צמחוני

הזמן הזה בשנה. כבר קיץ לגמרי, ומלבד שרב בודד פה ושם עוד לא הגיע הכבשן הגדול. כשהשמש הולכת לישון, מגיעה לה רוח מלטפת ומרגיעה. הזמן

שישי אחר הצהריים. הבית של סבא וסבתא שלי. כל המשפחה ישובה סביב שולחן ענק לבן וחגיגי, לכל אחד המקום הקבוע שלו, סבא שלי ז״ל בראש

אז.. מה היה לנו בשבועיים האחרונים? שוב נפלה עלי ההבנה שחופש גדול כבר לא יהיה לי בחיים, אבל בתמורה קיבלתי כמה ימים יוצאי דופן של

הימים מתחממים. כבר לא קר לי בקצות האצבעות. האדניות שלי התאוששו מסערות החורף וסופסוף פורחות. אור עד מאוחר! איזה כיף. וממש עוד מעט כבר יהיה

יש אנשים שהחולשה שלהם היא מקדונלדס (יש לי אחד כזה בבית), יש אנשים שלא יכולים לעמוד בפני נקניקיות. אני? אני פשוט לא עומדת בפני פלאפל.

גשם שוטף.מחזיקה את הקטנה שלי בידיים, מגינה עליה עם חציו הפתוח של המעיל שלי, רצה מהר מהר לאוטו.הגשם מכה בי בכל הכוח, אני נרטבת לגמרי,

כמה שאני אוהבת את המדבר. נכון שאני מגיעה לשם אולי פעם בשנה, אבל כל פעם מחדש זה מרגיש לי כל- כך נכון. כשאני שם אני

הסתיו כבר פה, במלוא הפכפכותו והדרתו- רגע אחד שמש, רגע אחר גשם שוטף ורוח. זוהי תקופת ביניים שכזו, מבלבלת ומשמחת בעת ובעונה אחת. אומנם הסתיו בארץ

ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה

א' חברתי המקסימה הפכה לטבעונית לא מזמן. לחובבת אוכל שכמותי זו חתיכת בשורה, כי היא היתה השותפה המושלמת לכל סוגי המאווים והחשקים שלי. כל פעם