מאפים וקינוחים

הקטנטנה שלי מגיעה הביתה ומתחילה לשיר. הלב שלי נמס לאיטו, בעוד אני מנסה להבין את בליל המילים שיוצא לה מהפה. לבסוף אני מבינה- ״השקדיה פורחת,

בחיי שאין לי מושג איך הגיע יום חמישי. פתאום סוף שבוע. הימים שלי עמוסים. בטוב. היום מתחיל, והופ… כבר 16:00. אבל רק לפני רגע שתיתי את

" איך זה?" שאלתי את החצי שלי (הוא שפן הניסיונות של כל המתכונים שלי במטבח). ״מממממ! שוקולדי! וואו מה יש בזה?" הוא ענה. רק אחרי

כמה שאני אוהבת את המדבר. נכון שאני מגיעה לשם אולי פעם בשנה, אבל כל פעם מחדש זה מרגיש לי כל- כך נכון. כשאני שם אני

אני מתה על חנוכה. ולא בזכות המאכלים דווקא, אלא בזכות האווירה החורפית, הרומנטית, הקצת נוגה.זה החג היחידי היהודי שלא עמוס בארוחת חג, ועוד ארוחת חג,

כשהייתי קטנה, אביבה שמרה עלי ועל אחיותיי עד שאימי חזרה מהעבודה. לאביבה היתה יד נפלאה במטבח, ואנו זכינו למיטב האוכל העיראקי, על אף שאין לנו

"משהו שוקולדי" אמרה לי אחותי, כשביקשה שאשים עוד קינוחים בבלוג. משהו שוקולדי? YOU GOT IT! חשבתי לעצמי מהו הקינוח שעליו אני הכי אוהבת להתפנק. ובכן, קצת

הסתיו כבר פה, במלוא הפכפכותו והדרתו- רגע אחד שמש, רגע אחר גשם שוטף ורוח. זוהי תקופת ביניים שכזו, מבלבלת ומשמחת בעת ובעונה אחת. אומנם הסתיו בארץ

העולם מתחלק לשני חלקים- אלו שאוהבים את השוקולד שלהם חלק ללא תוספות, ואלו שאוהבים שוקולד-תפוז, שוקולד-מנטה (אלוהים שישמור!), או… שוקולד עם צימוקים, אגוזים ושלל פירות

עכשיו אני קצת נחה. אחרי ערב החג- זמן למשחקים 🙂 אחד החלומות שלי בתור ילדה היה שאמא שלי תכין לי ליום ההולדת עוגת רכבת.  אבל