ילדים

לאט לאט מתעוררים כאן מתרדמת חורף. לאט לאט רואים שוב חיים ברחוב- ילדים רוכבים על קרוקינט, אנשים שותים קפה קר בכוסות פלסטיק שקופות. לאט לאט העצים מתעוררים

אני לא חובבת ״מרקים כתומים״. בכלל, כל ז׳אנר המרקים הטחונים לא כל-כך מדבר אלי. אבל – אם זה מרק עם טעמים מפתיעים ומרגשים, אני מוכנה לנסות.

חנוכיה לי יש, צוחקת בה האש.״אמא! תעשי עם הידיים, לרקוד! לא רק לשיר!״ מתרגשת קטנתי. קריסמס מתערבב עם חנוכה.הקטנה שלי שואלת אותי הרבה – מי

כמעט כל העלים כבר נשרו למדרכות, כשהולכים ברחוב יש soundtrack קבוע של עלים מתפצפצים מתחת לרגליים. כל החנויות השכונתיות היו עד לאחרונה מפוצצות במיני דלעות,

בגדול אני לא אוהבת עוגות דבש. אבל החגים מעבר לפינה, והגעגוע גדול. ולמרות שאני לא אוהבת עוגות דבש, אני רוצה את עוגת הדבש של אמא.

לפני חודשיים עשיתי משהו שגורם לי לאושר רגעי פעם בכמה ימים. נרשמתי לניוזלטר של מגזין גסטרונומי ידוע כאן בארה״ב, ובכל פעם שאני מקבלת פוסט חדש

קיץ 2005. אני והחצי שלי רק התחלנו לצאת. שנינו מרגישים שיש כאן משהו אחר. שליו. רגוע. אני בת 23, הוא בן 24, לגמרי ילדים. 11

רשמים אחרי ארבעה חודשים בארץ אחרת יש כאן המון זמן ביחד מעט מחויבויות חברתיות הרבה אני+החצי+הקטנה שלי לפני שבועיים וחצי הקטנה שלי יצאה לחופשת winter break.

הקטנה שלי חגגה שנתיים. לאור הנסיעה הקרבה, הכל מרגיש יותר רומנטי, יותר נוסטלגי והכל הרבה יותר מרגש. החלטנו לחגוג בקרב המשפחה המצומצמת וחברים טובים. כך