ארוחות

הימים הם ימי קורונה. עוד כמה שנים, כשאסתכל בארכיון הבלוג כדי להזכר בתגובות של גולשים, או לקבל קצת השראה ממתכונים שלי של פעם, אראה את

״מזל שיש קצת פריחה עכשיו בחוץ״ אומר לי החצי.כמה שהוא צודק.אלו ימים של נפש חשופה – כל שיר שמתנגן מקבל משמעות נוספת, כל פרח קטן

יש תבשילים שנכנסים ללב.אפילו אם הם הכי פשוטים בעולם, בלי יותר מדי תחכום. יש תבשילים שמזכירים נשכחות ומעלים ניחוחות של פעם באף. יש תבשילים שמיד כשאוכלים

אחותי הקטנה הפכה לאמא לראשונה לפני כמה ימים. כבר כמה ימים שולחים לי תמונות, וסרטונים, ואני- ירוקה מקנאה.הלב שלי שם, ואני פה, אבל עוד מעט ואצטרף

״תלבשי את המעיל״, אני אומרת כבר בדלת, כשהיינו צריכים לצאת כבר לפני חמש דקות.״אבל אמא, חם לי!״ היא עונה, בחוץ מינוס 4 מעלות. לאחר ויכוח

ברגע אחד נפתחו ארובות השמיים.גשם זלעפות החל לרדת, והותיר את כל הצועדים בחוץ רטובים.גשם כזה, שגם מטריה לא כל כך עזרה להשאר יבשים.גשם כזה, שבארץ

אחרי חודשים רבים של עבודה מאומצת, ישיבות מרובות, שיחות טלפון והתלבטויות, אני מתרגשת (ברמות של כלה) שהאתר שלי סוף סוף באוויר! עודד רוזן המהמם עזר

"את יודעת שאין לך מתכון לתפוחי אדמה בבלוג?״ אמרו לי חבריי פעמים רבות. בדקתי, והם צודקים. מה כבר אפשר לחדש בתפוחי אדמה? הרי בכל ארוחת

לפעמים נדמה לי שאני חיה עם שלושה ילדים בבית ולא שניים. החצי שלי הוא הכי ילד לפעמים- אורז וקטשופ? מבחינתו זה שילוב מובן מאליו. תירס מקופסא?

יש לי כל כך הרבה תוכניות, ורשימות, ותכנונים. אבל אני לא מספיקה כלום! יום רודף יום, שבוע רודף שבוע, הזמן טססססס (אמאלה- כבר פברואר???) בתוך