צ'יק צ'ק

ימים אחרונים של קיץ. זה הזמן עם הרוח הכי טובה והאור הכי יפה. אחרי השעה 3 אחר הצהריים כאילו נופלת מסיכת זהב מהשמיים והכל נראה

א' חברתי המקסימה הפכה לטבעונית לא מזמן. לחובבת אוכל שכמותי זו חתיכת בשורה, כי היא היתה השותפה המושלמת לכל סוגי המאווים והחשקים שלי. כל פעם

אוגוסט  נ-ג-מ-ר. אתמול בחיי (בחיי!) שהרגשתי איזו בריזה נעימה בערב והרגשתי לרגע שהנה כבר מגיע הסתיו. עם הקיץ שמגיע לסופו המוני ילדים התחילו מסגרת חינוכית

כשהייתי סטודנטית עבדתי במסעדה איטלקית מקסימה בתל- אביב.העברתי שם בכיף משמרות שלמות בזמזום שירים באיטלקית, שתייה מוגזמת של קמפרי והרבה יין 🙂חוץ מפיצות מעולות ופסטות

ימים כועסים. חמים. פוחדים. אני רוצה להמשיך כרגיל, בשגרה, בבישולים, אבל הלב כבד. מפחד, מדאגה. ובחוץ- חופש גדול. לכאורה ימים של שמש, ים, קלילות וכיף,

" איכס תעיפי את זה!" אומר לי החצי שלי על קוטג' שהולך לפוג תוקפו עוד שלושה ימים. " מה תעיפי? זה עוד בסדר" אני עונה

שבת בבוקר, יום יפה אמא שותה המון קפה ואבא… אוכל ערימות של פנקייקס! פעם בכמה סופי שבוע כשמתחשק לי להפניק את המישפוחה, אני מכינה פנקייקס

אחד היתרונות בלקום מוקדם בבוקר ולהביא את עלמה לגן הוא שאפשר לעשות סיבוב בשוק. השבוע היא התעוררה מוקדם במיוחד, ומצאתי את עצמי בסיבוב בשוק ב-07:00

כשנועם ואני עברנו לגור יחד, עיקר המחלוקת בינינו היה נושא הקניות בסופר. כל פעם שעברנו ליד מחלקת הקפואים, עיניו החלו לפזול לעבר חטיפי עוף מעובדים,

"ומה עם העגבניה עלמושי? היא נעלבת!" אני מוצאת את עצמי מנסה לשדל את הקטנה שלי בארוחת הערב. עלמה אוהבת אוכל (טפו טפו, חמסה חמסה). לאחרונה היא