּר, שׁוּב הִגִּיעַ

לקחת ביס מעגבניית שרי מתוקה כסוכרייה. להכניס את קצות האצבעות לים. להרגיש את החול בין האצבעות. לקחת לגימה מבירה קרה קרה. להתעורר ביקיצה טבעית או מנשיקה

אני מתה על תה, ועוד יותר אוהבת ארל גריי. הטעם ההדרי המרומז נכנס לעוגה בחושה שהיא שיר הלל לארל גריי, אבל גם מי שלא חובב תה גדול יאהב אותה. זו עוגה רכה כמו ענן, עדינה בטעמה וקלה להכנה – בקערה אחת, בלי מיקסר ובלי הפרדות ביצים.

עַל אֲהָבוֹת וְחֹרִים / קָמָה שִׁיר נוֹלַדְתִּי עִם חֹר קָטַן בַּלֵּב, אוּלַי מוּטָב שֶׁאֲכַנֶּה אוֹתוֹ שֶׁקַע, לֹא מַשֶּׁהוּ בּוֹלֵט, יוֹתֵר רַעְיוֹן, וּכְכֹל שֶׁגָּדַלְתִּי, הַחֹר גָּדֵל

כבר כמעט שלושה חודשים שאנחנו בבית. אבל מי סופר? איכשהו הצלחנו להגיע לשגרה מבורכת בתוך כל הטירוף הזה. אני יכולה לומר שאפילו נחמד לעתים כשכולנו

״מזל שיש קצת פריחה עכשיו בחוץ״ אומר לי החצי.כמה שהוא צודק.אלו ימים של נפש חשופה – כל שיר שמתנגן מקבל משמעות נוספת, כל פרח קטן

השנה יש כאן חורף מאד מוזר. לא היו הרבה ימים קפואים כמו בשנים קודמות, בקושי היה שלג, ויורד המוווון גשם. כשאני מדברת עם משפחה או

אני יודעת. הדבר האחרון שהיה חסר במרחב האינטרנט הוא עוד מתכון מטוגן לסופגניות. אבל המתכון הזה כל כך פשוט וחמוד, שלא יכולתי שלא לשתף. עד