אם הייתי יכולה להיוולד פרי, הייתי נולדת כשסק, או אולי משמש.

הייתי בשיאי בסך הכל שלושה-ארבעה שבועות בשנה, כולם היו רצים לקנות אותי ולאכול אותי פן יפספסו, היו מחכים לי כי אני הסימן לבוא האביב, ובשאר השנה? הייתי נחה.

כמה שאני אוהבת שסק.

האהבה פרחה בילדותי בחצר של סבתא שרה, שגידלה אינספור עצי פרי, בינהם היה כמובן שסק, או כפי שסבתא קראה לו ״אִסְכַּדִנְיָה״. היינו מגיעים לסבתא, מטפסים על סולם גבוה גבוה, וקוטפים איתה ועם סבא משה איסכדיניה, הלוא הוא שסק.

חצי מהפירות היו נאכלים בדרכם מהעץ לסלסלה, ואלו שהיו מגיעים לסלסלה היו נאכלים כך או מסיימים כקומפוט או ריבה.

היום, בקושי רואים כבר עצי שסק בעיר. לכן, כשאני רק רואה אותם צצים אצל הירקן, אני מיד קונה חבילה במחיר מופקע.

הבנות שלי מסתכלות עלי במבט מוזר, כשאני נוגסת בפרי המשונה.

אני מפצירה בהן לטעום – האמצעית, מסכימה. ואילו בכורתי, חשדנית יותר ומסרבת בנימוס.

מיד אני מתחילה לחשוב שצריך להכין ריבה מהפרי המהמם הזה, כדי לזכור אותו במשך חודשים רבים אחרי שנעלם. וחוץ מריבה, שהיא הדבר המובן מאליו להכין, אפשר להכין מטעמים רבים, ביניהם תבשילי עוף ובשר.

בחרתי להכין מנה חגיגית במיוחד – עוף אביבי עם שסק, צלוי לו לאיטו בתנור במרינדה חמצמצה-מתוקה עם בצל, תימין ושסק. העוף יוצא רך להפליא בפנים, וקריספי בחוץ, פשוט נפלא.

המלאכה היחידה ״המסובכת״ כאן היא קילוף השסק, אבל התבשיל הזה שווה כל שניה של קילוף!

…..

שנתחיל?

שקופית קודמת

שקופית הבאה

כמה דברים חשובים

קילוף השסק – ממש לא חובה, אבל יהיה נעים יותר לאכילה. קוטמים את שני קצוות השסק, חותכים בזהירות בעזרת סכין לאורכו, ומוציאים את הגרעינים והליבה

רכז תפוחים – ממש לא חובה, אבל מוסיף המון טעם למרינדה. אין לכם? לא נורא. אפשר לוותר.

אפייה עם כיסוי, ואז צלייה בחום גבוה – העוף נאפה במשך כ-45 דקות עם כיסוי בתנור, ואז צולים אותו תחת הגריל או בחום גבוה על מנת שישחים. צורה זו של הכנה מבטיחה עוף עסיסי בפנים, ופריך בחוץ.

פספסתם את עונת השסק? לא נורא. גזרו ושמרו לשנה הבאה 😉 או… אפשר להשתמש באגסים במקום בשסק, שישתלבו כאן היטב.