צ'יק צ'ק

יש אנשים שהחולשה שלהם היא מקדונלדס (יש לי אחד כזה בבית), יש אנשים שלא יכולים לעמוד בפני נקניקיות. אני? אני פשוט לא עומדת בפני פלאפל.

בחיי שאין לי מושג איך הגיע יום חמישי. פתאום סוף שבוע. הימים שלי עמוסים. בטוב. היום מתחיל, והופ… כבר 16:00. אבל רק לפני רגע שתיתי את

גשם שוטף.מחזיקה את הקטנה שלי בידיים, מגינה עליה עם חציו הפתוח של המעיל שלי, רצה מהר מהר לאוטו.הגשם מכה בי בכל הכוח, אני נרטבת לגמרי,

כמה שאני אוהבת את המדבר. נכון שאני מגיעה לשם אולי פעם בשנה, אבל כל פעם מחדש זה מרגיש לי כל- כך נכון. כשאני שם אני

שישי בבוקר. אני והאיש שלי הולכים יד ביד. הזמן הזה בשבוע שפתאום אנחנו כאילו חוזרים אחורה בזמן לתקופה שלפני… לתקופה שבה לא ברור איך קרה

סלט המלפפונים הזה נולד ממש במקרה והוא מורכב מאוסף של שאריות: 1. עוף צלוי מארוחת שישי. 2. מלפפונים יתומים במגירת הירקות. 3. צנצנת חמאת בוטנים

טיפה אחת של גשם ומיד יש לי חשק למרק. במוחי אני צוללת לזיכרונות ילדות על "מרק כפתור", על סיפורים מפי אבי היקר, על ימים גשומים

ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה

א' חברתי המקסימה הפכה לטבעונית לא מזמן. לחובבת אוכל שכמותי זו חתיכת בשורה, כי היא היתה השותפה המושלמת לכל סוגי המאווים והחשקים שלי. כל פעם

אוגוסט  נ-ג-מ-ר. אתמול בחיי (בחיי!) שהרגשתי איזו בריזה נעימה בערב והרגשתי לרגע שהנה כבר מגיע הסתיו. עם הקיץ שמגיע לסופו המוני ילדים התחילו מסגרת חינוכית