ללא גלוטן

שישי אחר הצהריים. הבית של סבא וסבתא שלי. כל המשפחה ישובה סביב שולחן ענק לבן וחגיגי, לכל אחד המקום הקבוע שלו, סבא שלי ז״ל בראש

לאחרונה ההתרחשות רבה בחיים שלי. נודע לי לא מזמן שבשנה הבאה כנראה שאחיה בארץ אחרת, מתבשלת לה סדנת בישול מגניבה ביותר, וכפי שהגדיר זאת הכי טוב החצי

מי שמכיר אותי מקרוב יודע שקשה לי בקבלת החלטות. ״קשה לי״ זו לשון המעטה פראית. כשאני עומדת בצומת של החלטה אני תמיד חושבת על הצד

הימים מתחממים. כבר לא קר לי בקצות האצבעות. האדניות שלי התאוששו מסערות החורף וסופסוף פורחות. אור עד מאוחר! איזה כיף. וממש עוד מעט כבר יהיה

אני יודעת שזה לא פופולרי לומר סביב פורים, אבל אני לא אוהבת אוזני המן. מודה באשמה. שלא תטעו- מאפים, עוגיות, עוגות שמרים, עוגות בחושות, מאפינס ועוד

סלט המלפפונים הזה נולד ממש במקרה והוא מורכב מאוסף של שאריות: 1. עוף צלוי מארוחת שישי. 2. מלפפונים יתומים במגירת הירקות. 3. צנצנת חמאת בוטנים

כשהייתי סטודנטית עבדתי במסעדה איטלקית מקסימה בתל- אביב.העברתי שם בכיף משמרות שלמות בזמזום שירים באיטלקית, שתייה מוגזמת של קמפרי והרבה יין 🙂חוץ מפיצות מעולות ופסטות

ככל שמוסיף להתחמם, כך עולה בי יותר ויותר צורך להכין מנות קלילות. כמה שפחות בישול שדורש כיריים. כי חם כאן! מאוד! מכירים את הימים הללו שאתם

אם אני אראה עוד אוזן המן אחת…. (טוב נו, סביר להניח שאוכל אותה..), אבל אולי די עם אוזני ההמן? הצד הבולגרי שבי לא מניח לי,