רשמים אחרי ארבעה חודשים בארץ אחרת

יש כאן המון זמן ביחד
מעט מחויבויות חברתיות
הרבה אני+החצי+הקטנה שלי

לפני שבועיים וחצי הקטנה שלי יצאה לחופשת winter break.
שבועיים וחצי בבית, הרבה אמא, הרבה אבא והמווון זמן פנוי.

האמת היא שחשבתי שאתלוש לעצמי את השערות בסוף התקופה הזו, אבל תקופת החגים עברה כאן ברוגע.
בתחילת החופש הרצתי בראשי את המקבילה של סוף אוגוסט בארץ, וחשבתי לעצמי- זה לא יגמר טוב.

״אתה חייב לקחת קצת ימי חופש ולהיות יותר בבית״ קצת בהיסטריה אמרתי לחצי.
וכך היה.
יצאנו קצת מהעיר, גילינו את העיר, בילינו המון זמן בחוץ ובעיקר היינו הרבה יחד.
קפסולה משפחתית קטנה ומרוכזת.

השבוע הקטנה חזרה לגן, היא שוב הפתיעה אותי-
״ביי אמא. אני עכשיו בגן״ היא אומרת לי.
(בחיי, אני צריכה להתחיל לתת לה קצת יותר קרדיט).

כשרק עברנו לכאן הופתעתי לגלות שאת כל האוכל שהיא אוכלת בגן, אנחנו צריכים להכין.
הגן מספק את כל המסגרת החינוכית, אבל האוכל- על ההורים.
התגובה הראשונית שלי היתה ״איזה פראיירים האמריקאים האלה״, בהתנשאות לבנטינית. בעיקר התמרמרתי על הזמן שיבוזבז בהכנת ארוחות צהריים חמות לגברת הקטנה, והתעצבנתי על מערכת החינוך האמריקאית.

ככל שעבר הזמן, הבנתי עד כמה זה יותר מתאים וטוב לי.
אני יודעת בדיוק מה היא אוכלת וכמה היא אוכלת. אני לא מכלה דיאלוגים שלמים עם הגננת בסוף יום על מה היא אכלה ומנהלת משא ומתן על כמה עוגיות או ביסקוויטים או במבה נתנו לה.

וכך נזכרתי בארוחות צהריים של ימי שלישי בילדותי.
בתור ילדה, יום שלישי היה היום השנוא עלי ועל אחיותי.
למה, אתם שואלים? יום שלישי היה ״יום דג״.
היו ימים של קציצות, וימים של שניצל, וימים של ממולאים, וימים בלי בשר בכלל. יום שלישי היה דג.
לא סתם דג- דג סול מצופה ומטוגן.

היום, הייתי מוכנה לחתום על תפריט שבועי מפנק שכזה.
בתור ילדה, לא הבנתי עד כמה פינקו אותנו ושמבחר כזה של מאכלים מגוונים לא היה מנת חלקו של כל ילד.
ובכל זאת, דג הסול לא צלח בטוב את גרוננו.

על אף שיום שלישי זכור לי עד היום כיום האימה של הסול, יש לי פינה חמה בלב ל״שניצל דג״.
היום בבלוג- זכרון ילדות משודרג. דג במעטפת פריכה של פנקו (בלי טיפה אחת של טיגון!) לצד דיפ יוגורט-לימון וסלט מלפפונים חמצמץ. מתאים גם לילדים וגם לגדולים.
הקטנה שלי מתענגת עליו לפחות פעם בשבוע.

כמה דברים חשובים

סוד הפריכות– פנקו! אם אין לכם בית, אל תתעצלו ולכו לקנות. הפנקו מעניק את הפריכות הכה נפלאה לדג.
אם משתמשים בפירורי לחם רגילים, נקבל שניצל אפוי, ללא קראנץ׳.
דג– ממש לא משנה איזה, אני ממליצה על דג לבן לא יקר (בורי/ מושט/ בקלה). חשוב לקנות דג טרי ולא קפוא (שמכיל הרבה פוספטים וכמות נכבדת של מים). אין צורך לרוץ לדגיה במיוחד, היום בכל הסניפים הגדולים של הסופרים אפשר למצוא ״דגיה״, או אם אין- יהיו דגים טריים עטופים הרמטית במקרר (ליד הנקניקים).
אם קונים דג בסופר, כל שיש לעשות בבית הוא להפריד אותו מהעור. אם קונים אצל מוכר דגים- אפשר לבקש ממנו לחתוך את הפילה לקוביות עבות ללא עור.
אפשר להקפיא- אני ממליצה להכין כמות יפה ולהקפיא לפני האפייה. כך, אפשר לשמור בפריזר את מקלוני הדג קפואים ולהכניס לתנור לאפייה קצרצרה כל פעם שרוצים לאכול.

מה צריך? (ל- 3 אנשים)

כ- 350 גרם פילה דג לבן (בורי/ מושט/ בקלה וכד׳)
ביצה
כף חרדל דיז׳ון (עם או בלי גרגרים)
כ- 1/2 כפית מלח
קורט פלפל שחור גרוס
1 כוס פירורי פנקו
1 כף שמן זית

לרוטב-
גביע יוגורט (לא משנה כמה אחוזי שומן)
כף מיונז
כף בצל ירוק או עירית קצוצים
כפית גרידת לימון
כפית מיץ לימון

לתוספת של סלט מלפפונים-
2 מלפפונים
1 בצל שאלוט (או פרוסה דקה של בצל סגול)
1 כף שומשום קלוי (2 דקות בטוסטר, או 3-4 דקות במחבת על להבה גבוהה ללא שמן. זהירות! נשרף בקלות!)
1 כף חומץ
1 כפית סוכר
1/2 כפית מלח
קורט פלפל שחור גרוס

מה עושים?

ממהרים? לחצו כאן כדי לעבור לקיצור המתכון

אם ביקשתם ממוכר הדגים לקלף לכם את הדג ולחתוך לקוביות או פרוסות- כיף לכם. חסכתם לעצמכם שלב.
אם קניתם דג עם העור, בעזרת סכין חדה קלפו את העור- העבירו את הסכין בין העור לבשר בעדינות. לאחר מכן, חותכים את הדג לקוביות או פרוסות בעובי של 3-4 ס״מ.
**אני ממליצה להקצות קרש חיתוך נפרד לעוף ודגים, כדי שלא יעברו חיידקים לירקות או פירות או כל דבר אחר שלא עובר בישול ונחתך על הקרש**

מערבבים את הפנקו עם שמן זית בקערה.

בקערה נפרדת טורפים ביצה עם חרדל דיז׳ון, מלח ופלפל.

מחממים תנור על חום גבוה (220-230 מעלות) ומכינים תבנית מרופדת בנייר אפייה.
מכניסים את קוביות הדג לבלילת הביצה, כך שכל הקוביות מצופות היטב ולאחר מכן טובלים בפנקו (ממש כמו שניצל).
מסדרים את קוביות הדג המצופות על נייר האפייה.

*בשלב הזה, אפשר לאפות את כל הכמות, או אם רוצים- אפשר להקפיא את חתיכות הדג ולאפות כשרוצים לאכול.
קוביות הדג הלא אפויות נשמרות כחודש וחצי במקפיא.

מכניסים לאפייה של כ- 20 דקות בתנור החם. לאחר 15 דקות תבדקו מה המצב, כי מקלוני הדג צריכים להיות בגוון זהוב ולא שרופים.
*אם אתם אופים מקלוני דג שהקפאתם מבעוד מועד, אין צורך להפשיר אותם. אפשר להכניס ישירות לתנור.

בזמן שהדג בתנור, מכינים סלט קטן ורוטב (אם רוצים).

לרוטב–
מערבבים בקערה יוגורט מכל סוג (אני אישית אוהבת יוגורט יווני, כי הוא סמיך יותר, אבל כל יוגורט יתאים), מיונז, בצל ירוק או עירית קצוצים, גרידת לימון ומיץ לימון.

לסלט–
פורסים דק שני מלפפונים עם הקליפה. אפשר לעשות זאת בעזרת סכין, או על פומפיה (יש בצד חלק כזה שנראה כמו סכין גילוח).
פורסים בצל שאלוט אחד, או פרוסה קטנה מבצל סגול.
מערבבים את המלפפונים, הבצל, החומץ, הסוכר, השומשום הקלוי, המלח והפלפל.
נותנים לסלט ״לשבת״ עד שהדג יוצא מהתנור. למעשה, הסלט הזה יכול ״לשבת״ הרבה, אפילו יום שלם במקרר. הרוטב מחמיץ מעט את המלפפונים וזה טעים טעים.

אני אוהבת להגיש את מקלוני הדג לצד הרוטב והסלט.
והרי לכם ארוחה קלילה, בריאה ומשביעה.

בתיאבון 3>