החציל הוא ירק אהוב במטבח הישראלי, שייך למשפחת הסולניים יחד עם עגבנייה, תפוח אדמה ופלפל, אם כי מבחינה בוטנית הוא בכלל פרי (כן, כמו עגבנייה!). מוצאו של החציל בדרום אסיה, והוא תועד לראשונה בטקסטים סיניים כבר במאה החמישית לספירה. שמו המדעי הוא Solanum melongena, אך הוא קרוי גם ״בָּדִינְגָ'ן״- מילה שמקורה בפרסית, ונדדה לערבית, ומשם הגיעה גם אלינו. מבחינה תזונתית, החציל דל קלוריות, עשיר בסיבים תזונתיים, נוגדי חמצון (בעיקר נאסונין, המצוי בקליפתו הסגולה) ומינרלים כמו אשלגן ומנגן. אחד הדברים המרתקים בו הוא יכולתו לספוג שמן כמו ספוג, מה שהופך אותו לכוכב טעים אך גם מתעתע מבחינת ערכים קלוריים כשמטגנים אותו. אגב, באירופה של ימי הביניים חשדו בחצילים שהם גורמים לשיגעון – מה שהקנה להם את הכינוי העגום mad apples. היום לעומת זאת, קשה לדמיין שולחן בלי סלט חצילים, או חציל קלוי עם טחינה – מזון עממי שהפך לגורמה.