ארוחות

ברגע אחד נפתחו ארובות השמיים.גשם זלעפות החל לרדת, והותיר את כל הצועדים בחוץ רטובים.גשם כזה, שגם מטריה לא כל כך עזרה להשאר יבשים.גשם כזה, שבארץ

אחרי חודשים רבים של עבודה מאומצת, ישיבות מרובות, שיחות טלפון והתלבטויות, אני מתרגשת (ברמות של כלה) שהאתר שלי סוף סוף באוויר! עודד רוזן המהמם עזר

“את יודעת שאין לך מתכון לתפוחי אדמה בבלוג?״ אמרו לי חבריי פעמים רבות. בדקתי, והם צודקים. מה כבר אפשר לחדש בתפוחי אדמה? הרי בכל ארוחת

לפעמים נדמה לי שאני חיה עם שלושה ילדים בבית ולא שניים. החצי שלי הוא הכי ילד לפעמים- אורז וקטשופ? מבחינתו זה שילוב מובן מאליו. תירס מקופסא?

יש לי כל כך הרבה תוכניות, ורשימות, ותכנונים. אבל אני לא מספיקה כלום! יום רודף יום, שבוע רודף שבוע, הזמן טססססס (אמאלה- כבר פברואר???) בתוך

מסתכלת על השעון – שלוש ורבע. ״יש לי עוד ים של זמן״ אני אומרת לעצמי בנונשלאנט. איכשהו עשרים וחמש דקות עוברות להן כמו שתיים. יאללה-

הבלוג שלי עובר שיפוצים בימים אלו, וכולי תקווה שבקרוב מאד תוכלו כבר לראות אותו לאחר מתיחת הפנים. במהלך שיפוצי האתר, הפוסט הזה פורסם בטעות לפני

רוחות חורפיות מעיפות עלים סתוויים במערבולות.השמיים מתכסים עננים, וצינה קרה מורגשת לפתע באוויר. עוד לפני שהסתכלתי בתחזית ידעתי שהולך לרדת שלג. שלג לבן, טהור, ראשון לעונה.הוא

שישה ימים ברוטו וחמישה ימים נטו, של ביקור מולדת. בסה״כ 156 שעות הייתי בארץ – ביקור בזק, אך נחוץ. בית. הלב כבר היה זקוק והנשמה היתה צמאה. הביקור